השבוע, ב-11 בנובמבר, בשעה טובה, הצטרפה גם ישראל אל המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי (WHO) ולארגון העולמי לספורט (TEFISA) שמציינים כל שנה את יום ההליכה העולמי. בבחינת נאה דורש נאה מקיים, יצאו להליכה של חצי שעה במהלך היום העובדים במשרד התרבות והספורט כמו גם העובדים במשרדי ממשלה אחרים, בנציבות שירות המדינה והתלמידים במערכת החינוך.
150 רשויות מקומיות, צה"ל, משטרת ישראל, הסתדרות העובדים הכללית, הסתדרות הרופאים, אוניברסיטאות, תנועות נוער, החברה למתנ"סים ואחרים שילבו אף הם הליכה מאורגנת. אני שמחה על ציון יום שכולו בסימן קידום הבריאות ומניעת מחלות, זאת משום שאנחנו רגילים יותר לימים המקדמים מודעות למחלות ספציפיות, לחיסונים או לגילוי מוקדם על ידי בדיקות. עם זאת, קל יותר לעורר אהדה ולגייס משאבים כאשר מדובר בקידום מודעות למחלה, פחות טריוויאלי לעורר מודעות ולקדם פעילות שתמורתה היא במניעת חולי.
אין חידוש בחשיבותו של הספורט כחלק מאורח חיים בריא. רבי משה בן מימון, הרמב"ם, גדול הפוסקים, מחשובי הפילוסופים, מדען ורופא, שחי לפני 800 שנה, הגדיר את המילה "בריאות" כראשי תיבות של הביטוי:בולם רוגזו יפחית אוכלו ויגביר תנועתו. תפיסתו מתבססת על שלושה יסודות: מצב נפשי תקין, תזונה נכונה ופעילות גופנית. זאת ועוד, "כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה, ואינו שבע ומעיו רפין, אין חולי בא עליו, וכוחו מתחזק, ואפילו אכל מאכלות הרעים". משנתו של הרמב"ם בכל הקשור לבריאות הייתה הוליסטית - התייחסות לגוף ולנפש, בדגש חזק על רפואה מונעת. גישה שמקבלת משנה תוקף בימינו.
תרופה למכה
עם ההתקדמות המחקרית, ממדי התרומה של פעילות גופנית כחלק משגרה נחשפים ומקבלים תוקף במחקרים מדעיים רבים, והתועלת מתבררת כגדולה יותר ויותר. לאור התפקיד המשמעותי של הספורט לא מפתיע לראות שבהמלצות לתזונה נכונה ותפריט מאוזן בפירמידת המזון שלנו ושל מדינות נוספות, מופיעה פעילות גופנית במקום מכובד לצד קבוצות המזון השונות. הגישה המקובלת היום לאורח חיים בריא שמה דגש לא רק על תזונה אלא על מכלול מרכיבים: פעילות גופנית, שינה טובה כמות (ואיכות), תרבות פנאי, קשר עם המשפחה והחברים ועוד.
יש חשיבות רבה לספורט כמקדם בריאות. פרט לקשר הידוע בין פעילות גופנית למאזן הקלורי הוצאת קלוריות בפעילות לעומת הכנסת קלוריות מהמזון, זו נוסחה בדוקה ומוכחת במחקרים לשיפור מסת העצם, צמצום הסיכוי לשברים, דמנציה ואפילו דיכאון. ויש מקרים שבהם היא יעילה יותר מטיפול תרופתי.
עוד הוכח במחקרים כי היעדר פעילות גופנית בעידן שלנו מהווה אחת מהבעיות הציבוריות הבריאותיות המשמעותיות והעיקריות - אם לא העיקרית. יש לדבר גם על השפעות כלכליות, סביבתיות וסוציאליות, בנוסף למחיר האישי בתוחלת החיים ובאיכותם. הסטטוס הבריאותי של בעלי עודף משקל קטן, המבצעים פעילות גופנית קבועה, טוב יותר מזה של אלה שמשקל גופם תקין אך אינם מבצעים פעילות גופנית כלל.
כושר גופני נמוך הוא סיכון גדול יותר מהשמנה מתונה. יתר על כן, מסתבר שעם ההתקדמות בגיל ההשפעה של פעילות גופנית על אריכות חיים גדולה יותר. פעילות גופנית יכולה להיות "תרופה למכה" תרתי משמע, בדומה לחיסון, אבל ללא דקירה - וללא עלות.
ללכת בטבעיות
הרשויות השונות ובמיוחד הקהילה הרפואית לגווניה מאמצות את הפעילות הגופנית כתרופה, גם אם ההתמודדות עם דפוסי ההתנהגות וההרגלים של המטופלים לא פשוטה. התייחסות קבועה ואפילו קצרה לנושא בכל הזדמנות תשפיע בסופו של דבר ותניע את המטופלים לאמץ פעילות גופנית כחלק משגרת חייהם. אז למה הליכה בעצם? השתכנענו שיש לעסוק בספורט, אך פרט להבנה ולהחלטה להתחיל - חשוב מאוד להתמיד. ואם ביום ההליכה הבינלאומי עסקינן, הנה כמה יתרונות לאימוץ הליכה כחלק מאורח החיים.
היות שכמעט לאף אחד אין עודף זמן (אני מוצאת שאפילו גמלאים שחלמו על תקופת פנאי אינסופי לעתים עסוקים מאוד, היומן שלהם עמוס "ואין להם זמן"), בחירה בהליכה פותרת את עניין הזמן- מרגע שיצאנו מהבית התחלנו בפעילות ספורטיבית, לא צריך לנסוע (לבריכה, למכון כושר), להחנות... זמן הנטו והברוטו שווים.
עובדה זו גם מאפשרת לנו להיות ספונטניים: מחליטים - יוצאים. ואם עוד לא השתכנעתם, שימו לב שלהליכה אין צורך בציוד מיוחד. מספיקים בגדים ונעליים נוחות. נקודה חשובה נוספת לאלה שנוהגים לצאת להליכה עם בן או בת זוג - זהו ספורט שבמהלכו אפשר לשוחח (לשתף, להתייעץ, להתלבט), יתרון שלא כדאי לזלזל בו. ובכלל כדאי להשתדל ללכת יותר במהלך היום: להחנות את הרכב רחוק מהכניסה, לרדת תחנת אוטובוס אחת קודם, ללוות את הילדים ברגל למסגרות הלימודיות (לפחות בימי שישי), לעלות במדרגות קומה או שתיים במקום במעלית או במדרגות נעות.
במקומות רבים בארץ הקצו בשנים האחרונות מסלולים ייעודיים להליכה. כך שההולכים אינם מפריעים לתנועת הרכבים וגם משטח ההליכה מתאים. ואם השנה לראשונה אימצנו את יום ההליכה הבינלאומי, ואני בטוחה שזו תחילתה של מסורת מבורכת, אשמח אם בשנה הבאה נציין גם את יום האכילה הבריאה. בארצות הברית הוא חל בשבוע שעבר. יום האכילה לא רק מתייחס להגברת המודעות לצריכה של אוכל בריא יותר: פחות נתרן, סוכר ושומן רווי, אלא גם מצייד בכלים, תרתי משמע, לשיטות בישול בריא יותר. כמדינה חובבת בישול )או שמא חובבת תוכניות בישול בטלוויזיה(, נראה לי כי יום אכילה בריאה יתקבל פה בשמחה.