לפני פרק הפתיחה של העונה השלישית של "פולישוק", כמו לפני כל פרק בסדרה, מופיעה השקופית שדואגת להבהיר ש"כל קשר בין הסדרה למציאות הוא מקרי בהחלט". האמת? נכון. סדרה העוסקת במציאות הפוליטית בישראל מפגרת תמיד אחרי המציאות עצמה. החדשות הטובות הן ש"פולישוק" נותנת פייט טוב. היא כתובה נהדר, מבריקה לפרקים, נהנית מקאסט מצוין של שחקנים, והכי חשוב: גם בעונה השלישית, הסדרה שיצר ומביים שמואל הספרי, פשוט מצחיקה.

העונה השלישית מתחילה אחרי לווית אביו של השר הנצחי לעניני כלום רובי פולישוק (ששון גבאי המצוין, כרגיל) ממפלגת מל"ל. בסדרות הפוליטיות הבריטיות ש"פולישוק" שואבת מהן השראה, יש לפחות את הקלאסה הבריטית המפורסמת בתוך כל הפוליטיקה הקטנה. אבל בישראל כמו בישראל, גם הלוויה הופכת לקקפוניה מצויה, מיוזעת ומשעשעת. כן, "התנועה לצדק חברתי" שלחה זר רק עם ענפים ("אין כסף לפרחים"). "העבודה" ו"מרצ" השתתפו בזר אחד ("יש להם הסכם עודפים").

אל הקאסט שכולל בין השאר את גבאי,  גיא לואל (קוזו אביטל) וחנה אזולאי הספרי (סולי ברזל), הצטרף העונה מנשה נוי (במקור היה אמור לגלם את דמותו של פולישוק), שמגלם את שר האוצר בובס. נוי נכנס לנעליים הענקיות של אמנון דנקנר ז"ל, הלא הוא חומי שליט האימתני, כדמות הפוליטית הבכירה. הוא עושה זאת היטב, ומראה לנו (כאילו הספקנו לשכוח) איך נראה מו"מ קואליציוני אחרי בחירות. או כמו שקוזו מבהיר לפולישוק: "אתה לא אזרח, אתה פוליטיקאי. לך ולאזרח יש מטרות שונות לגמרי".


ברוך שובך, פולישוק. צילום מסך

בובס לא אומר מילת אמת לתקשורת, לשותפים הקואליציוניים ובכלל. "לא נשב עם החרדים" (רגע לפני שהוא מתיישב עם נציג ש"ס בחדר), "ממשלת אחדות זה חיוני" (רגע לפני שהוא מנסה "לגנוב" ממשלה צרה). אבל כל זה כמובן תוך שינון המסר: מה שטוב לי, טוב למדינה. נו, אתם כבר מבינים. לא משהו שאנחנו לא רואים פעמיים בשבוע.

פולישוק, העסקן הקטן, הוא הגילום המובהק של הפוליטיקה הישראלית. בדרך לשבעה של אביו הוא משנן לעצמו מנטרות: "מגיע לאבי שאתאבל עליו", "איפגש עם משפחה וחברים, זה גם חשוב","צריך לפעמים לקחת אוויר ולעצור". זה לוקח לו בדיוק שתי דקות להבין שהוא לא יכול להתנתק מהפוליטיקה, ולצעוק על הנהג שיסתובב, כדי שהוא לא יפסיד את הטלפון המיוחל שיעניק לו את הג'וב הבא.

הוא חסר תקנה, קטנוני, ורודף אחרי הכיסא בלי בושה. אבל בגילומו של גבאי הוא גם, לעזאזל, כל כך אנושי, עד שקשה ממש לכעוס עליו. כמו למשל כשהוא שוכח להתקשר לאחותו שנמצאת בחו"ל ולהודיע לה על מות אביהם.

בתוך כל הבינוניות הטלוויזיונית והריאליטי שלא נגמר, העובדה שפולישוק חזרה לעונה שלישית, ושהיא מחזיקה באחוזי צפייה גבוהים, מעודדת. סאטירה פוליטית טובה היא מצרך די נדיר ("מועדון לילה", עם כל הכבוד, לא נחשב), במיוחד בערוץ 2. וכשמדובר בעונה שלישית בשוק הטלוויזיה המעורער שלנו, אז בכלל מדובר קצת בפלא.

אז התגעגענו, וטוב שחזרתם. עכשיו הכל מוכן על מנת להריץ את פולישוק לראשות הממשלה. יצר ההישרדות החזק מכל כבר קיים, רצון יש ("עוד פעם שר? אני רוצה לעשות משהו לתפארת המדינה, אני רוצה להיות גדול אומה!"), יועץ פוליטי שנון ששוחה במים הרדודים של מרכז המפלגה ובורקסים יש, ואפילו אשה שתלטנית וצעקנית שקובעת הכל יש (תוחזר מוניק מייד!). איפה חותמים?

בקטנה

היציאה הגדולה: "את רדיו אקטיבית, את כח טבע, את ה-אלה שהרבני, אני כורע ברך לפנייך, מצד שני את מסוכנת לפוליטיקה הישראלית יותר מאיווט ליברמן". (קוזו לתקומה, יועצת התקשורת של פולישוק ששוב עושה פדיחה).

בלטה בהעדרה: אשתו של פולישוק, מוניק הנהדרת (פנינה טורנה שגנבה את ההצגה בעונה השנייה). לא הופיעה בפרק הראשון, אבל רוחה ריחפה באוויר. פולישוק מוותר על משרת יו"ר הכנסת כדי שהיא לא תיקבר לידו בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. 

ברוך הבא: מנשה נוי, שחולל לאחרונה סערה לא קטנה בעצמו, מרכיב ממשלה כשר האוצר בובס: "לילה טוב קוזו מכפר קאקרוזו" (בובס לקוזו אחרי עוד תרגיל פוליטי קטן).