ההבדלים בין המפלגות הדמוקרטיות לבין מפלגות השלטון היחיד - שבראשן עומדים משה כחלון, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ואריה דרעי- נפרשים לעיני כל.
השבועות הקרובים עד לרגע האחרון של מועד הגשת הרשימות (סוף ינואר) יהיו תקופת ההמלכה או העריפה. כמו תחרות יופי או קומבינת מיתוג. אולי זה נקבע על פי שווי שוק בורסאי, יכולת להביא תשואה פוליטית או כישורי מלל של מועמדי Talking Heads בתוכניות המלל הרבות. ירצו הפוליטיקאים לעיל, יקדמו את אנשיהם. לא תחשק נפשם, יעיפו.
שמעתי אתמול את השר עוזי לנדאו מספר בראיון כי שיטת המינויים על פי רצונו של אדם אחד עדיפה על הנעשה בליכוד, לדוגמה, משם לנדאו הגיע. אבל לנדאו לא באמת יודע בשלב הזה אם ליברמן ירצה בו או לא. אולי לנוכח הירידה בסקרים של ישראל ביתנו, יצטרך שר החוץ לבחור פאנל פוליטיקאים צעיר יותר?
התהליך הבלתי דמוקרטי הזה מדהים כל פעם מחדש בתקופת בחירות, אבל חשובים לא פחות הם המהלכים של אותם חברי הכנסת כאשר הם בתקופות שבין הקמפיינים, כאשר הם אמורים לתפקד ביומיום. לנדאו היה איש ציבור לפני שהצטרף לליברמן ולכן הגיע עם חוט השדרה הנחוץ, אבל מה עם המינויים של לפיד אשר חיפש מפורשות אנשים שאינם מן ״הפוליטיקה הישנה״?
עבור המסקרת מן הצד, הדברים נראים כך: חבר או חברת כנסת שצריכים לעמוד בפני מתפקדים וליצור איתם קשרים עוברים מעין Vetting process , כלומר מסננת ציבורית. הם יותר חשופים לביקורת, חייבים להתמודד עם שאלות קהל ועיתונות, לנהל כספי תרומות באופן שקוף (אומנם לא נטול בעיות, אך תחת עין הציבור ברובו). וכשהם מגיעים לכנסת אחרי התהליך, הם אמורים לדעת קצת יותר בנוגע למחויבות לציבור. גופי המתפקדים נגועים בשחיתויות ובעיות נוספות, אין על כך מחלוקת. אך התהליך שבו איש אחד מלקט לו מועמדים בעייתי פי כמה.
יותר מכך, חברי הכנסת במפלגות דמוקרטיות מתנהלים באורח שונה כל השנה. הם בטוחים יותר בעצמם, כי שאבו כוח ממספר רב של אנשים. הם לא חייבים את תודתם לאדם אחד בלבד, ולכן הם גם נבחרי ציבור טובים יותר. היחס העיתונאי אליהם גם הוא שונה. יש להם יותר כבוד ומשקל.
מדוע? כי חבר או חברת כנסת שניסה להוביל מהלכים בכנסת ה-19 , אך היה איש של ליברמן או לפיד או דרעי, נתפס כמי שממלא הוראות ושלעמדות האישיות שלו אין משקל רב. זוכרים את הצבעותיה של ח״כ קול במליאה? בסופו של דבר, השהות של אותם ח״כים-חיילים בכנסת היא זמנית. אזי מדוע יש להתייחס למהלכים שלהם ברצינות יתרה?
מדוע? כי חבר או חברת כנסת שניסה להוביל מהלכים בכנסת ה-19 , אך היה איש של ליברמן או לפיד או דרעי, נתפס כמי שממלא הוראות ושלעמדות האישיות שלו אין משקל רב. זוכרים את הצבעותיה של ח״כ קול במליאה? בסופו של דבר, השהות של אותם ח״כים-חיילים בכנסת היא זמנית. אזי מדוע יש להתייחס למהלכים שלהם ברצינות יתרה?
הכותבת היא בלוגרית פוליטית ובעלת "הפלוג" - בלוג פוליטי