אני אב לשלושה ילדים בני חמש וחצי, שלוש וחצי ושנתיים. שלושת ילדיי פשוט מכורים לטלפונים הניידים שלי ושל אשתי, וברגע שהם חוזרים מהגן הם לוקחים את הפלאפונים ולא מתנתקים מהם עד הלילה. כיצד אוכל לנתק אותם מהמכשירים הסלולריים?
בגילים האלה (וגם בגילים קצת יותר גדולים) ההורים הם אלה שקובעים מה הילד יאכל, מה הילד ילבש, ואותו דבר גם לגבי פלאפונים. סמארטפון ביד של ילד נמצא שם כי המבוגר מאפשר את זה. אתה אמור להגביל את ילדיך, ילדים צעירים ויודעים מה כיף להם, אבל רק אתה יודע מה טוב להם כי אתה הבוגר, ותפקידך הוא להיות המבוגר האחראי. פלאפונים לילדים זה רע, זה ממכר וזה הורס להם את הראייה.
אם אתה נותן להם לשחק בסמארטפון ללא הגבלה, זה כאילו תיתן להם חצי כפית קוקאין כל יום. כשילדים מתעסקים עם סמארטפונים, זה מונע אינטראקציות ביניהם, זה לא נותן להם להשתובב ולשחק משחקי ילדים, והם רואים הכל שטוח. אז כמו שלא תיתן לילד שלך רעל, אל תיתן לו את הטלפון שלך. אני מציעה שברגע שילדיך נכנסים הביתה אתה וזוגתך תשתיקו את הפלאפונים שלכם, תנעלו אותם ולא תענו לשיחות עד שהילדים הולכים לישון. אני מבינה שקשה לך להגביל את ילדיך ולכן עליך לנהוג בצורה כזו.
במקום שיתעסקו בסמארטפון, תשחק איתם במשחקי קלפים או משחקי כדור, תשתולל ותשתובב איתם, תצייר איתם, ותרדו לגינה. הם אולי לא ירצו לעשות זאת, אבל אסור לך לוותר להם כי אתה יודע שפלאפון רע להם. המצב יירגע כשהם יבינו שכל הבכי והצרחות לא עוזרות להם, ואבא לא נותן להם לשחק בסמארטפון. הם צריכים ללמוד את זה ממך, אתה שם גבול לילד ואתה צריך לעמוד בגבול הזה, לא הילד. הילד בוכה ומראה לך את אי-שביעות רצונו, אבל אתה מחנך.
יש לי ילד בן שנה. עד עכשיו הכל היה בסדר איתו, הוא היה רגוע ולא היו לנו בעיות מיוחדות. בזמן האחרון בני החל לצרוח ולהשתולל בכל פעם שהוא לא מקבל את מבוקשו. הוא מתעקש, למשל, לגעת בשלט של הטלוויזיה ופורץ בבכי היסטרי כשאנחנו לוקחים אותו ממנו, ואם אני לדוגמה שם אותו בלול בניגוד לרצונו, הוא מתנהג כאילו חרב עליו עולמו. כיצד עליי להתמודד עם ההתנהגות הזו?
פתחת את שאלתך בכך שציינת שבנך היה 'עד עכשיו בסדר'. אתה יכול להירגע, גם עכשיו בנך 'בסדר גמור', והייתי דואגת אם הוא לא היה נוהג כך. התנהגות של ילד משתנה בגלל שהגוף מתפתח, הרגש משתנה, והמצב הפסיכולוגי השכלי-קוגניטיבי משתנה. הבן שלך נכנס לשלב שבו הוא כבר עושה הקשרים, הוא ער יותר לעצמו, והוא מתחיל כבר להבין שיש לו יכולת לגרום לדברים לקרות.
אם, למשל, 'בא לו' שתרימו אותו על הידיים ואתם מסרבים, הוא יודע, באופן לא מודע, שהוא צריך לבכות יותר חזק ותרימו אותו בסוף. בעיניו, אם לא תעשה מה שהוא רוצה, אכן חרב עליו עולמו כי האגו שלו הוא במרכז, אבל החינוך מתחיל כבר עכשיו. אם הוא, למשל, זורק צעצוע ואתה רחוק ממנו, אתה יכול להחליט שאתה לא מרים אותו ולהגיד לו: 'אבא רחוק, אני לא יכול לבוא, תשחק עם משהו אחר'.
כשאתה עושה את זה, אתה מלמד אותו שאתה לא עוזב את כל מה שאתה עושה ובא. אם הוא יבכה, אחרי כמה דקות תגיד: 'הנה אבא פה, אתה רוצה את זה?' 'ההצגות' שהוא עושה הן מעין ניסיונות לבחון אתכם: 'מה אני צריך לעשות כדי שיקרה בסוף מה שאני רוצה'. כשזה קורה יש דברים שאתה, כאבא, לא תיענה להם, יש דברים שלא תוותר עליהם ויש דברים שאם הוא עושה והם לא לרוחך, תגיד לו שאתה לא מרשה. בנך לומד מתוך התגובות שלך.
בני בן השנתיים לא מוכן לצחצח שיניים למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצדי ומצד אשתי. אנחנו מנסים לחנך אותו לצחצח כבר מגיל שנה, אבל הוא אף פעם לא מוכן לעשות זאת ותמיד סוגר את הפה. מה לעשות?
אני מציעה שתגידו לו :'בגלל שאנחנו לא רוצים להכריח אותך ובגלל שאנחנו מאוד אוהבים אותך וצחצוח שיניים זה מאוד חשוב, אנחנו כל יום נשים לך את מברשת השיניים באמבטיה ותוך כדי משחק באמבטיה אתה תצחצח שיניים לבד'. שחררו את כל הלחץ ואל תגרמו לו לצחצח שיניים בכוח. שימו בינתיים את מברשת השיניים בלי משחה לידו במים באמבטיה כדי שישתעשע איתה ותוותרו לו בינתיים על צחצוח שיניים בבוקר. הרגל מקנים בנועם אחרת זה לא עובד.