אם לא יקרה נס של ממשלה חלופית בהנהגת האופוזיציה החדשה, אנחנו בקמפיין בחירות שמחייב התחשבנות נוקבת עם לבני ולפיד.
הבעיה של שניהם היא מה עושים עם הפגרים שהסריחו בחדר. ההבטחות של לפיד, לפרוש אם לא ינוהל מו"מ מדיני, ואילו של נתניהו, שלום וביטחון לעם ישראל ותהליך מדיני לעולם. בסופו של יום, הסיבה האמיתית לבחירות היא חוסר האונים (ה"משילות" הזו שכולם מדברים עליה) של נתניהו. לא מול לפיד שר האוצר, אלא מול לחץ גלובלי שהשלכותיו הרסניות.
הימין של היום הוא ימין דתי-לאומני. צירוף מבעית של צלבנים ואייתוללות. זהו הימין המגוחך שהפך ימין מטורף שהפך ימין מסוכן. והנספחים כמובן. ברמת הגושים שהולכים לבחירות אין הבדל בין כולם. בין אחד, עמיר בניון, ששירו "אני אחמד" הפך המנון של לה פמיליה, לבין אחת עירית לינור, בחורה חדת וקלת לשון, מן מוטציה קומית של הימין העולץ.
בשנות השמונים של אירועי הטרור מצד אש"פ וספטמבר השחור, הפכו שגרירויות ישראל למבצרים בלתי ניתנים לחדירה. גם עבור האזרחים שנזקקו לשירותיהם. החבר'ה חגגו עם תקני חו"ל, המערכת המשומנת של התרעות וכוננויות עבדה כמו שעון, שוועת האזרחים המטורטרים הגיעה עד ראש הממשלה יצחק רבין, שבאבחה ג'ינג'ית נרגזת הסיר את מרבית ההגבלות. במקביל דחף את ההסדר המדיני. במקביל חיסלו אותו. בחירות עכשיו זו ההזדמנות לנקום את נקמת רבין ולהחזיר מטרה ליושנה.
התרעות פיקוד העורף