כש"חיזור גורלי", מותחן האימה של אדריאן ליין, חרך את האקרנים בבתי הקולנוע בארץ, בשלהי שנות ה-80, היה אקי אבני משוחרר טרי משירות במשטרה הצבאית והופיע בצוות בידור באילת. את חוויותיו מהצפייה הראשונה בסרט הוא זוכר עד היום: "מייקל דאגלס היה מצוין שם מול הופעתה המפעימה של גלן קלוז, ולא פנטזתי להיכנס אי פעם לנעליו בתפקיד דן גאלגר".

27 שנים אחר כך, זה בדיוק מה שקרה, כשאבני נבחר לשחק את גאלגר בהצגה המבוססת על הסרט שעלתה לאחרונה בתיאטרון הבימה. אבל אבני מבהיר: "בתיאום עם הבמאי משה קפטן נזהרתי לא לחקות אותו. זה בלתי אפשרי".

עלילת הסרט, וגם ההצגה, למי שפספס, מתמקדת בחייו של עורך דין ניו יורקי מצליח, שהופכים לסיוט מצמרר בעקבות מפגש אקראי בבר עם אלכס פורסט, רווקה המשחרת לטרף ולוכדת ללילה סהרורי אחד את גאלגר שאינו עומד בפיתוי. "האופציה לחיים אלטרנטיביים היא בעיני נושא הסרט", סבור אבני, "לפעמים אני חושב עד כמה הייתי מוכן ללכת רחוק בשביל לבדוק את האופציה הזאת. יש כאן סיכון. זה קצת כמו החטא ועונשו".

אקי אבני, מודל 2014. צילום: אסף קליגר, איפור: גאלה רחמילוביץ

"המשפט הראשון של גאלגר בהצגה הוא: 'היו לי חיים מאושרים והיה לי כל מה שחשבתי שאני רוצה, משפחה, קריירה, מה פתאום שאזרוק הכל?' גם אני לא הייתי מסכן הכל. אם לפני 14 שנה יצאתי לארה"ב ועזבתי כאן קריירה עשירה ומלאת אופציות כדי לרעות בשדות זרים, בשדה מוקשים, באין נודע, היום לא אעשה את זה בשום מחיר. מבחינתי, שום דבר לא יוכל לסכן את קדושת הנישואים ואת האושר של בניית משפחה".

מה שקרה לגאלגר יכול לקרות גם לך?
"לא! זה מתוך החלטה. אבל החיים כל הזמן מסתובבים אליך וצוחקים לך בקול רם".

לנעליה של גלן קלוז נכנסה בעיבוד הישראלי השחקנית הוותיקה והמוערכת אסנת פישמן, אשר לה ולאבני היכרות קודמת מהסרט "הבולשת חוקרת" ומההצגה "המפקח". "המפגש החוזר עם פישמן כעת זו אחת החוויות הכי גבוהות שהיו לי בשיתוף פעולה עם שחקנית", הוא מפרגן. "היא מתגלית כפרטנרית מושלמת וכשחקנית מדהימה.

יש בינינו קרבה רבה על הבמה. זה לא דבר מובן מאליו. יש מה שהתפקיד דורש ויש מה שאנחנו מוכנים לתת. עבדתי עם שחקניות שהיו אומרות לי: 'תשמע, אל תיגע פה, אל תיגע שם'. זה בסדר גמור. לכל אחד יש הקווים האדומים שלו. כאן קבענו מסגרת עבודה. שנינו אנשים נשואים ושנינו צריכים לחזור הביתה בסוף היום. אחרי ככלות הכל, למרות מה שרואה הקהל, כשאנחנו קרובים-קרובים, גם אם זה נראה כהתאהבות וכהידלקות הדדית, אין כאן שום דבר אינטימי, אלא סוג של עבודה".

איך הגיבה אשתך הטרייה ניקול לסצינות הללו?
"ניקול היא הפרטנר הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי. מאוד-מאוד תומכת. מסתכלת על הדברים באופן פתוח. אם היא הייתה חושבת שמדובר במשהו שלא תורם לי, היא לא הייתה מהססת להגיד לי את זה. עם זאת, היא מבינה שהמשחק הוא בילט-אין אצלי, ואין סיבה שאפסיק בגלל היותנו נשואים".

אקי וניקול ביום חתונתם. "הפרטנר הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי". צילום: רפי דלויה

בחזרה לחיתולים

אבני בן ה-47 נמצא בימים אלה בעיצומו של פרק ב', לאחר שנישא לפני כארבעה חודשים לניקול מילר, אופנאית הצעירה ממנו בתריסר שנים, שכעת מצויה בשלבים האחרונים של ההריון. כידוע, לפרק הזה הוא הגיע כגרוש מהדוגמנית והשחקנית סנדי בר + ילד, ליאם בן ה-10.

"בשלוש-ארבע השנים הראשונות לאחר הגירושים מסנדי לא יכולתי להיכנס למערכת יחסים קבועה", הוא מעיד, "בשביל זה עבדתי על עצמי לאט-לאט. בזמן הזה היו לי שתי בנות זוג רציניות, אחת מהן היא השחקנית רותי אסרסאי, אבל לא הייתה שם מחשבה, אפילו רופפת, להתמסדות כלשהי. כשנפרדתי מרותי וחשבתי מה יהיה איתי בעתיד, הבנתי שאולי כדאי לי להתנהל אחרת. למזלי, פגשתי את ניקול ביום הולדת של חבר טוב שלי. היא באה עם חבר משותף שלנו ומשם הכל היסטוריה".

מילר, בת למשפחה ציונית ממנצ'סטר, עשתה עלייה בגיל 12 עם הוריה, שכעבור שש שנים שבו לבריטניה. לדברי אבני, לאחר שירות צבאי היא יצאה לקריירה בינלאומית, ושבה הנה לפני שנתיים וחצי. אבני, כ"אולד סקול בוי", כדבריו, נסע עמה אל הוריה כדי לבקש מהם את ידי בתם כשמהלכיו הרומנטיים סוקרו בהרחבה בטורי הרכילות.

"אני מנסה בכל כוחי לא לשתף פעולה עם הרדידות הזאת וזילות הדעת, כשבהקשר הזה גם אנחנו, בישראל, חוטאים בגדול. זה כולל את ערוצי הטלוויזיה המסחריים", הוא אומר, "זה מביא לכך שיש שעות שבהן אני לא נותן לבן שלי לראות טלוויזיה כדי שלא יתקלקל. אני, בכל אופן, לא אשתף פעולה עם הצהוב גם אם אדרש לשלם על כך מחיר".

וכשהוא אומר שהוא לא ישתף פעולה, הוא מתכוון לזה: ב-2011 תקף אבני צלם פפרצי לאחר שזה ניסה לצלם אותו עם בת זוגו ביציאה מהצגה. זה נגמר בתלונות הדדיות במשטרה. "אומנם לא נהגתי כשורה עם אותו צלם פפרצי, שהרי אין אלימות מוצדקת, אבל כשהוא התפרץ לפרטיות שלי והטריד אותי בשעה בלתי אפשרית, לא הייתה לי ברירה אחרת", אומר אבני, "מה שהוא עשה גבל באובדן שפיות".

"קשה להתקדם פה. אני לא מתפלא שצעירים מנסים למצוא אלטרנטיבה אחרת".צילום: אסף קליגר

זה מחיר התהילה, לא?
"כן, אבל עדיף כך מאשר לשבת ולחכות שיציעו לי תפקיד".

אבני התמקם באחרונה עם משפחתו בווילה שכורה מרשימה בנוף ים שבהרצליה, עם בריכה צמודה, אבל אם תפרוץ מחדש המחאה החברתית, אל תתפלאו אם תמצאו אותו שם. "יוקר המחיה הוא הבעיה הבוערת בארץ", הוא מתריע.

"קשה להתקדם פה. אני לא מתפלא שחבר'ה צעירים מנסים למצוא אלטרנטיבה אחרת. לא צריך להכפיש אותם בגלל זה. משהו לא טוב קורה פה. לא מתקצבים כיאות את התרבות. חוסנו של עם נעוץ בשורשיו, ואלה הם תרבותו. אם נאבד את זה, גם 10,000 טילים לא יעזרו. צריך למצוא את האיזון ואת הפרופורציה. אומנם זה חשוב ששמים דגש על הביטחון, אבל אין מי שידחף את התרבות, האמנים הם עם רך מדי".

אתה כבר מתכונן לחזור לחיתולים?
"לפני שנתיים-שלוש מצאתי עצמי אומר: 'או־קיי, ליאם כבר ילד גדול וזהו'. כלומר, הדבר האחרון שחשבתי עליו הוא שאחזור לחיתולים. הרי זה גיל שבו כבר רוצים לשבת תחת עץ הפרי ולנוח. אבל כעת יכול להיות נהדר להרחיב את המשפחה".

הכנת את ליאם לזה?
"ליאם ילד משגע, שמתרגש איתנו לקראת אחותו. כל היום הוא חושב על שמות בשבילה ואיך היא תהיה. כשהלכנו לקנות בשבילו דברים בחנות רהיטים, פתאום הוא ראה כבשה עם מוזיקה וביקש לקנות את זה לאחותו. בשביל הנפש היפה הזאת, סנדי ואני מקפידים שהפרידה בינינו תהיה מהוגנת ככל האפשר. את הקרבות בינינו ריכזנו בתחום המילקי".

לרקוד עם מג ראיין
בימים שבהם שחקנים ישראלים עושים חיל בהוליווד וכובשים תפקידים מרשימים, בשבע שנות שהותם בלוס אנג'לס לא הצליחו אבני ובר לקנות לעצמם מקום של כבוד בתעשיית הקולנוע של הוליווד, והבדיחה הידועה באותן שנים הייתה על מנעד התפקידים המוגבל שאליו לוהק שם - בין תפקיד של גופה לתפקיד של מחבל.

"יש לי לוק של גוד גאי", הוא מנסה להסביר, "בסרטים אמריקאיים לוקחים לתפקידים האלה אמריקאים וכמעט לא ילהקו אליהם מישהו זר אלא אם קוראים לו בנדרס. אין לי אנגלית של אמריקאי, אבל מצד שני אין לי לוק של מוסלמי. קצת נפלתי בין הכיסאות. אולי הייתי צריך יותר לעבוד על האנגלית. אולי היה עלי להתאמץ יותר על הקשרים שלי שם. אולי הייתי צריך להיות יותר בפוקוס. אבל הכל קשקושים. אני מאמין בקארמה, ברוחניות. דברים קורים מלמעלה בלי שנוכל להסביר אותם".

בנדרס. "התקרבנו. הוא שק כמו מלאך". צילום: רויטרס

"אם תשאל אותי איך בין גיל 25 לגיל 35 הייתה לי טיסה מטורפת בקריירה, אסכים שלא הייתה לכך סיבה לוגית, כפי שאין הסבר איך בתקופה שבה הייתי בלוס אנג'לס לא עשיתי את הסרטים הגדולים. הייתי שם הראשון ולא ידעתי למה אני נוסע. איילת זורר נסעה אחרי, אבל היה לה כבר סרט עם שפילברג, שזו נקודת זינוק שונה לגמרי. השהות שם הייתה תענוג צרוף וסוג של התאווררות לאחר ההמראה המשגעת בארץ".

"אולי העבודה לא הייתה אז בראש מעייני, אבל זה לא הפריע לי להשתתף בתקופה הזאת בעשר סדרות טלוויזיה ובשורה של סרטים. נכון שלא הפכתי בן לילה לכוכב בארה"ב, אבל בפירוש לא נסעתי לכבוש את הוליווד. מטומטם מי שחושב שאם הוא ייסע לשם לשבע-שמונה שנים, זה יקרה לו. עובדה שחזרנו. פה ההורים שלי, ופה רציתי שיגדלו הילדים שלי, כשכאן זה הבית ויש עבודה".

הצלחת להתקרב למי מהכוכבים הגדולים שבמחיצתם הצטלמת?
"כן, לאנטוניו בנדרס, ב'החבר החדש של אמא שלי', שבו השתתפה גם מג ראיין. צילמנו לילות בבית גדול בלואיזיאנה. הוא היה מתיישב ליד הפסנתר ושר שירים מהמחזמר 'אוויטה' (שבגרסה הקולנועית שלו השתתף לצד מדונה) כמו מלאך. ברגע קסום אחד שם ליוויתי אותו בבונגוס שהיו במקום, הבמאי הצטרף עם גיטרה ובפסנתר ניגן אלי דנקר שלנו, כשמג ראיין הצטרפה אלינו בריקוד עם בנדרס. עוזר הבמאי הנציח את האלתור במצלמה קטנה, וזה נכנס לכותרות הסרט".

עם שובו מהוליווד, התמקד בעבודה בתיאטרון. לאחר שנראה היה שמצא בית חם בקאמרי עם ההצגות "לילה לא שקט", "בעל למופת", "קברט", ו"ניקסון פרוסט", חצה פתאום את הקווים להבימה. "בהבימה התחלתי את דרכי בתיאטרון ב-96' עם "סיפור הפרברים'", הוא מציין, "בשבילי זו מחמאה אדירה שתיאטרון הבימה רצה שאוביל הצגה כמו 'חיזור גורלי'. אומנם אני אוהב את הקאמרי, שתמיד ייחשב לי כבית, אבל אני עובד היכן שמעניין לי ברגע נתון. בקאמרי לא הצליחו למצוא משהו שיאתגר אותי, אז אני כעת בהבימה. שחקן צריך לעבוד וליצור. לא לעצור. אגב, בקאמרי אני עדיין ממשיך במקביל ב'קברט'".

ויש לו גם קשר אישי-משפחתי לתיאטרון הלאומי. "החלום של סבא שלי, יעקב בן ארויה, היה לשחק בהבימה", מספר אבני, "הוא היה שחקן מדהים בטורקיה, קומיקאי אדיר, רקדן סטפס, חצוצרן ומתופף. כשעלה ארצה, נסע להציע את עצמו בהבימה. מכיוון שהשכר שהציעו לו שם לא הספיק לנסיעה באוטובוס, הוא אמר שיסתדר קצת ואז יחזור. אז סבא שלי צבע מטוסים בבסיס חיל האוויר בתל נוף ולהנאתו ניגן בתזמורת מכבי האש של רחובות, וזה לא היה זה. אם הוא חלה בגיל צעיר מדי, זה בא קרוב לוודאי כתוצאה משיברון לב. נראה לי שאני מגשים את מה שהוא לא הצליח להגשים".

לאבני אין חלומות מוגדרים לגבי תפקידים. בטלוויזיה, שבה כיכב מ"תוסס" ו"טירונות" ועד "המבצר" ו"קחי אותי שרון", אין כרגע משהו על הפרק. שידורה בערוץ 10 של תוכנית הבוקר שלו עם הילה נחשון, "סדר יום חדש", הופסק, והשידורים החוזרים שלה נטחנים עד לזרא.

באחרונה נצפה על המסך ב"חסמב"ה דור 3" וב"יומני החופש הגדול". בקולנוע השתתף לפני שנתיים בסרט "ברקיע החמישי", וזה עתה סיים להצטלם לסרט "ילדי הסתיו" של איתן גפני, שבו הוא מגלם רוצח סדרתי. "במקצוע שלי אנחנו נמצאים כל פעם במצב צבירה אחר", הוא אומר, "מה שצריך לבוא - יבוא. הכל פתוח. אם בעתיד יזדמן לי סרט בחו"ל וזה יסתדר עם התיאטרון, אקפוץ החוצה לזמן קצר ואחזור".