"תעודת עניות" – זו היתה יכולה להיות כותרת טובה לדוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2013 אילו היו הנתונים מוכיחים שממדי העוני בישראל ממשיכים לעלות. אלא שבפועל הנתונים מראים שמגמת הגידול בעוני נבלמה ואף מתחילה לרדת. אבל אין לטעות: 1.86 מיליון עניים בישראל, כ־20% מהאוכלוסייה, זה עדיין נתון מבהיל שמצריך טיפול שורש. עובדה היא שנתוני העוני בישראל הם מהגרועים במדינות המערב. ברור גם שאי אפשר לעבור לסדר היום נוכח הנתון המטריד יותר, שלפיו מספר הילדים העניים עומד על 756,900.
הילדים העניים של היום עלולים להיות ההורים העניים של המחר, אם לא יינתן להם טיפול ממוקד. בסוגריים יש להעיר כי למרות נתוני המוסד לביטוח לאומי, הנתונים על ממדי העוני עדיין שנויים במחלוקת. יש גורמים בתחום המעריכים כי המספר נמוך יותר. יש טענות שבסטטיסטיקת העוני כלולים גם כאלה הנהנים מהכנסות לא מדווחות, המאפשרות לגמור את החודש. ההערכות מתבססות על סקרים המראים שההוצאות החודשיות שלהם גבוהות מהיקפי ההכנסות המדווחים.
למרות השיפור המסוים בשנתיים האחרונות בנתוני העוני בקרב רוב קבוצות האוכלוסייה (הנתון הבולט ביותר הוא ירידה בממדים בקרב הילדים) עדיין תישמע ביקורת, בעיקר ממפלגות האופוזיציה הנושאות את הדגל החברתי. וזה מזכיר את הוויכוח על יוקר המחיה במוצרי המזון. פערי המחירים בין ישראל לאירופה (במיוחד במוצרי החלב) התרחבו בשנים האחרונות לעשרות אחוזים, אבל בשנה האחרונה המאבק על יוקר המחיה וצמצום הקנייה מוריד מחירים. הנתונים לא יפריעו להמשך הביקורת, וטוב שכך. פרסומים על ממדי העוני בישראל לא חסרים: אפשר לראותם בדוח הביטוח הלאומי, שפורסם אתמול, וכן בדוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובזה של מכון טאוב, שמפורסם היום.
דוח מכון טאוב מתמקד בעיקר בשכבות הביניים וביוקר המחיה בתחומים הכואבים ביותר בישראל - מחירי הדיור והמזון. הנתונים ידועים ומשמשים נשק בידי כל הפוליטיקאים המתמודדים במערכת הבחירות הקרובה. דוחות העוני התקופתיים קובעים שכ־20% מהאוכלוסייה בישראל (86.1 מיליון נפשות או 432 אלף משפחות) – ענייה. קו העוני מוגדר כ־50% מהיקף ההכנסות ביחס להכנסה הפנויה החציונית. קו העוני ליחיד הוא כ־3,000 שקל לחודש ו־4,780 שקל למשפחה.
שרי הרווחה בחמש השנים האחרונות ניסו כל אחד בתורו לטפל בבעיה, אבל ידיהם היו קשורות בגלל אילוצים תקציביים. זה התחיל ביצחק (בוז'י) הרצוג, המשיך במשה כחלון ונמשך במאיר כהן, שאף אחראי להקמת הוועדה למאבק בעוני (ועדת אלאלוף). דווקא למאיר כהן, שהיה בעל סיכוי סביר להילחם בעוני בצורה אפקטיבית יותר בזכות העובדה שהגיע ממפלגתו של שר האוצר לשעבר, יש סיבה לאכזבה. הוא נכשל ברגע האחרון בגלל הקדמת הבחירות. את תוחלת העוני אפשר להוריד בטווח הקצר בפתרונות נקודתיים, כמו ביטול הקיצוצים בקצבאות הילדים, העלאת קצבאות השלמת הכנסה ועוד.
פתרונות אלה רלוונטיים ורצויים במיוחד לאוכלוסיות שאינן מסוגלות לעבוד (מובטלים כרוניים). הם רצויים מאוד גם עבור קשישים ללא פנסיה, שמקבלים קצבת זקנה עלובה של הביטוח הלאומי. האוצר אימץ חלק מהמלצות ועדת אלאלוף, ובתקציב 2015 נכללה הקצאה מיוחדת של 340 מיליון שקל להגדלת הבטחת הכנסה של קשישים בני 80. אלמלא נפלה הממשלה, היה התקציב מאושר ומספר העניים בקרב הקשישים, העומד כיום על 800 אלף, היה יורד בבת אחת ב־190 אלף.
עם זאת, שיפור ארוך טווח ובר־קיימא מחייב פתרונות יסודיים יותר. אלה רלוונטיים במיוחד לקבוצות אוכלוסייה המסוגלות לצאת לעבודה ומסיבות שונות נמנעו מכך עד כה. מדובר בעידוד יציאה לעבודה (באמצעות הכשרות מקצועיות), הגדלת מענקי ההכנסה (מס הכנסה שלילי), ותמריצים נוספים. מדיניות זו, שנקטה הממשלה האחרונה, הוכיחה את עצמה. בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים ניכרת עלייה במספר הנשים (במיוחד במגזר הערבי) היוצאות לעבודה.
תוחלת העוני באוכלוסייה המוחלשת יורדת בין השאר בזכות עלייה של 5.2% בשכר. האתגר של הממשלה החדשה שתקום הוא להמשיך במגמות אלה ולא להיכנע וליפול למלכודת הסיסמאות הפופוליסטיות הקוראות להגדיל פי ארבעה את קצבאות הילדים ולפתור בכך בבת אחת את בעיות העוני בישראל.
הילדים העניים של היום עלולים להיות ההורים העניים של המחר, אם לא יינתן להם טיפול ממוקד. בסוגריים יש להעיר כי למרות נתוני המוסד לביטוח לאומי, הנתונים על ממדי העוני עדיין שנויים במחלוקת. יש גורמים בתחום המעריכים כי המספר נמוך יותר. יש טענות שבסטטיסטיקת העוני כלולים גם כאלה הנהנים מהכנסות לא מדווחות, המאפשרות לגמור את החודש. ההערכות מתבססות על סקרים המראים שההוצאות החודשיות שלהם גבוהות מהיקפי ההכנסות המדווחים.
למרות השיפור המסוים בשנתיים האחרונות בנתוני העוני בקרב רוב קבוצות האוכלוסייה (הנתון הבולט ביותר הוא ירידה בממדים בקרב הילדים) עדיין תישמע ביקורת, בעיקר ממפלגות האופוזיציה הנושאות את הדגל החברתי. וזה מזכיר את הוויכוח על יוקר המחיה במוצרי המזון. פערי המחירים בין ישראל לאירופה (במיוחד במוצרי החלב) התרחבו בשנים האחרונות לעשרות אחוזים, אבל בשנה האחרונה המאבק על יוקר המחיה וצמצום הקנייה מוריד מחירים. הנתונים לא יפריעו להמשך הביקורת, וטוב שכך. פרסומים על ממדי העוני בישראל לא חסרים: אפשר לראותם בדוח הביטוח הלאומי, שפורסם אתמול, וכן בדוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובזה של מכון טאוב, שמפורסם היום.
דוח מכון טאוב מתמקד בעיקר בשכבות הביניים וביוקר המחיה בתחומים הכואבים ביותר בישראל - מחירי הדיור והמזון. הנתונים ידועים ומשמשים נשק בידי כל הפוליטיקאים המתמודדים במערכת הבחירות הקרובה. דוחות העוני התקופתיים קובעים שכ־20% מהאוכלוסייה בישראל (86.1 מיליון נפשות או 432 אלף משפחות) – ענייה. קו העוני מוגדר כ־50% מהיקף ההכנסות ביחס להכנסה הפנויה החציונית. קו העוני ליחיד הוא כ־3,000 שקל לחודש ו־4,780 שקל למשפחה.
שרי הרווחה בחמש השנים האחרונות ניסו כל אחד בתורו לטפל בבעיה, אבל ידיהם היו קשורות בגלל אילוצים תקציביים. זה התחיל ביצחק (בוז'י) הרצוג, המשיך במשה כחלון ונמשך במאיר כהן, שאף אחראי להקמת הוועדה למאבק בעוני (ועדת אלאלוף). דווקא למאיר כהן, שהיה בעל סיכוי סביר להילחם בעוני בצורה אפקטיבית יותר בזכות העובדה שהגיע ממפלגתו של שר האוצר לשעבר, יש סיבה לאכזבה. הוא נכשל ברגע האחרון בגלל הקדמת הבחירות. את תוחלת העוני אפשר להוריד בטווח הקצר בפתרונות נקודתיים, כמו ביטול הקיצוצים בקצבאות הילדים, העלאת קצבאות השלמת הכנסה ועוד.
פתרונות אלה רלוונטיים ורצויים במיוחד לאוכלוסיות שאינן מסוגלות לעבוד (מובטלים כרוניים). הם רצויים מאוד גם עבור קשישים ללא פנסיה, שמקבלים קצבת זקנה עלובה של הביטוח הלאומי. האוצר אימץ חלק מהמלצות ועדת אלאלוף, ובתקציב 2015 נכללה הקצאה מיוחדת של 340 מיליון שקל להגדלת הבטחת הכנסה של קשישים בני 80. אלמלא נפלה הממשלה, היה התקציב מאושר ומספר העניים בקרב הקשישים, העומד כיום על 800 אלף, היה יורד בבת אחת ב־190 אלף.
עם זאת, שיפור ארוך טווח ובר־קיימא מחייב פתרונות יסודיים יותר. אלה רלוונטיים במיוחד לקבוצות אוכלוסייה המסוגלות לצאת לעבודה ומסיבות שונות נמנעו מכך עד כה. מדובר בעידוד יציאה לעבודה (באמצעות הכשרות מקצועיות), הגדלת מענקי ההכנסה (מס הכנסה שלילי), ותמריצים נוספים. מדיניות זו, שנקטה הממשלה האחרונה, הוכיחה את עצמה. בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים ניכרת עלייה במספר הנשים (במיוחד במגזר הערבי) היוצאות לעבודה.
תוחלת העוני באוכלוסייה המוחלשת יורדת בין השאר בזכות עלייה של 5.2% בשכר. האתגר של הממשלה החדשה שתקום הוא להמשיך במגמות אלה ולא להיכנע וליפול למלכודת הסיסמאות הפופוליסטיות הקוראות להגדיל פי ארבעה את קצבאות הילדים ולפתור בכך בבת אחת את בעיות העוני בישראל.