נאור נרקיס, שפתח דף פייסבוק בשם "עולים לברלין" ובו השוואות חובבניות של מחירי מוצרים בישראל ובגרמניה, לא יזם את מחאת המילקי ולא עומד מאחוריה. כל שעשה היה לפתוח דף בפייסבוק. את מחאת המילקי יזמה התקשורת הישראלית השטחית והמשועממת, וזה כולל את המצאת השם מחאת המילקי, שגם אותו לא יזם נרקיס.
כבר שלושה שבועות שכל אמצעי התקשורת בישראל מתרכזים בדיון על ירידה מהארץ בשל יוקר המחיה. אך האם תופעה כזאת קיימת בכלל? ובכן, לא. אין שום גל ירידה מהארץ. כל הרשויות הרלוונטיות מדווחות על מספרים רגילים לגמרי של יורדים. חלק מהנתונים מראים אפילו האטה בזרם הירידה מהארץ. אין גם מחאה נגד יוקר המחיה.
זה קצת חבל כי חלק מהמחירים פה באמת גבוהים (בעיקר בגלל מדיניות הממשלה הארכאית - מכסי יבוא, ביורוקרטיה מנוונת ורגולציה שחונקת יוזמות חדשות אך מטפחת קרטלים מושחתים, בעיקר בתחום הפיננסי) אבל עובדתית - אין מחאה נגד יוקר המחיה. ניסו לארגן בסוכות הפגנה של מוחים כאלה בכיכר רבין ואף אחד לא הגיע. אבל הפגנה זה לא העניין, מחאה אמיתית נגד יוקר המחיה הייתה מורגשת מיד במקום הכואב ביותר לרשתות המזון - בקופה הרושמת.
הרשתות לא מרגישות מחאה כזו כי היא לא קיימת. אחרי שרשמנו לפנינו שאין גל ירידה מהארץ ואין מחאה נגד יוקר המחיה (וחבל), חייבת להישאל השאלה: אז למה לעזאזל כולם מדברים על זה כל כך הרבה? התשובה בעברית היא: סחריר. באנגלית: ספין. סחריר הוא מונח תקשורתי המציין שימוש מניפולטיבי באמצעי התקשורת כדי לעוות את ייצוגו התקשורתי של אירוע ולהציגו כבעל משמעות אחרת באופן המשרת את יוצר הסחריר.
אם, למשל, נתפס הנשיא האמריקאי כשהוא מנהל רומן עם אחת מעובדות הבית הלבן (אירוע שלילי) ישלחו אותו יועצי התקשורת להתנצל מקרב לב מול המצלמות ויציגו אותו כאדם אמיץ המכפר בכנות על שגיאותיו (משמעות חיובית). כך זה קרה גם הפעם, עם שני הבדלים גדולים: הראשון, כאן לא הפכו אירוע שלילי לחיובי אלא יצרו אירוע יש מאין.
השני, כאן לא היה בעל אינטרס ששכר ספינולוגים כדי שיציגו אותו באופן מסוים. התקשורת עצמה התגייסה לייצר סחריר רק כדי שיהיה לה על מה לדווח. בזמן החגים כלי התקשורת צמאים לכל פיסת חומר והנון-אייטם המביך הזה נפל להם משמיים. הוא אומנם פיקטיבי לחלוטין אבל הוא משתמש בנושאים אמיתיים (יוקר המחיה) ומעורר רגשות אמיתיים (כעס ואכזבה מהמדינה מחד, רגשות פטריוטיים מאידך) ואפילו ממותג היטב (מילקי) - בימינו זה מספיק כדי לרתק את הצופים וכדי למכור עיתונים. כשאתם קוראים עיתונים, זיכרו כי הם לא רק מדווחים לכם על המציאות, הם גם יוצרים אותה.