בשבוע שעבר פוטר ממשרתו ארי רוט, מנהלו האמנותי של THEATRE J בוושינגטון. התיאטרון הוא חלק ממתחם ה־JCC, והוא נתמך על ידי תורמים יהודים. במשך 18 שנה בנה רוט תיאטרון מגוון, יצירתי וכן, גם פוליטי. התיאטרון שלו עסק בסכסוך הישראלי־פלסטיני, העלה מחזות מישראל ובעיקר לא התיימר להיות אובייקטיבי.
הוא לא התעקש להראות את ישראל היפה. הוא לא ניסה להציג את ישראל באור מחמיא. הוא לא פחד להתעמת עם התורמים ואנשי השגרירות הישראלית שראו בהבאת המחזה "השיבה לחיפה" כבר לפני כארבע שנים סדין אדום. והוא המשיך את העימות, שהביא, בסופו של דבר לפיטוריו, כשהתעקש להעלות את המחזה "ההודאה" שכתב המחזאי מוטי לרנר ועסק בטבח שהתרחש, לכאורה, בטנטורה בזמן מלחמת השחרור.
ארי רוט בדרכו להקים מיזם תיאטרון אחר. הוא לא מתכוון לוותר, הוא ימשיך להביא לארה"ב תיאטרון ישראלי שמכריח את הקהל האמריקאי להתבונן לסכסוך בעיניים. אבל אנחנו צריכים להסתכל על מה שקורה בקרב הקהילה היהודית בארה"ב בעיניים מפוקחות הרבה יותר. היום שבו יהדות ארה"ב תפסיק להתעניין בישראל הוא יום אסוננו.
התרעות פיקוד העורף