הגיעה העת לראות ביושר, באומץ ובהגינות את התמונה כולה: לצד הקיצונים בימין, בעת האחרונה, בשקט ובהדרגה מדאיגה, אנו עומדים בפני סחף פרוגרסיבי המסכן אף הוא בתורו את ערכי הדמוקרטיה הליברלית. אין למעשה דבר בין השמאל הפרוגרסיבי והליברליזם. נטיותיו של השמאל הזה הן לעתים בולשביקיות וטוטליטריות, הוא מתמחה בסתימת פיות, ומקדם רב־תרבותיות קיצונית המערערת על ערכי הליברליזם עצמם. יש להיזהר מהליברליזם המדומה הזה, משום שזרמיו האפלים טומנים בחובם כפייה ואלימות. אל מול הארגונים המסוכנים והגזעניים מימין, ניצבים אנרכיסטים ופעילי אנטיפה משמאל.
את הרקע לאירועי הקונגרס יש לראות גם כשיא של דרדור השיח הציבורי. הדמגוגיה, הניסיון הנואש לקושש לייקים ולהקצין מסרים, הציניות הפושעת שנועדה לגייס תמיכה בציבור, השקרים והפייק ניוז, השיח הרדוד המסית והמתלהם - כל אלה תרמו לבעירה, והם אלה המסכנים את השיטה הדמוקרטית בעולם וגם בישראל. לאלה יש להוסיף את חוסר ההבנה של ציבורים מסוימים את הרעיון הדמוקרטי המגלם את שלטון הרוב, השמירה על חירויות הפרט, שלטון החוק והאיזון בין הרשויות. ההיסטוריה כבר לימדה אותנו למרבה הצער כי כאשר מתרבים הקלקולים בדמוקרטיה, נחשפים זרעי הפורענות ובוקעים ניצני האנרכיה. מכאן הדרך לעריצות עלולה להיות קצרה.
השיח הציבורי והוויכוח הפוליטי אינם חד־ממדיים. אי אפשר לגנות את המפגינים בלי לגנות את סתימת הפיות. אי אפשר להוקיע פגיעה בדמוקרטיה מצד פוליטיקאי מימין ולהתעלם מזרמים אנטי־דמוקרטיים בשמאל. הדמוקרטיה נתונה למתקפה מצד קיצונים משני צדי המתרס, ועלינו לשמור עליה ולחדש את האמון בה, למתן את השיח המתלהם ולגנות הן את האינדוקטרינציה המנסה לפסול מחנה שלם, והן את הסגידה ופולחן האישיות לפוליטיקאי כזה או אחר. לצורך זה נדרשת מנהיגות של אמת, מנהיגות ישרה ואמיצה שלא נגררת אחר הלך רוח ציבורי חולף, מנהיגות אחראית וממלכתית שתאחד ותכבד את כללי המשחק ואת ערכי החופש והדמוקרטיה.