פחד ותיעוב בבירת מדינת ישראל

ביום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שודר בערוץ הראשון משדר מיוחד תחת הכותרת "הסתה ודמוקרטיה". שרת המשפטים ציפי לבני עמדה בדבריה במשדר על היעלמה של המילה "שלום" מהשיח הציבורי והחלפתה במילים "תהליך מדיני". היא התלוננה כי המילה "שלום" נחשבת היום למילה לא ציונית ולא פטריוטית.

ביום שבו שודר המשדר המיוחד בערוץ הממלכתי התרחש "פיגוע", כפי שהתקשורת הישראלית מכנה מעשי רצח של יהודים בידי ערבים, שבמסגרתו איברהים אל־עאכרי, תושב שכונת שועפאט במזרח ירושלים, הדהיר את רכבו לעבר קבוצת שוטרי מג"ב בתחנת הרכבת הקלה "שמעון הצדיק" בירושלים, רצח את קצין מג"ב ג'דעאן אסעד מבית ג'אן ופצע 13 אחרים.

אירוע נוסף שקרה באותה יממה, שבמסגרתו נהג פלסטיני דרס שלושה חיילים בגוש עציון, נחשד בתחילה כפיגוע דריסה גם כן, אך לאחר מכן הסתמן כתאונת פגע וברח.

התקפת הטרור בירושלים מצטרפת לפיגוע הדריסה הנוסף שאירע לאחרונה, ליד תחנת הרכבת הקלה, ובו נרצחו שתיים: התינוקת חיה זיסל בראון וקארן ימימה מוסקרה בת ה־20.

בצבא ובמשטרה יש שם לכל התקפות הטרור האלה, המאופיינות בכך שמבצעיהן אינם שייכים לרשת או ארגון טרור מוכר: קוראים לזה "טרור עממי". ההתקפות הקטלניות הן רק חוד החנית של ה"טרור העממי", החלק הזוכה ליחס תקשורתי רב בגלל התוצאות הדרסטיות.

רוב התקפות הטרור הן מינוריות בהרבה: זריקת אבנים, מכות, יריקות, נהיגה מסוכנת ומתגרה, הטרדות מיניות של נערות יהודיות. כל אלה לא מקבלות זמן מסך ולא נספרות ב"דוח הטרור" של שירותי הביטחון, אך בגלל הריבוי העצום שלהן יוצרות את אפקט הפחד שהטרור מבקש להשיג.

הן כבר הפכו את ירושלים למקום מפחיד ומסוכן (ליהודים). עיריית תל אביב כבר ביטלה טיולים לירושלים בגלל "המצב הביטחוני", שוב שם מכובס לטרור ערבי, מה שאומר שהטרור כבר מנצח בפועל.