יש חוסר התאמה בין השיטה הישראלית לבין הפסיכולוגיה של הנבחר והבוחר הישראלי. השיטה הישראלית גורסת בחירות של מפלגות לפרלמנט, וראש ממשלה הנשען על רוב קואליציוני. הפסיכולוגיה הישראלית גורסת מרוץ אישי בין ראשי מפלגות, כוכבי הבחירות, פעם ביבי נגד ציפי, פעם ביבי נגד בוז׳י, ובחלום שכנראה כבר לא יתגשם יש ביבי נגד יאיר.
לבני הייתה שרה מצטיינת: מקסימום אפקטיביות במינימום מנדטים. גם כחלון היה שר מצטיין: מקסימום סלולרי במינימום מחיר. אין ביניהם הבדלים אידיאולוגיים גדולים, וככל שניתן לשפוט, גם לא בינם לבין הרצוג, או לפיד, או ליברמן, או נתניהו. לבוחר הישראלי לא ברור בעד מה הוא מצביע - רק בעד מי. ההבדלים הם בעיקר בסגנון, ועל כן הבחירה היא בעיקר עניין של מצב רוח.
התרעות פיקוד העורף