"הבן חזר בתשובה, איך אתקרב אליו שוב?"

אני אלמנה ואמא לבן יחיד. בגיל 13 החל בני בתהליך של חזרה בתשובה, ובגיל 15 כבר היה חרדי לגמרי. הוא נכנס לקהילה קיצונית ביותר שקנתה את הנשמה שלו, ואם לא הייתי עושה מאמצים רבים כדי לשמור על הקשר איתו אז היינו מתנתקים לגמרי. ניסיתי לשכנע אותו לעזוב את הדרך שבה בחר אך הוא כעס עלי מאוד ונשאר בשלו. המרחק מילדי קשה לי מאוד, הוא בני היחיד והוא כל עולמי. כיצד אוכל להתקרב אליו?

"את כואבת את ההתרחקות מבנך, אבל עושה טעות. ברגע שאת מדברת איתו על הרגשות שלך, על הדרך שלו ועל הדת, את יוצרת רק התרחקות, לכן את צריכה להשתלט על עצמך ולהתרחק מהדיבורים על הנושא הזה. כדי להתקרב לבנך, את חייבת למצוא איתו שפה משותפת ולהתקרב לעולמו, אם למשל בנך היה הופך להיות מדען אטום והיה מתעסק רק בזה, כדי למצוא שפה משותפת איתו היית הולכת לקורס במדע האטום רק כדי ללמוד את השפה שהוא אוהב.

במקרה שלך את צריכה לנסות להתקרב לדת, ולדעתי את זכית, כי לא מדובר במדע אטום משעמם ואת יכולה להפיק הנאה רבה מהתעמקות בנושא הרוחני. אני מציע לך ללכת ללמוד תורה פעם בשבוע, יש הרבה כיף בלהקשיב לרבנים מתוך אמונה ורוחניות. תעשי את זה אפילו בשביל עצמך ותקשיבי לנשים חכמות, הרי זה טוב גם לנשמה, ולא רק בשביל לחזור בתשובה (יש גם קבוצות שלא מתמקדות בחזרה בתשובה אלא יותר ברוחניות ובנעימות).

כשתגיעי לבקר את בנך תתייעצי איתו על השיעורים שלמדת, תשתפי אותו ותבקשי ממנו להסביר לך כל מיני דברים שלא הבנת. כך, באמצעות הדבר שהכי מעניין אותו והכי חשוב לו, תוכלי להגיע אליו ואז לאט לאט הוא ייפתח למקום שלך, שהוא מכיר, ומשם תיפתחו יותר זה לזה".

אני בת 40, נשואה ואמא לשלושה ילדים. לפני חצי שנה גיליתי שכל חיי סבלתי מהפרעת קשב וריכוז ומהיפראקטיביות ברמה גבוהה מאוד. תמיד היו לי קשיים בלימודים, ופוטרתי מהרבה מקומות עבודה כי שום דבר לא התאים לי. כיום אני רוצה לעשות משהו שאני אוהבת, כמו להתעסק באוכל, אבל אין לי ניסיון או ידע. איך אוכל לקחת את הידע שיש לי ואת ההיפראקטיביות שבי למקום עבודה שיתאים לי?

"אני לא קונה את זה שאת היפראקטיבית למרות האבחון המקצועי שעשית. אני חושב שכולנו, באופן גנטי או אחר, מורכבים מאינסוף תכונות, יכולות ונטיות, חלקן גורמות לכך שבחיים הנורמטיביים שלנו יהיה לנו יותר קל וחלקן מועילות פחות. כיום, לחלק שפחות מועיל לנו אנחנו מיד מחפשים ‘כותרת' כדי שיהיה לנו יותר קל, וגם את, בגיל 40 , אחרי הרבה מאוד שנים שוויתרת לעצמך, מצאת לזה שם וכך הייאוש נעשה יותר נוח.

את צריכה לנהל את עצמך לכיוונים שנכונים לך ולהתעמת עם הנטיות הטבעיות שלך של לקום ולהמשיך כל פעם שזה לא עובד. לכולנו יש נטיות, חלקן משרתות אותנו במרחב הנורמטיבי וחלקן מפריעות, האחריות שלך היא לא להגדיר את עצמך כבעייתית, אלא לבדוק איך פעם אחת את מצליחה לעשות דברים שטובים לך. יכול להיות שסביבת אוכל היא המרחב הנכון בשבילך.

תבדקי, תלמדי ותביני מה מתאים לך. את צריכה ללכת עם הנטיות שלך עד הסוף וליהנות מהן, ולא לקרוא להן הפרעה. אל תחשבי איך את מנצחת את עצמך לתקופה מסוימת, תשאלי את עצמך - ‘איך אני מנצחת, עם מי שאני'".

בתי ואני רכשנו דירה בבאר שבע. הדירה מאוד נחמדה, משופצת וממוקמת מאוד קרוב לאוניברסיטת בן גוריון. אנחנו מנסות להשכיר את הדירה כבר מספר חודשים אך לא מצליחות. פרסמנו את הדירה אצל מתווכים והעלנו מודעות למספר אתרי אינטרנט, הרבה אנשים הגיעו לראות את הדירה וחלק מהם אפילו רצו לחתום כבר על חוזה שכירות, אבל משום מה העסקה תמיד נפלה ברגע האחרון. אני לא מבינה למה יש לנו כזה ביש מזל. מה אפשר לעשות?

"יכול להיות שמשהו בניהול העסקה גרם לכך שדברים השתבשו. אני מציע שאת ובתך תיתנו למישהו אחר לנהל את העסקה, אולי חברת ניהול או אפילו גורם שלישי חיצוני. יכול להיות שאתן מביאות למקום הזה אנרגיה שהיא קצת מלחיצה וגורמת לאנשים לחשוב שמשהו לא בסדר.

כשמחפשים מקום מגורים, ההחלטה תלויה גם באנרגיות שמקבלים מהדירה, ואם אנשים מרגישים משהו לא נוח, שהם אפילו לא יכולים להסביר, הם נרתעים. ייתכן שאת ה'אקס פקטור' הזה אתן לא מרגישות, אבל אתן מכניסות אותו פנימה, ולכן לא נוח שם לאנשים. לדעתי, אם עושים משהו בצורה מסוימת כמה פעמים ברצף, והוא לא מצליח, כדאי לשנות גישה".

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב-08:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי