הלוחמות עושות חייל, מדוע אין יותר אלופות?

צה"ל מתגאה בכך שהוא ארגון גברי שמצליח לשלב נשים במגוון תפקידים, גם בסדיר ובמיוחד בקבע. נראה כי המטרה העומדת לנגד עיניהם של ראשי הצבא היא לא ליצור אפליה מתקנת ולאייש תפקידים על בסיס מגדרי, אלא לבנות תשתית מערכתית שתאפשר לנשים להתקדם בזכות יכולתן, מתוך הבנה שאם צה"ל הוא בבואה של החברה הישראלית, עליו לקדם שוויון בין גברים ונשים.

צה"ל חייב נשים בתפקידים בכירים, בעיקר כדי שהן תוכלנה להיות חלק מהקבוצה הקטנה שמקבלת החלטות שמשפיעות על העתיד של כולנו.

אורנה ברביבאי, ראש אכ"א היוצאת, גדלה בתוך אגף משאבי אנוש ולבסוף פיקדה על המנגנון. אולם כיום קשה לראות שראש אכ"א הבא יהיה אישה, מאחר ובענף אין נשים שנמצאות בדרך לעמדת השפעה. יש לא מעט נשים בכירות בענף הטכנולוגיה והמודיעין, אך גם הקידום שלהן לא יוביל אותן לשולחן מקבלי ההחלטות.

עם העלייה בגיל המשרתים, פוחתים מספר התפקידים הבכירים המוצעים להם, הן לנשים והן לגברים. אולם בניגוד לתפקידי הפיקוד הזוטרים, בתפקידים הבכירים הפערים בין גברים לנשים עצומים. הסיבה לכך היא ששדרת הפיקוד של צה"ל גברית ותפקידי הפיקוד הלוחם בצה"ל, מדרגת סמג"ד ומעלה, שייכים באופן מובהק לגברים.

הנשים תגענה לדרגות בכירות רק במחלקות, בין היתר באגף כוח אדם או בשלישות. אולם מספר התפקידים שפתוחים לנשים קטן ביותר. בנוסף, מטבע מהותו של הארגון, קצינים בכירים בצבא יעדיפו לקדם את זה שלחם לצדם וכך, בהעדר תפקידי לחימה משמעותיים לנשים, גם אפשרויות הקידום שלהן מוגבלות.


טובות כחיילות ולוחמות, הבעיה מתחילה שמגיעים לפיקוד. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

המטכ"ל חייב לדאוג לכך שנשים, כבר בדרגת סרן, יוכלו לראות אופק שירות לדרגות בכירות. לשם כך עליו לדאוג שהן תגענה למרכז הערכה, שיבנו להן מסלולי קידום ושהן תצאנה ללימודים גבוהים עוד לפני שהן יולדות.

מערכת הביטחון מתמודדת עם גל קיצוצים נרחב, ואם יצליח הצבא לגייס תוספת תקציב היא תופנה לאימונים ולמערך הלחימה, ושם נשים לא נמצאות.

נראה שהחלטת צה"ל לייעל את המערכת לא לקחה בחשבון את הנשים המשרתות. כאשר, למשל, הוחלט לפטר 6,000 אנשי קבע, יושמה ההחלטה עד כה רק במטה ולא במערך הלחימה, שם הרוב הן נשים, שהיו הראשונות לספוג את הקיצוץ בכוח האדם (כ-60 אחוז מהמפוטרים).

וכך, אישה שמשרתת כיום בדרגת סרן בקבע מבינה שהאופק המקצועי שלה במערכת הצבאית לא מובטח. זו הסיבה שרבות מהן עוזבות את הצבא לפני חתימה על שירות קבע.

לסל השיקולים של הנשים בדבר חתימה על שירות קבע אפשר להוסיף את נושא הילדים. אומנם קיימת פקודה צה"לית לאפשר לנשים מניקות לצאת הביתה לשעת הנקה, אולם כדי לממש את ההנחיה הזו או לקחת את הילדים מהגן פעם בשבוע, האימהות צריכות מפקדות נשים, או כאלו שתשפענה על קבלת ההחלטות.

עם קום המדינה, כשדוד בן גוריון הכריז ששירות הנשים הינו חובה, הוא החליט שהן לא תשרתנה בתפקידי לוחמות וקבע שמשך שירותן יהיה קצר משל הגברים. אולם השירות הקצר דווקא מהווה מכשול בפני נשים שמתמודדות מול גברים על אותו תפקיד.

בשנה שעברה ניסה צה"ל להוביל מהלך חקיקתי שבמסגרתו יוארך שירות הנשים בארבעה חודשים, אולם חברי כנסת שמחזיקים באג'נדה פמיניסטית סיכלו את היוזמה בטיעון שעל צה"ל הכניס נשים למערך הלחימה לפני שהוא מאריך להן את משך השירות.

ברביבאי לא טעתה

בראיון הפרידה מהתפקיד, חשפה האלוף ברביבאי את אחוז הנשים המשתמטות משירות צבאי. על פי הנתונים שהציגה מדובר ב-50 אחוזים מכלל הנשים ברות הגיוס. בצה"ל לא אהבו את החשיפה וטענו כי האלופה לא הבינה את הגרף נכון ושמספר הבנות המשתמטות עומד על 7,000 בלבד.

אין סיכוי שראש אגף כוח אדם בצה"ל מסיימת תפקיד ולא מבינה את אחד הנתונים החשובים של האגף שתחת פיקודה. הטענה שלהם משולה לטענה שאלוף פיקוד הדרום לא יודע לקרוא את מפת עזה.


האלופה אורנה ברביבאי, ראש אכ"א לשעבר. צילום: פלאש 90

אין ספק, השינויים שעובר הצבא והעובדה שהמערכת הפוליטית שולטת בהתנהלות הארגון, לא מסייעת לנשים. הנחת היסוד היא שהתקציב לשנה הקרובה לא ישתנה ושבשנה הבאה יהיה הרבה יותר גרוע.

אם יתממשו התחזיות ויתקיימו בחירות בחודשים הקרובים תקציב הביטחון יהיה הראשון להיפגע. או אז יאלץ צה"ל לשלם את המחיר. לא בטנקים. לא במטוסים. אלא בעוד נשים שידרשו להיפרד מהתפקיד ולתלות את המדים.