לפני כשבועיים פורסמו ממצאיו של סקר מקיף שנערך על ידי מרכז בגין סאדאת (בס“א) ושנושאו: "ישראל- ארה"ב".  שאלה מספר 22 נוסחה כך: ”איך  היית מתאר/ת את מדיניות ממשלת ישראל  בראשות בנימין נתניהו כלפי ארה“ב בסולם של 5=טובה מאוד עד 1=רעה מאוד?“ המשיבים לא היו נדיבים במיוחד כלפי נתניהו וממשלתו: למעלה משליש מהם - %36 - אמרו שהמדיניות ”רעה“ או ”רעה מאוד“ ועוד 21% אמרו שהיא ”ניטרלית“. כלומר רק מיעוט (43%) סבור שלממשלת ישראל מדיניות שניתן לכנות אותה ”טובה“ ביחסה למעצמה הידידותית המגוננת עליה.



אומנם אפשר לקרוא את הנתונים גם הפוך: רק מיעוט, כשליש, סבור שלממשלת ישראל מדיניות ”רעה“ ביחסה לארה“ב. ובמילים אחרות: רוב הישראלים סבורים שאם יש משבר ביחסים בין המדינות, האשמה העיקרית בו אינה ישראל. זה לא מפתיע. רק שליש מהישראלים, לפי הסקר הזה, מגדירים את ”עמדת נשיא ארה“ב ברק אובמה כלפי ישראל“ כחיובית או חיובית מאוד (ביחד: 37%). 



השבוע פורסמו כותרות מסקר נוסף באותו נושא ביוזמת שדולת השמאל היהודית-אמריקאית ג‘יי-סטריט, ושעל פיו 62% מהישראלים סבורים שהיחסים עם ארה“ב במשבר, ורובם – 60% - קובעים כי נתניהו וממשלתו פוגעים בהם. הסקר של ג‘יי-סטריט מקיף פחות, וחשוד יותר בעיני קוראיו בהטיה פוליטית, אבל בעצם אינו שונה באורח מהותי מהסקר של בס“א. מה שבסקר הראשון מוגדר כמדיניות ”רעה“ או ”ניטרלית“ הוא בסקר השני מה שמוגדר מדיניות ”פוגעת“, שהרי אפשר לטעון שגם מדיניות ”ניטרלית“ כלפי מדינה ידידותית אינה תורמת ליחסים. 
 

מעניין לרפרף על הנתונים ועל השאלות הללו לנוכח פגישתם של נתניהו ושר החוץ ג‘ון קרי השבוע, ולנוכח החלטה אמריקאית להתנגד להצעת החלטה פלסטינית במועצת  הביטחון של האו“ם, אך לא בהכרח להתנגד להצעת החלטה צרפתית מרוככת בנושא השטחים וההתנחלויות, שגם היא לא תהיה נעימה לישראל. מעניין – ומעט מטריד.

מצד אחד נחשפת תלותה הרבה, המוגזמת, של ישראל באמריקאים. מצד שני נחשפת עמדתו של ציבור שלא בדיוק מצליח לזהות איך ולמה התקלקלו היחסים עם ממשל אובמה. האם נשיא לעומתי וממשל לעומתי הם האחראים לקושי לנהל מערכת יחסים תקינה – או שמא מדובר במשהו שעושה ממשלת ישראל?
 
זו שאלה שחשוב להשיב עליה. ממשלת ישראל מתעקשת לנהל מדיניות שנראית בעיניה נכונה גם למול התנגדות אמריקאית. זה דבר שיש לעשות לעתים, והאמריקאים אף פעם לא מגיבים לו טוב, גם לא בימיהם של נשיאים קודמים, ויש לו מחיר – כלומר, צריך לשקלל את התועלת הגלומה בו למול מה שישראל תשלם בעטיו. ממשלת ישראל, במקביל, עושה גם דבר מיותר. שריה מתעקשים לחלק בפומבי (או בשיחות סגורות שמיד מודלפות) ציונים לממשל האמריקאי. זה דבר שיש לו מחיר בלי שיש לו תמורה. ברור שאת חלוקת הציונים ראוי להפסיק. ברור שאת מחירה של ההתעקשות על מדיניות שהממשל אינו מקבל צריך להבין לעומק. 
 
בעיקר ברור שמוטב שממשלת ישראל תשאף לקבל מהציבור ציון גבוה יותר על ניהול היחסים העדינים עם ארה“ב. אחרי שהסכמנו על אשמתו של אובמה, אפשר להסכים גם על כך שמדיניות אמריקאית גרועה אינה תירוץ מספק למדיניות ישראלית בינונית.