בעוד פחות משבועיים מתכוון שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הביא בפני הממשלה את מינויו של גדי אייזנקוט לרמטכ"ל, והיא תאשר אותו. זה לא יהיה סוף פסוק, כי יש שמתכננים להטיל בו רפש ולמצוא דופי.

ולמרות זאת, מרבית הסיכויים שאייזנקוט יהיה הקצין שיתיישב ב־ 15 בפברואר על כס הרמטכ"ל. יש משהו מטעה בהופעה שלו. נכון, הוא גולנצ'יק, אבל הוא לא סחבק. מעולם לא היה באמת חלק מהשבט ההדוק של גולני.

גם כשהתבגר, השתדל לשמור מרחק מאירועים נוצצים ומהתחככות בשועי עולם. נראה היה שאת זמנו הפנוי העדיף תמיד לבלות עם המשפחה ועם חמשת ילדיו. הוא גם לא היה מהמורעלים של גולני: אלה שמחפשים איך לשפצר עוד הנשק ומגלחים יחד עם שאר המחלקה את הראש.

כמ"פ, כמג"ד וכמח"ט בחטיבה, לא הייתה סביבו הילת הערצה כפי שהייתה סביב ארז גרשטיין ז"ל או צ'יקו תמיר. אבל ככל שהתקדם התגלו האיכויות שלו כקצין וכמצביא חושב.

מתחת לחזות העגלגלה והגוצית מסתתר עקשן ודעתן לא קטן, שאינו חושש להתעמת עם הממונים עליו ואינו נבהל משררה. הדעתנות הזאת היא כנראה מה שגרם לאהוד ברק להקפיץ אותו מתפקיד מח"ט למזכיר הצבאי של ראש הממשלה.


יש מי שמתכננים להטיל בו רפש. גדי אייזנקוט. צילום: פלאש 90

למרות מעורבותו בהדלפת מסמך הרפז, היה זה ברק שרצה למנות אותו לרמטכ"ל כשמינויו של יואב גלנט נפסל. וגם כיום, לברק יש בעיקר שבחים לאייזנקוט. בהרבה מובנים אייזנקוט הוא המשך טבעי לגנץ: לא מהפכן, זהיר מאוד בהפעלת כוח, רגוע, לא פזיז וחושב לפני שהוא יורה.

בימי שגרה אלה תכונות מצוינות לקצין - אבל כיום אין שום דבר שגרתי במזרח התיכון שסביבנו. האתגר של אייזנקוט יהיה לגייס את אומץ הלב האישי שלו ולהוביל שינויים הכרחיים בצבא, שיתאימו אותו לסביבה המשתנה.

זה כולל גם שינויים במודל השירות, בסדיר ובמילואים, בדרך שתדע לתגמל את הלוחמים הקרביים ולשמור עליהם מיומנים יותר כחיילי מילואים. בצוק איתן בלטו בחסרונם בסביבת מקבלי ההחלטות קצינים בעלי ידע וניסיון בעזה.

זהירות לא מבטיחה הצלחה

ארגון לומד נעזר בניסיון ובידע שצברו קודמים בתפקיד. אבל בצוק איתן לא ראינו את טל רוסו, פיקוד דרום לשעבר, לצדו של האלוף הנוכחי סמי תורג'מן, וגם לא את צ'יקו תמיר, לשעבר מפקד אוגדת עזה, לצדם של מפקדי האוגדות הנוכחיים.

אחד האתגרים של אייזנקוט יהיה להחזיר משהו מרוח הלחימה של קצינים כמו תמיר וכמו עימאד פארס, שחסרה היום ברמות הבכירות של הצבא. אולי אפילו ימצא את הדרך להחזיר לצבא קצינים מצטיינים שהורחקו ממנו בשנים האחרונות, שיוסיפו התקפיות כאיזון לאופיו המתון של אייזנקוט.

אם יחזור ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתעשע ברעיון של תקיפה באיראן - אייזנקוט לא יהיה שותף נלהב. ככלל, הוא מאלה שבכניסה לעימות כבר חושבים על נתיב הסיום והיציאה. אבל כמי שהיה לצדו של גנץ בשנתיים האחרונות, הוא היה יכול ללמוד שזהירות והליכה בין הטיפות לא תמיד מבטיחות הצלחה בתפקיד.

לא שמענו ממנו עד היום אמירות בנושאים שנויים במחלוקת. כרמטכ"ל יצטרך ללמוד להתעקש על דעתו לא רק בחדרים סגורים. הוא מביא איתו לתפקיד שאיפה מתמדת לחיפוש אלטרנטיבות שפויות ולא תמיד כוחניות, כמי שמאמין שתפקידו הראשון במעלה של צבא הוא למנוע מלחמה. אבל האתגרים שסביבנו, מדרום ומצפון, עשויים לגרור אותו למבחן של עימות נוסף.

ושם, כמו שנהג הרמטכ"ל הקודם לומר, חשוב שהעימות יסתיים בלי שיצטרכולשאול: "מי ניצח?"

הכותב הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 10