ספק אם קיים אדם החי בין המרחב הדתי-לאומי לזה החרדי שלא מכיר את ישי לפידות, לא שמע עליו או לא שמע אותו. שמו של הזמר והיוצר לא זר גם עבור חילונים רבים. הפרובוקציה החסידית שהרקידה את ישראל עם אוף שימחעס עדיין מחוברת לכל העולמות, אבל מסרבת להשתייך לאחד מהם. לפידות יש רק אחד. הוא היה כאן הרבה לפני שהאייפון כבש אותנו. לפידות נרכש על גבי דיסקים כבר לפני 20 שנה. הבחור מבני ברק, בעל המבט המיוסר, עשה מוזיקה, ובעיקר ייצר רעש שקומם עליו רבים במגזר החרדי. 

לפידות התחבר לבאזז מהרגע שעלה על מפת התעשייה. כשאביב גפן התריס עם "אנחנו דור מזוין", הוא הגיב עם השיר "אנחנו דור מצוין". וכמו שירים רבים נוספים של אוף שימחעס, הוא הפך ללהיט היסטרי. 

קשה להבין את לפידות. לקרוא אותו, לפענח את האישיות שלו, לקטלג אותו, כמו שאנחנו, הישראלים, אוהבים לעשות. לא ברור ממה צריך להתרשם. מהג'ינס המשופשף והמעודכן או מהציציות המתנפנפות בגאון לכל עבר, מההופעות עם להקותיו בפני קהל מעורב של נשים וגברים או מהאמירות הסופר-חרדיות שהוא מנפק בתוכניות הרדיו והטלוויזיה שהוא מגיש. 

כשלפידות שומע את התמיהה הזאת, הוא מחייך ואומר "אני יכול לבוא בלב שלם לקדוש ברוך הוא ולהגיד לו, 'נכון שלא תמיד הצלחתי לעמוד במאת האחוזים בכל מה שכתוב בתורתך, אבל אתה, בורא עולם, יכול להעיד עלי שגם כשמעדתי, עשיתי את זה עם הרבה נקיפות מצפון, שלא נהניתי, שתמיד הייתי מיוסר רק מהמחשבה של לעבור עבירה".  

מי אתה בעצם? 

"אחד שמשתדל לשמור תרי"ג מצוות ולפעמים גם מצליח. אני מאמין בבורא עולם יותר מאנשים שמתיימרים להיות כאלה. אני נאבק בניסיונות כל הזמן". 

מה למשל? 

"קח את הדבר הכי פשוט שנקרא 'שמירת עיניים'. לכל מי שלא חצה את גיל 90 או שאין לו נטיות אחרות, קשה לעבור יום שלם בלי להילחם בזה. היצר הרע תוקף בכל מקום, גם בדיזנגוף וגם בבית הכנסת. במקורות כתוב 'בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'. זה אומר שמול הניסיונות של היצר אתה יכול להתמודד עם תוספת של מאמץ רוחני". 

שיר המכולת  

לפידות (46) נולד לרב אהרון ולרעייתו מרים באבן שמואל שבדרום, בן יחיד לצד שלוש אחיות. הוא גדל בעיר התורה והחסידות בני ברק. "גרנו במה שנקרא 'מרכז הטשולנט', ברחוב דסלר מתחת לישיבת פוניבז'", הוא מעדכן. 

במגזר החרדי מתמחים בשיוך הישראלים למגזרים. אתה חרדי, דתי לאומי או חילוני. את ההווה המורכב של לפידות מבחינת השתייכות ניתן אולי להסביר בשורשים. אב שצמח בליבת הציונות הדתית ולמד בישיבת "מרכז הרב", אבל הגיע לנגב לישיבת "עזתה", שהייתה באותם ימים "משרפה" מפורסמת ("משרפה" הוא כינוי לישיבה שאליה מגיעים צעירים דתיים לאומיים והופכים לחרדים. הביטוי "שריפה" מבטא את המעבר ללבוש השחור המאפיין את המגזר החרדי - ח"ג). לפידות האב נשבה בקסמי החרדיות - ועבר צד. 

הלימודים בבית הספר לא היו לו קלים, בעיקר בגלל הפרעות קשב וריכוז שלא אובחנו בשעתו. "המורים היו אומרים 'עזוב, למה נריב? צא מהכיתה ותן לנו ללמד'. בבית ספר הייתי די חננה, חוץ מהאחריות לניסוח ועיצוב הכרזות בכיתה. זה היה לגמרי באחריותי". 

כמו כל צעיר חרדי, בסיום בית הספר היסודי המתינה ללפידות הבחירה ב"ישיבה קטנה" - מוסד הלימודים שיעצב את עולמו. הוא הלך דווקא על אחד המוסדות הנוקשים והסגורים ביותר, ישיבת "אור ישראל" בפתח תקווה. משם המשיך לפידות ללימודים בישיבת "קול יעקב" של הרב יעקב עדס, ואחר כך עבר לישיבה בירוחם. 

בישיבה הדרומית הוא הוציא לראשונה את ראשו מהחלון, רצה לראות מה קורה בעולם. "בער בי רצון לעשות משהו אחר. לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות, אבל כל הזמן חיפשתי", לפידות משחזר. בהמשך התגייס לצה"ל ושירת כמורה חייל. במילואים השתייך למערך הקשר עם משפחות חללי הצבא. עוד בילדותו נמשך למוזיקה. הוא ניסה להלחין כל טקסט שהגיע לידיו, אפילו את רשימת הקניות למכולת. "בשלב מסוים אבא שלי העיף מהבית את הטלוויזיה, ולכן כל העולם שלי היה קלטות של מוזיקה חסידית. סבתא קנתה לי טייפ חצי שנה לפני שנפטרה. זה כמו לרכוש היום שני אייפונים חדשים. ישבתי כל היום ורק הקשבתי למוזיקה". 

בנערותו כבר הסתובב לפידות באולפנים. הוא הכיר בהם את המלחינים והמעבדים החרדיים הנחשבים ביותר, כמו מונה רוזנבלום, וקיבל הזדמנות לעבוד עם האחים שמואל ואלי ברונר, מובילי תעשיית החתונות החרדיות של שנות ה-90. עם ברונר הקליט לפידות את הדיסק הראשון שלו, פרי יצירותיו. שירים כמו "הוא יגאל אותנו" ו"שומר ישראל" הפכו לשלאגרים ענקיים. 

סוכן מוסד  

לפידות החל לחוות ניצנים של הצלחה ובמקביל העמיק את ההיכרות שלו עם העולם החילוני. "הייתי עם כיפה על הראש ובחיים לא חיללתי שבת, אבל חייתי את הסצינה התל-אביבית", הוא נזכר. 

אושיות התרבות של העיר ללא הפסקה נהנו להתחכך בחייזר הדתי הצעיר, מה שסידר לו כמה אייטמים במדורי החברה של המקומונים התל אביביים. "התחלתי להרגיש כמו סוכן של המוסד", אומר לפידות. "הערב שלי התחיל בהופעה בחתונה חרדית במרכז בני ברק, ואחרי זה החלפתי בגדים ונסעתי לאירועים של החברים מהברנז'ה התל אביבית". הוא מחייך חיוך שובב ועושה קצת ניים דרופינג, אבל אז משביע אותי לא לכתוב שמות, כי "זה יעשה לי בלגן". 

זו כנראה הייתה התקופה שבה אימץ לפידות את הכובע הספורטיבי שמלווה אותו עד היום כסוג של פתרון מבחינת הזהות. הכובע מאפשר לו לכסות את הראש מצד אחד, אבל לא להדגיש את החרדיות מצד שני. בעיני תושבי בני ברק לפידות תמיד נראה חריג. הלבוש שלו - מכנסיים צהובים, חולצה כתומה ומעל וסט ירוק - זעק לתשומת לב. "לדעתי חלק גדול בעיר חשב שאני עם נטיות" הוא מספר. 

לפידות המשיך בקו הפרובוקטיבי גם בחיי הזוגיות. חבר הציע לו להכיר בחורה נחמדה מנתניה, והיא הפכה במהירות לארוסתו. ישי הלך בכל הכוח אחרי האהבה, אף על פי ששם בת הזוג היה סלין עובדיה. בשנים ההן עדיין לא התביישו לדבר בפומבי בגנותם של הפרענקים, אבל ישי וסלין חיים באושר עד עצם היום הזה בנתניה. בקרוב הם יציינו 20 שנה לחתונתם. 

לפידות, כצפוי וכמו שהוא יודע, קידם גם את היום המאושר לטובת האמנות והביזנס. כך הפכה החתונה שלו לסרט תיעודי, "מדרש כלה". הבמאית חלי רוזנברג הצטרפה לזוג בימים שלפני החתונה ובמהלכה. בתשובה לשאלה אם לא מדובר במגלומניה, לפידות לא מהסס לאשר שהתכונה לא זרה לו. "לכל אדם שמצליח צריכה להיות קצת מגלומניה. אתה צריך להאמין בעצמך כדי לפעול". 

מהר מאוד הפרויקט המוזיקלי הראשון של לפידות, אוף שימחעס, החל להטריף את המגזר. ישי שימש כסולן הלהקה שבה היו חברים גם שמשון דלבקוביץ', בני שוולב ויענקי אלפא. "דאנס אוף שימחעס" היה הדיסק הראשון, "עליכם ועלינו" השני, "עם ישראל חי" השלישי, "אוף שימחעס וחברים" הרביעי. דיסק אוסף נעל את תקופת הזוהר של הלהקה. 

דלבקוביץ', שהיה מאבני היסוד של ההרכב, הלך לעולמו במרץ השנה בעקבות מחלה קשה. אוף שימחעס ממשיכה להופיע במסגרות מצומצמות, בעיקר אצל בעלי הון ברחבי העולם המזמינים אותה. בחנוכה הקרוב מתוכנן ללהקה סיבוב הופעות באמריקה. 

הלהקה כבשה את הקהל ואת הבמות בזכות לחני הדאנס הקופצניים שלה והטקסטים שכתב לפידות, בלי לקחת שבויים. כך למשל המילים לשיר "אלפי אנשים": "ואני עומד שואל אותך, אלוקים / מה נשאר לנו מכל החיים / כמו ילד קטן מחפש סימן / הכל מתמוטט". במגזר הרימו גבה רק כששמעו שלפידות ושות' מלחינים פסוקים מתוך התנ"ך. 

אבינו שבשמיים 

ללפידות ואשתו שלושה ילדים. הגדול הוא תלמיד במכינה הקדם צבאית בפדואל שמתכונן לשירות משמעותי ביחידה קרבית. הבן השני הוא שחקן כדורסל ותלמיד ישיבת "בני עקיבא" ברעננה. לזוג גם בת נוספת. "היו תקופות שהם היו קוראים לי 'אבינו שבשמיים', כי הייתי טס הרבה להופעות בחו"ל", מספר לפידות. 

הילדים לא זרמו עם החרדיות, גדלו על ברכי החינוך הדתי לאומי. לפידות לא רואה בכך כישלון חינוכי מצדו. "אני ואשתי עושים את הכל כדי לחנך אותם קודם כל להיות אנשים טובים", הוא מסביר. "אנחנו מאוד גאים בילדים, למרות שהדרך שלהם היא אחרת ממה שאני עברתי. בדור הפתוח והפרוץ שאנחנו חיים בו, כל הורה רוצה קודם שהילדים שלו יהיו בני אדם. רק אחרי זה הוא קנאי לכך שיצעדו בדרך שלו. במגבלות המתירנות העצומה והאקלים התרבותי ששורר בחוץ, אני חושב שהצלחנו לא רע". 

בתוכנית הרדיו של לפידות בשישי ניתן להבחין בקלות בטקסטים אמוניים שמגוננים על המגזר החרדי ואורחות חייו. זה אולי מסביר את התשובה שלו לשאלה בעניין החיים שבחר לעצמו, ואיך הם היו נראים אילו היה ממשיך במסלול החיים החרדי המקובל. "אני חושב שהייתי יוצא דמות מאוד משפיעה בתחום המוסר והחינוך. זה כמו חלום שמלווה אותי, אבל אני יודע שלא אוכל להגשים אותו". 

כמי שמצוי בשני העולמות, ישי נדרש לא פעם לספק חוות דעת עדכנית באשר לסיכוי שיהיו יחסים טובים יותר בין החרדים לחילונים. "יש בורות גדולה, מכיוון שני הצדדים, שגורמת לשנאה", הוא טוען. "אנחנו נמצאים במדינת היהודים שבה רב המאחד בינינו על המפריד. יש כמה סוגיות טעונות שצריך לפתור, ואז הכל יהיה טוב יותר". 

במבצעי שובו אחים וצוק איתן היה לפידות אחד הזמרים היותר עסוקים בהתרוצצות בעורף בניסיון להעלות את המורל הלאומי. באחת הפעמים הוא הצטרף לחבר ותיק, השר גלעד ארדן, לביקור ושירה בישיבת "מקור חיים" שבה למדו שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו. לפידות השתתף גם בכנס תמיכה של הקהילה היהודית בלונדון במשפחות החטופים. 

ההופעות, התוכניות, חיים טוב מזה? 

"ברוך השם, אני חי ברמת חיים טובה, אבל כבר הפנמתי שמיליונר לא ייצא ממני. המדינה מקבלת ממני היום 60% מכל שקל שאני מרוויח, ולכן צריך לעבוד קשה מאוד כדי לשמור על רמת הכנסה טובה. אני משלם משכנתה לבנק על הדירה שאני גר בה ושמח בחלקי. זמר דתי לא עובד כמעט חצי שנה מתוך שנה בגלל שיש תקופות שאין בהן חתונות. תמיד אצטרך לעבוד ולייצר הכנסה". 

חצי אלוקות 

לאורך השנים הקפיד לפידות להמציא את עצמו כל העת מחדש. אחרי שאוף שימחעס המיתולוגית מיצתה את עצמה, הוא דילג לפרויקטים מוזיקליים אחרים כמו להקת קינדרלעך, שהיה שותף להקמתה, להקת "יא בה ye" שפעלה לתקופה קצרה וככל הנראה תוציא בקרוב אלבום.

לפידות הוא גם חבר בחוג התנ"ך של ביבי ושרה נתניהו. מספר פעמים בשנה הוא מגיע לחצר בית ראש הממשלה לשמוע, להשמיע וללמוד. 

שני עשורים לאחר שייסד את אוף שימחעס, ועם פרס אקו"ם בקורות החיים, מריץ לפידות בשנה האחרונה פרויקט נוסף שלו, "מועצת השירה היהודית". 

ישי וחבריו הורידו מהבוידעם את כל השירים הנוסטלגיים שיש למוזיקה היהודית להציע. הם הרכיבו עליהם עיבודים עדכניים ויצאו לדרך. הקהל, בינתיים, ממלא את האולמות ורוצה עוד. לפידות למד שלפעמים בשביל להצליח לא חייבים להביא חומר מהבית. מספיק לדעת להגיש את נפלאות הארכיון. 

"אני תמיד מנסה למצוא מקומות שבהם יש חוסר", מסביר לפידות. "כשהקמתי את אוף שימחעס, הרעיון היה להנגיש את המוזיקה היהודית והחסידית גם לציבור החילוני. איך ייתכן שאדם יהודי לא יתחבר לעניין הזה? אותו דבר כשהקמתי את להקת הילדים קינדרלעך. עכשיו אני עושה את אותו הדבר עם 'מועצת השירה היהודית'. אנחנו מביאים את המוזיקה המתוקה של פעם לקהל הדתי, החילוני והחרדי באופן שכל אחד יכול להתחבר אליה". 

יש עתיד למוזיקה היהודית במגזר החילוני? 

"בוודאי. באמצע שנות ה-90 היינו במדבר שממה. מי חשב שגלגל"צ ורשת ג' ישמיעו בלי סוף חומרים של יונתן רזאל, אהוד בנאי ואביתר בנאי שמתכתבים עם המקורות? השיר 'אין עוד מלבדו' של שלומי שבת הפך ללהיט גדול כי אנשים אוהבים להתחבר ליהדות". 

היכן המוזיקה שלך תתמקם בעתיד? 

"אני מתכוון לגור כמה שיותר על קו התפר התרבותי שבין העולם החרדי לחילוני. 'מועצת השירה היהודית' מצליחה בקרב הקהל החילוני ואנחנו בונים עוד חומרים שידברו אליו. למשל מחרוזות קאברים לשירי נעמי שמר, לשירים של אריק איינשטיין ויהורם גאון. איפה שירצו לשמוע אותנו, נבוא לעשות את המוזיקה שמחברת בין העולמות". 

הקהל, כאמור, ממלא את האולמות כבר שנה רצופה, ואפילו הופעות בתל אביב הופכות תוך ימים לסולד אאוט. במקביל לפידות מגיש כאמור תוכנית רדיו פופולרית ברדיו "קול חי", ובחודשים האחרונים נמנה עם צוות המגישים של ערוץ המורשת החדש. אבל כשאני שואל אותו על הרגע הגדול בקריירה המוזיקלית שלו, ישי שולף במהירות "השיא המקצועי שלי זו תופעה שאני מגדיר אותה כ'חצי אלוקות'. אותו ילד חולה סרטן שאני מופיע בפניו, כשאני מסיים ורואה שהוא צוחק ומרגיש טוב לשתי דקות. הילד הזה שונא את כולם. את המצב ואת כל מי שסביבו. אתה גורם לו להשתחרר לכמה דקות ולהרגיש טוב עם עצמו. זה מדהים ומרגש כל פעם מחדש".