על שער גיליון ספטמבר של מגזין המוזיקה "רולינג סטון" מתנוססת לא אחרת מאשר זמרת הפופ האהובה ביותר על ילדות בנות 12, טיילור סוויפט. בין דפי הגיליון ניתן למצוא ראיון עומק עם הכוכבת שכותרתו "ההמצאה מחדש של טיילור סוויפט". מהות הטרנספורמציה, על פי כותרת המשנה: "היא השאירה את הקאנטרי מאחור, הפסיקה לצאת עם בחורים ובנתה מבצר מסביב ללבה".

ועם מבצר מסביב ללבה (על כך נרחיב בהמשך) ומיליונים כבדים בבנק ובנדל"ן, מוציאה סוויפט בת ה-24 בסוף החודש את אלבומה החדש, "1989" (הליקון). 1989 היא השנה שבה סוויפט נולדה, ושם האלבום אמור להצביע גם על תוכנו, שלטענתה מושפע מאוד מהפופ של האייטיז.

אחרי ארבעה אלבומי קאנטרי, שהאחרון שבהם כבר פלירטט עם עולם הפופ, מוציאה סוויפט את אלבום הפופ הממשי הראשון שלה. וכשהיא אומרת פופ היא מתכוונת לזה - האלבום החדש והסינגלים מתוכו לא יצעדו במצעדי הקאנטרי, היא לא תשתתף הפעם בטקסי הענקת פרסים לתעשייה שהרימה אותה, ולשנים שבהן בילתה בנאשוויל, בירת הז'אנר, אין שום זכר.

טיילור סוויפט החדשה היא ניו יורקית גאה - לאחרונה רכשה פנטהאוז מפואר בשכונת טרייבקה במנהטן, בבניין של סטיבן סודרברג ואורלנדו בלום, שהיא קנתה מהבמאי פיטר ג'קסון תמורת 15 מיליון דולר (פלוס עוד דירה בבניין ב-5 מיליון דולר כדי לשכן בו את צוות האבטחה שלה).

אחרי ארבעה אלבומי קאנטרי, הגיע אלבום הפופ הממשי הראשון שלה. צילום: רויטרס

סוויפט, שנולדה בפנסילבניה, מעידה שהיא התאהבה בניו יורק, והיא אפילו מסתובבת עם מלכת העיר, לינה דנהאם (יוצרת וכוכבת הסדרה "בנות") בכבודה ובעצמה. אבל הזמרת לא מסתפקת בתפוח הגדול. סוויפט 2014 היא כרישת נדל"ן ראשונה במעלה, המחזיקה בשורה של בתים ברחבי ארצות הברית, וכל זה בזכות העובדה שהיא אחת מכוכבות הפופ הגדולות על הפלנטה. 

רשימת ההישגים שלה ארוכה מנשוא. אם לציין כמה היילייטס: גרפה שבעה פרסי גראמי; הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה בפרס היוקרתי של הגראמי "אלבום השנה"; מכרה עד כה 30 מיליון אלבומים והגיעה ל-75 מיליון הורדות של סינגלים בעולם; היא האמן שנמצא במקום הראשון בכל הזמנים בתחום המוזיקה הדיגיטלית. לנוכח המספרים האלה סוויפט בהחלט יכולה להרשות לעצמה לשנות ז'אנר אם בא לה.

גם אם היה הדרגתי, המעבר של סוויפט מקאנטרי לפופ נתפס כהימור קרייריסטי, אך נראה שסוויפט בטוחה בו מאוד. "החלטתי ללכת על זה, כי זאת תחושת הבטן שהייתה לי, זה מה שהאינטואיציה שלי אמרה לי", סיפרה בראיון לתוכנית אירוח קנדית. "ככותבת שירים אני מנסה להישאר מאוד פתוחה לאינטואיציה ולהשראה ולדחפים. ידעתי שאני צריכה לעשות את האלבום הזה כמו שהוא יצא וידעתי שאני צריכה שהוא יהיה שונה מכל אלבום שעשיתי קודם. מתוך כבוד לקהילת הקאנטרי שאני אוהבת ומעריצה, הרגשתי שיהיה הכי טוב להיות כנה איתם לגבי מהות האלבום הזה ולהיות כנה בקשר לכך שזה באמת אלבום פופ".

לא מתערטלת

טיילור סוויפט היא הרבה דברים. אחד מהם הוא בלונדינית. לסטריאוטיפ הבלונדיני, כידוע, יש שני קצוות. בקצה האחד נמצאת פצצת המין הבלונדינית המסורתית - ממרילין מונרו ובריז'יט ברדו, דרך פמלה אנדרסון ואנה ניקול סמית ועד סקרלט ג'והנסון ושרון סטון. בקצה השני ניצבת הבלונדינית הטהורה והתמימה.

סוויפט בהופעה. הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה בפרס היוקרתי של הגראמי "אלבום השנה". צילום: רויטרס

היות ששיער בלונדיני מזוהה עם ילדים (כמה מחומצנות אתם מכירים שמוכנות להישבע שהן היו בלונדיניות בגיל 3?), מן הסתם יש לא מעט בלונדיניות שמייצגות את הילדה הטובה, הבתולית והתמימה, כמו דוריס דיי, אוליביה ניוטון ג'ון ב"גריז", דרו ברימור ב"זמר החתונות" או קיילי מינוג בתחילת דרכה.

טיילור סוויפט היא האמ־אמא של הבלונדיניות התמימות, החמודות והטהורות. יש גם מי שיאמרו זאת אחרת: שהיא חלבית, משעממת, חסרת אופי, מתנחמדת ואופורטוניסטית שעושה כסף מנגישות מזויפת - אבל זה כבר עניין של טעם. 

כך או כך הצליחה הנערה הבלונדינית להפוך למגה-סטאר בלי להתפשט או לשחרר קלטת סקס, שזה כבר הישג לא מבוטל. והעובדה שהיא לא מתפשטת רק מסבכת לה את החיים, מסתבר. ב"רולינג סטון" חשפו את הלוגיסטיקה המסובכת, הסודיות המוחלטת והמאמץ הביטחוני העילאי הנדרשים לכל פעולה של סוויפט, מי שלא יכולה להוציא את אפה מפתח ביתה מבלי ליפול לידיהם של אין ספור צלמי פפראצי ומעריצים נחושים. אבל סוויפט מודה שהיא אף פעם לא מרגישה לגמרי בטוחה, בעיקר בדברים שנוגעים לפרטיות שלה. "יש מישהו שכל העבודה שלו היא לדאוג לדברים שאני לא רוצה שהעולם יראה", היא מספרת.

"הם מסתכלים על הקריירה שלך, הם מסתכלים על מה סדר העדיפויות שלך, והם מנסים להחליט מה יהיה הכי חושפני או פוגעני. למשל, אני לא מסירה את הבגדים בצילומים או שום דבר - אני דואגת לפרטיות שלי בקשר לזה. מפחיד אותי לחשוב כמה יקר ערך יהיה סרט וידיאו שלי מחליפה בגדים. זה עצוב שאני צריכה לחפש מצלמות בחדרי הלבשה ובשירותים. אני גם לא מסתובבת עירומה כשהחלונות פתוחים".

לא קיצונית

בתור מי שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בגיל 17 ובינתיים הגיעה כבר לגיל 24, מובן שסוויפט עושה מאמצים לשווק את עצמה כסקסית ובוגרת יותר. את תלתלי הבייביליס המלאכיים שלה, למשל, החליפה בתסרוקות נשיות ומודרניות יותר. אבל זה באמת בקטנה. היא לא מתקרבת בשום צורה לקיצוניות של המייקאובר שעברו לפניה בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, מיילי סיירוס וכל יתר הכוכבניות שביקשו להפוך מנערות לנשים במצעד הפזמונים.

גם אחרי שהצטלמה לשער ה"רולינג סטון" כשגבה למצלמה ולגופה גופייה לבנה רטובה וג'ינס שנצמד לישבן, סוויפט היא עדיין ילדה טובה פר אקסלנס. בכל זאת, מדובר כאן בג'ינס צמוד ולא בחוטיני ועמוד חשפניות. בתור בחורה רזה, חיוורת ונטולת ישבן מפואר, לסוויפט אין הנתונים הפיזיים של ניקי מינאז', ביונסה או ג'ניפר לופז, וגם לא החוצפה של מיילי סיירוס, שבעצמה עשתה את הקרוסאובר מעולם הקאנטרי לעולם הפופ לא מזמן. 

שער הרולינג סטון. טיילור רוצה לשמש מודל חיקוי חיובי לצעירות

סוויפט מצדה רוצה לשמש מודל חיקוי חיובי לצעירות, וכדי לחזק את החלטתה לא להתפשט היא מרבה לאחרונה לדבר על פמיניזם. לינה דנהאם, מסתבר, היא שהאירה את עיניה בנושא הזה. סוויפט מספרת שכשהייתה צעירה יותר חשבה בטעות שפמיניזם פירושו שנאת גברים, אבל ככל שהיא מבינה את פירוש המושג יותר, היא לא יכולה להבין איך אישה יכולה להתנגד לפמיניזם. "מאז שאני חברה של לינה - מבלי שהיא מטיפה לי אלא רק מתוך זה שאני רואה למה היא מאמינה במה שהיא מאמינה, למה היא אומרת את מה שהיא אומרת ולמה היא מייצגת את הדברים שהיא מייצגת - אני מבינה שנקטתי עמדה פמיניסטית מבלי להצהיר על כך".

לא מתפרפרת

על אף הפוריטניות היחסית של סוויפט, הצהובונים ומדורי הרכילות מלאים בשמועות על חיי האהבה שלה. לפני שנתיים, למשל, בבלוג "Gawker" נטען שהיא "יצאה עם כל גבר ביקום". אבל אם פעם היא עוד תחזקה חיי אהבה, היום, לטענתה, היא מתנזרת. סוויפט מתעקשת שהיא לא יצאה עם אף אחד מאז שנפרדה בינואר 2013 מהארי סטיילס מלהקת הבנים הבריטית-אירית, One Direction.

לפני זה היא יצאה עם ג'ו ג'ונאס מלהקת הג'ונאס ברדרס, ועם הזמר ג'ון מאייר המבוגר ממנה ב-12 שנה. אבל סטיילס היה סיפור האהבה האחרון שלה, והיא אומרת שהיא אפילו לא שכבה עם אף אחד מאז, כי היא לא מאמינה בסקס בלי אהבה.

"לצאת עם מישהו או למצוא מישהו זה הדבר האחרון שאני חושבת עליו, כי אני לא יכולה לדמיין איך זה יכול להשתלב עם החיים שלי", אמרה לאחרונה בראיון ל"ווג" הבריטי. "אני לא יודעת איך בחור אמור ללכת ליד החברה שלו כשיש שם 20 גברים עם מצלמות והוא לא יכול להגן עליה, כי אלו החיים שהיא בחרה בהם. אני פשוט לא רואה איך זה יכול לעבוד, אז אני לא חושבת על זה, ואני די בורחת מזה כשעולה הזדמנות. הם חושבים שהם היו רוצים להכיר אותי, ואולי לצאת איתי, אבל אני לא חושבת שהם רוצים את מה שבא יחד עם זה".

עטיפת האלבום החדש "1989". צילום: יח"צ הליקון

אבל למרות הצהרותיה שהיא רווקה ושהיא מבלה את זמנה הפנוי עם חברות, כמו דנהאם והדוגמנית קרלי קלוס, מדורי הרכילות ממשיכים לקשור אותה לשלל חתיכים ששמותיהם בוודאי אומרים הרבה מאוד לקוראי "מעריב לנוער" ולא אומרים דבר למי שעבר את גיל 17. ובדיוק על העניין הזה היא כתבה את שירה החדש "Shake it Off" - הסינגל הראשי מתוך אלבומה החדש. "למען האמת זה שיר שהרגשתי שחשוב לכתוב לא רק עלי ועל מה שאני עברתי", אמרה. "אני מתקשרת עם המעריצים שלי כל הזמן ברשתות חברתיות, וכולם עוברים דברים דומים למה שאני עברתי.

הסיטואציה שלי מן הסתם שונה, כי הם מתמודדים עם שמועות שמופצות עליהם בבית הספר וזה מזעזע אותם בעוד אני הייתי רואה שמועה לא נכונה עלי על שער של צהובון בזמן שאני משלמת בקופה בסופר. זה שונה מהבחינה הזאת, אבל זה אותו הדבר מבחינת איך שזה גורם לך להרגיש ומהבחינה של מה שצריך לעשות כדי להתמודד עם זה. צריך פשוט להעיף את זה ממך, להתנער מזה. אם אנשים צוחקים עליך או מפיצים שמועות לא נכונות עליך, פשוט חיה את החיים שלך ותיהנה יותר מהם".

לא נותנת בטוורקינג

אבל עזבו רגע את השיר "Shake it Off", מה שיותר מעניין זה הקליפ המלווה אותו. בקליפ, שבוים על ידי במאי הקליפים עטור הפרסים מארק רומאנק, סוויפט מנסה כביכול להשתלב כרקדנית בין קבוצות של רקדנים בז'אנרים שונים, מבלט ומחול מודרני ועד ברייקדאנס והתעמלות אמנותית.

סוויפט, שהמסר העיקרי שלה הוא "אני לא באמת כוכבת נוצצת, אני בדיוק כמוכם", נכשלת מרה בכל אחד מהריקודים ומציגה את עצמה כמצחיקולה כזאת, מגושמת ואנושית. רק בסוף הקליפ היא סוף-סוף מוצאת את עצמה ומשתלבת בקבוצה, וזה כשהיא רוקדת עם קבוצה של אנשים "רגילים" (והרבה פחות יפים ורזים ממנה) שבדיוק כמוה, לא ממש יודעים לרקוד.

זה נראה כמו קליפ חמוד וקליל עם מסרים של קומדיית נעורים אמריקאית מהשורה, אבל מה שכולם מדברים עליו הוא הסצינה של הטוורקינג. כן, גם בקליפ החדש של טיילור סוויפט יש טוורקינג - ריקוד נענוע הישבן הפרובוקטיבי והפופולרי. אפשר להירגע - סוויפט לא מנענעת בעצמה, אלא זוחלת במבוכה מעושה מתחת לרגליהן של קבוצת רקדניות שעושות זאת במקצועיות. אבל זה לא מנע מהתקשורת האמריקאית - השחורה בעיקר - להזדעק.

נדמה היה שהכל כבר נאמר על ניכוס הריקוד השחור על ידי המיינסטרים הלבן, כשמיילי סיירוס הפכה לשגרירה הרשמית שלו. ריקודי הטוסיק של מיילי הולידו אין ספור דיונים שעניינם גזע ומגדר, והנה סוויפט מצליחה ללכת-עם-ולהרגיש-בלי (או להפך).

בדרך מתוחכמת היא הצליחה להכניס טוורקינג לקליפ שלה, כדי שהעולם ידבר, בלי שהיא תצטרך לנענע בעצמה. נציגים מסוימים של הקהילה השחורה ראו באקט הזה של סוויפט פשע חמור יותר מזה של סיירוס, כאילו עצם הזחילה שלה מתחת לרגליהן של המנענעות היא פטישיזציה של הגוף השחור וכאילו חוסר ההשתלבות שלה בריקוד הוא התנשאות לבנה על התרבות השחורה (מישהו כאן שכח לרגע שהיא לא השתלבה גם ב"אגם הברבורים").

רבים האשימו את סוויפט בגזענות. הראפר הצעיר ארל סווטשירט, למשל, יצא נגד סוויפט בטוויטר בטענה שהקליפ "מנציח סטריאוטיפים שחורים לאותה דמוגרפיה של נערות לבנות שמסתירות את הדעות הקדומות שלהן בטענה שהן אוהבות את התרבות (השחורה)". עוד צייץ סווטשירט: "לא ראיתי את הקליפ של טיילור סוויפט, ואני לא צריך לראות אותו כדי להגיד לכם שהוא פוגעני ביסודו ובה סופו של דבר מזיק".

סוויפט, יש להניח, התכוונה לרכוב על טרנד הטוורקינג הפופולרי ללא כוונות פוגעניות או גזעניות. אם תשאלו אותה, הכל נעשה בצחוק וברוח טובה. "היה לנו טוורקינג בקליפ, וזה היה כל כך מצחיק", אמרה. "הבנות האלה ניסו ללמד אותי איך לעשות את זה, וזה פשוט לעולם לא יקרה. וממש ניסיתי. הן לימדו אותי מה הן עושות וזה עניין ממש מדעי - הן כאילו חופרות עם העקבים לתוך הרצפה מבלי שתראה את הרגליים שלהן זזות, אבל התחת שלהן זז. זה העיף לי את המוח. הן הסבירו לי הכל, וזה כל כך הרבה מעבר ליכולת ההבנה שלי את הגוף"