האם לתת טיפול תרופתי למתבגרת חרדתית?

אני בת 45, גרושה ואם לשלושה בנים בני 12, 17 ו-19. ילדי לא רבו ואין ביניהם דם רע, הם פשוט נמנעים מלדבר זה עם זה, וחוץ מלומר "שלום" או "להתראות",הם לא מתקשרים בכלל ביניהם. ניסיתי לדבר עם כל אחד מהם בנפרד ועם שלושתם יחד, אבל הבנתי שמשם לא תגיע הישועה. מה אפשר לעשות?

ילדייך הם כבר גדולים, ולכן קשה מאוד לגרום להם לדבר זה עם זה, וגם אם תנסי לבקש מהם לעשות כן, זה לא יעזור. אני מציעה לך לנסות לבקש מהם עזרה, כלומר תדברי על עצמך. תשבי עם שלושתם ותגידי: 'נכון שדיברנו על זה בעבר וכבר אמרתי לכם שקשה לי מאוד לראות את הניכור הזה שביניכם. אני לא יכולה לגרום לכם להיות חברים, אבל אני כן יכולה לבקש אתכם לשתף פעולה. למשל, כשאנחנו יושבים לאכול, תשאלו אחד את השני שאלות, תענו ותייצרו שיחהקצרה, אפילו אם זה באופן מלאכותי. זה יקל עלי וייצור אווירה טובה'.

בדרך הזו את בעצם מבקשת את אותן הבקשות שכבר ביקשת בעבר, אבל הפעם את מוסיפה שזה למענך וגם מסבירה להם איך אפשר לעשות את זה. אני מאמינה שכשעושים דברים באופן מלאכותי, יש סיכוי שזה יתפתח עם הזמן, ובעוד כמה חודשים זה יהפוך למשהו שגרתי בבית. לא נורא אם תעשי להם קצת 'רגשי', תאשימי את עצמך ואפילו תזילי דמעה. בדרך הזו יש סיכוי שזה יעבוד.

אחותי בת ה-17 סובלת מהערכה עצמית נמוכה ולדעתי גם מחרדה חברתית. אין לה חברים כי היא לא מסוגלת ליצור חברויות ולדבר בפומבי, והיא כל הזמן מפחדת ממה שיגידו עליה. היא הייתה אצל פסיכולוגית למשך תקופה, אבל הטיפול לא עזר. אני חושבת שהיא זקוקה לטיפול תרופתי, אבל אמא שלי ממש מפחדת מטיפול כזה. כיצד אפשר לעזור לה?

כשסובלים ממצב פסיכולוגי מסוים והמטפל לא עוזר, אז מחליפים מטפל. נראה שהפסיכולוגית הספציפית הזאת לא עזרה לאחותך כי לא היה חיבור ביניהן, אבל לא צריך להרים ידיים אלא למצוא פסיכולוג/ית אחר/ת. ציינת שאמכם מפחדת מתרופות, אני חושבת שזה ארכאי ולא מתאים למאה ה-21. היום כבר ידוע שלעתים מה שנראה לנו כמצב נפשי מעורער נגרם למעשה מבעיות כימיות במוח. 

אני מציעה שאמך ואחותך ילכו יחד לפסיכיאטר, והוא יבהיר לאמך שצריך לאזן לאחותך את המערך הכימי בגוף באמצעות תרופות ויסביר לה ממה הילדה סובלת. יש טיפול נוסף שיכול לקדם את אחותך. מדובר בשיטה שנקראת EMDR, והיא עוזרת לאנשים לצאת ממצבים שבהם הם מתקשים לחולל איזה סוג של שינוי. אני מאוד ממליצה שתפנו את אחותך לטיפול בשיטה הזו.

אני אם חד-הורית יחידה לתאומות בנות 8.5. אחת מבנותי אובחנה כסובלת מתסמונת טורט ולקות למידה. הטורט מתבטא אצלה באופן ווקאלי בצורת נחירות ולעתים מלווה גם בטיקים. בתי נפגשת פעם בשבוע עם מטפל רגשי בבית הספר, ובנוסף הייתי אצל נוירולוג והוא נתן לה תרופות שלא ממש עזרו לה. בשנים האחרונות בתי מאוננת בבית, בכיתה וליד אנשים. הסברתי לה שלא עושים את זה מול כולם אלא רק בחדר הפרטי שלה, אבל זה לא עזר. אפילו המורה שלה פנתה אלי כי הילדים בכיתה מסתכלים. כיצד אוכל לעצור את ההתנהגות הזאת?

בדרך כלל, ילדים שנוגעים בעצמם עושים את זה כי זה נעים וממשיכים כי זה מרגיע. לפעמים הם עושים את זה משעמום או כי מישהו מציק להם או שקרה משהו שהם מתקשים בו. ככל הנראה בתך מרגישה שהיא צריכה להרגיע את עצמה מהר כי היא בלחץ, ואז היא עושה את זה בלי לשים לב. יש ילדים שמחטטים באף או נוגעים בתנוכי האוזניים כדי להירגע, ובמקרה של בתך היא משתמשת באוננות. אני מציעה שתפני את בתך לטיפול רגשי עם מטפל אחר. נראה שהטיפול שבתך מקבלת היום לא מקדם אותה לשום מקום, וככל הנראה אין התאמה בינה לבין המטפל שלה.

בינתיים, כשאת רואה אותה מאוננת בבית אין טעם לשוחח על זה שוב, בתך יודעת שהיא לא אמורה לעשות זאת, היא פשוט לא מצליחה להתאפק. אם היא עושה את זה בסלון, תגידי לה שתעשה את זה בחדר הפרטי שלה ותובילי אותה לשם, ואם היא עושה את זה בחדר שלה בשקט ולזמן קצר, תתנהגי כאילו לא ראית.אם היא עושה את זה בחדרה אבל זה נמשך הרבה זמן, תבואי אליה ותעסיקי אותה במשהו אחר, תוציאי אותה מהמקום הרגשי הזה, ותציעי לה להיות עסוקה. כשתתחילו טיפול רגשי, המטפל ימצא את הטריגר שלה לפעולה הזאת וינחה אותך בהתאם.

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי.