כשיש לנשים דתיות שאלה בהלכה, הן הולכות ושואלות רב. כשיש לנשים דתיות תשובה בהלכה - קוראים להן מלכה פיוטרקובסקי. מדובר באישה פורצת דרך, אישיות מעוררת השראה ומתוקה להחריד. בניגוד לנשים אחרות שלומדות מחשבה יהודית, מדרש וזוהר, היא נמשכה תמיד דווקא ללימוד הלכה, תחום השמור כמעט בלעדית לגברים.
פיוטרקובסקי מלמדת את תחום ההלכה במוסדות רבים במשך שנים רבות. היא הקימה את "פורום תקנה", שמטרתו לברר מקרים של פגיעה מינית בתוך הציבור הדתי, ועלה לכותרות כשדן בפרשת מוטי אלון. היא חברת הוועדה של סל הבריאות, על תקן נציגת ציבור העוסקת בתחום ההלכה, וחברה ב"מעגלי צדק", גוף המטפל בעגונות ובמסורבות גט.
ועכשיו היא מוציאה ספר הלכה, שהוא לא פחות ממהפכני. המהפכה של פיוטרקובסקי כפולה: עצם העובדה שאישה, שאינה מוסמכת לרבנות, מוציאה ספר הלכה; ותוכן הספר. היא מספרת שהמוטיבציה לכתיבתו באה מתוך המציאות: החיים של שמירת המצוות הציבו בפניה נושאים הלכתיים שהיה לה קשה להמשיך לחיות איתם בלי להבין לעומקם. היא הייתה צריכה להחליט - לחיות איתם או לשנות אותם, במסגרת ההלכה.
"אתן לך דוגמה", היא מתלהטת, "עד לרגע זה אני לא יכולה לשאת את ההבדל בין מעמדה של האישה הנשואה לבין מעמדו של הגבר הנשוי. כשאישה נישאת - היא תלויה ברצון בעלה. אם היא רוצה להיפרד - היא צריכה לחכות עד שייתן לה גט, בעוד לו יש את החרות להמשיך בדרכו. הוא לא צריך לחכות להסכמה שלה. אם, במצב הזה, כשאין לה גט והם פרודים והיא הולכת ומקיימת יחסי אישות עם גבר אחר - זהו גילוי עריות. אם ייוולד ילד מהקשר הזה - הוא ייחשב לממזר, עם כל ההשלכות של זה".
חומר נפץ הלכתי
היא כמעט בת 50, נשואה ואם לחמישה ילדים, מתגוררת בתקוע, ובמשך שנים לימדה הלכה במוסדות שונים למגוון גילים וציבורים. השאלות הגיעו בהתחלה מתלמידיה וממשפחתה, ומהר מאוד התרחבו המעגלים, עד שכיום היא מקבלת שיחות מילדים ("אני מאוד אוהבת את זה") ואפילו מחו"ל. את כל הפונים אליה היא מזהירה שאינה מוסמכת לרבנות, ומציעה להפנות אותם להמשך התייעצות עם רב מוסמך.
יש מכנה משותף לשאלות המופנות אליה והמופיעות בספר. כולן מבקשות מענה הלכתי למורכבות אנושית. אולי משום שהיא אישה. אולי בגלל זה חשוב שתהיה אישה בפורומים הלכתיים. הספר, "מהלכת בדרכה" (הוצ' ידיעות ספרים), מכיל חומר נפץ שיכול להזין שעות של ציקצוקים בקרב הציבור השמרן. יש בו פרק שלם הדן במצוות שנשים אינן חייבות בהן, אך פותח פתחלקיומן בידי נשים. יש מצוות שאין מניעה שאישה תקיים אותן, אבל הציבור אינו רגיל לכך ונוצר אנטי אוטומטי אצל אלה שמחשבתם אינה פתוחה לחידושים.
למשל, הנחת תפילין או אמירת קדיש על ידי אישה, כפי שעשתה למשל רחל פרנקל על בנה, באומץ ובדם לב. פיוטרקובסקי קוראת תיגר על מוסכמות חברתיות־הלכתיות שגויות. לדוגמה: בקרב הציבור הדתי גיל הנישואים צעיר מאוד, והמוסכמה היא שמיד לאחר הנישואים האישה נכנסת להריון. בספר מושם דגש חזק מאוד על תכנון ילודה, ונכתב בו שהריון מוקדם אינו על פי ההלכה, אלא מנוגד לה בתכלית.
זהו אינו שינוי סמנטי, זו מהפכה. הפצצה השלישית הטמונה בספר היא ביקורת חריפה על הממסד הרבני ועל התנהלותו, בעיקר כשהוא מחפה על "אנשים מהגילדה". למשל, תמיכת הרבנים במשה קצב לאחר הרשעתו. בספר מובע הכאב העצום של הסופרת כשמישהו המזוהה עם דרך ההלכה נוהג שלא על פי ערכי התורה. פיוטרקובסקי היא אדם אמיץ וכן. היא לעולם לא מתפשרת על האמת הפנימית שלה, לפעמים תוך תשלום מחיר אישי כבד.
למשל, כשתמכה בוועדת סל התרופות במימון הפלות מאושרות, בניגוד לבון-טון הדתי, הותקפה חזיתית. אבל היא עמדה ועומדת מאחורי החלטתה. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", היא מצטטת ממסכת סנהדרין, "קראתי את הנתונים, למדתי בצורה מעמיקה ורחבה את הסוגיה. לא אכפת לי אם מישהו יקרא לי עכשיו 'רוצחת עוברים'. ההלכה חייבת להתייחס למציאות של היום. דין שנכתב לפני 500 שנה אינו רלוונטי בהכרח לימינו. אם כן, מתי חובתנו וזכותנו לשנות את מה שפוסקים אחרים פסקו?
כשהמציאות השתנתה, או כשמדובר במציאות רגשית שונה מזו שהיה בפסיקה המקורית. "למשל, אב רשאי להכות את בנו - לצורך חינוך. הגיע אלי מקרה, שבו אישה אחת הצליחה להתגרש מבעל מאוד אלים, ונאלצה להסכים להסדרי ראייה של הילדים. אבל ילדיה לא הסכימו בשום אופן ללכת אליו, כי הוא היה מכה אותם מכות סדיסטיות. הרב של אחד הילדים אמר לו שהוא חייב ללכת משום כיבוד אב ואם. "כשלמדתי את הסוגיה הזאת, הבנתי שגם כשהמשנה דיברה על הכאת בנים, היא מדברת על מכות שמטרתן לחנך, ולא מדובר כאן על סדיזם. לכן מה שהרב פסק ממש מנוגד להלכה! אסור לקיים מצוות כיבוד אב ואם אם זה פוגע בי באופן משמעותי. כלומר, על פי ההלכה, אסור לאב הנדון להיפגש עם ילדו שלא בפיקוח".
קרדיט לאדם. ולאישה
יש מושג האומר "עשה לך רב". הוא מפורש לעתים כ"קנה לך רועה", כלומר, מצא מישהו שיגיד לך מה לעשות, כדי שלא תצטרך לחשוב. תהיה חלק מעדר. פיוטרקובסקי מכירה בצורך הנפשי הזה, ובהיפוך שלו אצל הרבנים-הרועים שרוצים צאן שיעשה את דברם ללא מחשבה ביקורתית-אישית, אבל אינה מוכנה להיכנע לו. "אחד מהדברים הכי חשובים בספר הוא שאני אומרת לפונים אלי: אחרי שלמדנו - ההחלטה בידיך. ההלכה היא דרך חשיבה חיצונית שמנחה אותך. היא לא פוסקת מה לעשות - היא פורשת את השיקולים לכאן ולכאן.
"יש נתונים נפשיים שרק האדם עצמו יודע אותם. 'לב יודע מרת נפשו'. צריך לתת קרדיט לאדם עצמו. אם האדם, באופן בסיסי רוצה לקיים הלכה, תאמין לו שהוא לא מחפש קיצורי דרך אלא אומר את האמת. זהו עיקרון הלכתי קדוש. ביום כיפור, למשל, יש סוגיה הדנה בשאלה למי ומתי מותר לאכול. ואומרים שם שאם החולה אומר שהוא צריך לאכול, אפילו מאה רופאים יאמרו שאין לו צורך בזה - שיאכל.
אז איך רב יכול לבוא ולומר לאישה מתי היא מוכנה נפשית להיכנס להריון שוב? איך רב יכול להרשות לעצמו להיכנס לנפש של מישהו?". יש הרבה דברים בהלכה היום שמרתיחים את מלכה. למשל הצביעות שבעטיה לא נותנים תעודת כשרות למסעדות הפתוחות בשבת, אבל לבתי מלון - כן. לו הייתה יכולה, הייתה שוללת תעודת כשרות ממסעדות המלינות שכר עובדיהן או מכאלה שאינן מאפשרות גישה לבעלי מוגבלויות - הרבה לפני שהייתה מתערבת בשמירת השבת שלהן, אם בכלל.
ההתייחסות של אנשי ההלכה לאלו שאינם שומרים מצוות היא פחות או יותר כפי שהייתה בעבר בעיירה באירופה: מי שלא קיים מצוות היה עושה זאת "להכעיס", ולכן היו מתנהלים מולו בחומרה ומכחידים את התופעה. "אבל היום לא מדובר במקרה בודד", מסבירה פיוטרקובסקי, "היום מדובר בילדים שלנו, והם לא עושים את זה כדי להכעיס. אם אחליט שכל החילונים הם עוכרי ישראל, אני אצור פילוג בעם, וזה יהיה חילול שם שמיים איום.
מי שטוען כך - התורה שלו מפלה ולא ראויה". לפיוטרקובסקי אין סמיכה לרבנות, לא משום שאין היא בקיאה בהלכה, אלא כי אין במדינת ישראל אין לאישה אפשרות להיות רב. הממסד הרבני מצא דרך יצירתית למנוע מנשים דריסת רגל בתחום הרבנות: הקריטריון לסמיכה הוא המלצה מראש ישיבה האומר שהמועמד למד חמש שנים בישיבתו.
מכיוון שאין ישיבות לנשים, אין להן אפשרות להיות מועמדות לסמיכה. כדי לעקוף את המכשול הזה, פיוטרקובסקי מחזרת כבר שנים על פתחיהם של בעלי ממון על מנת שיקימו ישיבה לנשים. וככזאת, היא מתנגדת שהלימודים בה יסתיימו אחרי השעה שלוש בצהריים, ושיתקיימו בחופשות מערכת החינוך. לפיכך, מסלול ההכשרה ייקח לא מעט שנים.
הפילנתרופ האמיץ טרם נמצא, וכיום אין אף מוסד המכשיר נשים באופן שיטתי בשני הערוצים ההכרחיים: לימוד החומר ההלכתי ולימוד המתודה ההלכתית. בנוסף, איש ההלכה חייב, לדעת פיוטרקובסקי, לדעת - ולו ידיעה שטחית - פסיכולוגיה וסוציולוגיה. אבל כמו כל מהפכה, זו של מלכה באה מלמטה. מאלה הפונים אליה. מאלפי התלמידים והתלמידות שלה. נכון, היא לא יכולה להיות חלק מבית הדין הרבני או ללמוד דיינות, וכנראה גם לא תוכל בעתיד הנראה לעין, אבל יש ציבור רחב הרואה בה את הסמכות ההלכתית והרוחנית שלו. ?