1.   צריך לקוות שבסוף היום, כשמנקי הרחובות (רובם המכריע מהגרים) יסיימו לנקות את הרחובות סביב כיכר הרפובליקה, הצרפתים יבינו ש"מצעד המיליון" היה אירוע מרגש, אבל לא רלוונטי. לא צריך מצעדים כדי לדעת שהצרפתים אוהבים חופש. לא צריך עצרות עם המוניות ורכבת אווירית של מנהיגים זרים כדי להבין שבאירופה חופש הביטוי הוא ערך עליון.



במצעדי אחווה ומחאה לא מנצחים טרור רצחני קיצוני. טרור כזה מנצחים רק במלחמת חורמה אמיתית, מלחמת אין ברירה, מהסוג שנלחמה ישראל ב"חומת מגן". צריך להוריד כפפות, להניח בפינה יסורי מצפון, לסמן מטרה, להקצות משאבים, לקדש את כל האמצעים, ולהכרית את הרוע מן הארץ. נדמה לי שהאירופים עוד לא שם.



אני מניח שהטרוריסטים האסלאמיים הפוטנציאליים (יש כמה אלפים כאלה בצרפת), אלה שחזרו ואלה שעוד לא חזרו משדות הקטל בסוריה ועיראק, הביטו אתמול במחאה האירופית המנומסת והתפוצצו מצחוק. לא, האורות במטה דאע"ש לא דלקו כל הלילה, לא כונסה שום ישיבת חירום בחמ"ל של אלקאעידה, גם כי לטיפוסים האלה אין חמ"ל ואין מטה, וגם כי הצרפתים המחישו להם אתמול עד כמה מדובר כאן בדו שיח של חירשים.

התנגשות ציוויליזציונית אמיתית, של אורגניזמים שונים לחלוטין זה מזה. הפרדוקס הוא שהאירופים יבינו בקרוב, על בשרם, שכדי לשמור על הערכים שלהם ועל אורח החיים שלהם, הם צריכים להתפשר, ולו זמנית, על אותם ערכים ואותו אורח חיים. אין מלחמות לוקסוס, בטח לא כשמדובר בטרור רצחני שמניעיו ציוויים דתיים. 

אף אחד לא באמת יודע מה יקרה עכשיו. האם גל הטרור בפריז הוא התפרצות מקרית, שתחזור על עצמה בעוד כמה שנים ותחריד את אירופה מרבצה פעםפעמיים בעשור, או שמדובר בסנונית שמבשרת את בוא החורף, והתקפות הטרור על אירופה הפגיעה יהפכו תכופות יותר, קטלניות יותר, בדיוק כמו שקרה אצלנו ביותר מדי פעמים לאורך ההיסטוריה. ההבדל בין ישראל לאירופה הוא שאירופה פתוחה, פרוצה לכל עבר, חופש הפרט בה כמעט טוטאלי, אין שב"כ, אין מעברי גבול, אין דין ואין דיין, כולם זכאים, לפעמים גם אחרי שהוכחה אשמתם, ה"רב תרבותיות" מקודשת, המוסלמים בסוף יבינו, "זכויות האדם" מכתיבות את צרכי הביטחון.

אצלנו, בדיוק להיפך: הגבולות עולים ונצורים, כולם אשמים, גם אחרי שהוכחה חפותם, השב"כ רואה ויודע הכל, וה"רב תרבותיות" נמצאת מתחת ל"זכויות האדם", שנמצאות תחת צורכי הביטחון. למרבה הצער, רק בדרך הזו אפשר להילחם בטרור בעולם המודרני. עוד לא המציאו דרך אחרת.
 
2.   היה מביך, שלא להגיד מביש, לראות אתמול את ראש ממשלת ישראל מנסה להידחף לאוטובוס שלא היה אמור לעלות עליו, מפלס דרכו בנחישות מהשורה השנייה (בה הוצב) לשורת ההולכים הראשונה (עליה השתלט), מתנהג במצעד אבל כמו במסע בחירות (הראשון שנופף לקהל) ועושה על הצרפתים סיבוב ישראלי אופייני, גס רוח ומיותר כל כך.

מקורות צרפתיים רמי דרג הבהירו אתמול, לאורך היום, שנתניהו לא הוזמן לפריז. להיפך. הוא התבקש שלא לבוא. בהתחלה קיבל את הדין, אבל כשהבין שבנט יבוא, וגם ליברמן, החליט להציב עובדה. לא זו, גם זו: על הדרך, קרא לכל יהודי צרפת לצרור את חפציהם, לעזוב את ארצם ולעלות לישראל. פעולת התגמול לא איחרה. הנשיא פרנסואה הולנד נפל על כתפיו של אבו מאזן בחיבוק אמיץ ואילו את נתניהו קידם ביד קפואה, כשהוא מביט אל מעבר לכתפיו של ראש הממשלה (כנראה ראה שם משהו מעניין).


הנקמה הצרפתית לא איחרה לבוא. נתניהו והולנד בעצרת. צילום: רויטרס

מעניין מה היה עושה נתניהו אם נשיא צרפת היה מגיע לכאן אחרי גל פיגועים קשה, וקורא לכל הישראלים ילידי צרפת לחזור למולדתם. מעניין מה היה אומר נתניהו אם היה מוצא היום בצרפת כתובות גרפיטי על הקיר שקוראות ליהודים לעזוב את צרפת ולעלות לישראל. זו הרי אנטישמיות, הוא היה זועק.
יו"ר הסוכנות, מקורב ותיק של נתניהו, נתן שרנסקי, הודה אתמול שאף יהודי צרפתי אחד לא יעלה ארצה בעקבות קריאותיהם של נתניהו, בנט או ליברמן.

מי שמפחד מספיק כדי לעלות, יעלה. מי שעוד לא מפחד מספיק, לא יעלה. אז בשביל מה לעורר שערורייה נוספת בין ישראל לצרפת? למה להעליב את הצרפתים סתם? כדי שיאלצו את נתניהו ללכת יחד עם אבו מאזן ולגמול לו מנה אחת אפיים? בשביל מה זה טוב? אפשר לשמור על כללי נימוס אלמנטריים כלפי חוץ, ובמקביל לפעול בחוכמה כדי לפתוח את הדלת לכמה שיותר יהודים צרפתים.

הכי מצחיקות הן הסיבות בעטיין ניסה נתניהו "לשכנע" את היהודים לעלות לישראל: רק בישראל, אמר, היהודים ירגישו בטוחים ומוגנים. חזרו על זה גם שריו. זה כבר באמת לא ייאמן. נתניהו משחית את מרב זמנו והאנרגיה שלו כדי לפרט באוזניהם של אזרחי המדינה, על בסיס יומי, את מצבת האיומים הקיומיים המשחרים לפתחנו: מזרח תיכון חדאע"ש, את זה הוא אמר בפתיחת הקמפיין שלו (מדובר באמירה שהמציא אלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים). על אל־קאעידה הוא מדבר כבר הרבה זמן. חמאס וחיזבאללה הם הלחם והחמאה שלו. ועוד לא הגענו לאיראן, שהרי נתניהו כאן כדי למנוע את השואה השנייה.
 
נו, ואחרי כל זה, יהודי פריז מאויימים יותר מאיתנו? כל שטחה של ישראל מטווח על ידי אלפי רקטות וטילים מדויקים וכבדים שעלולים להיות משוגרים על ראשנו בהתלקחות הבאה עם חיזבאללה. רק בקיץ האחרון היתה תל אביב (תל אביב!) עיר מופצצת לאורך 50 יום. אז הצרפתים צריכים לברוח לכאן? הוא צריך להחליט, נתניהו. או שהוא מפחיד, או שהוא מרגיע.

ולסיכום: יהודי צרפת לא צריכים לעלות לישראל כי היא יותר בטוחה. ממש לא. ישראל אינה יותר בטוחה מצרפת, וגם לא תהיה יותר בטוחה ממנה בגלגול הנוכחי. יהודי צרפת צריכים לעלות לישראל כי ישראל היא המדינה שלהם, המדינה היחידה ששייכת להם באמת, בה אף אחד לא יוכל לקרוא להם בשמות גנאי או להציע להם להסתלק. זו הציונות, ביבי. כל השאר, סתם הפחדות.
3.   איש העסקים האמריקאי־יהודי רונלד לאודר נפגש אתמול עם נשיא מצרים עבד אל פתאח א־סיסי בקהיר. כך פורסם בתקשורת המצרית (ואושר על ידי אנשי לאודר). לאודר הוא יו“ר הקונגרס היהודי העולמי, והיה פעם מקורבו האולטימטיבי של ראש הממשלה נתניהו. השניים אינם מדברים מאז פרסום תחקיר ”ביביטורס“ בערוץ  10 (שהיה אז בשליטת לאודר). בספטמבר האחרון השפיל נתניהו את לאודר כשנתן לו להמתין מעל שעתיים בלובי של מלון בניו יורק לפגישת פיוס, שלא התקיימה.
 
ככל הידוע, הפגישה בקהיר לא היתה בשליחותו של נתניהו. לאודר הוא יישות מדינית עצמאית, הוא הפך את הקונגרס היהודי העולמי לגוף פעיל ומשפיע, ויש לו אג‘נדה משלו. מפגש של מנהיג יהודי בינלאומי בסדר הגודל של לאודר עם נשיא מצרים הוא אירוע בעל חשיבות. עוד לא ברור על מה הם דנו. נדמה לי שנתניהו שמע על הפגישה מהתקשורת. להיזכר בימים העליזים בהם היה לאודר מדלג מירושלים לדמשק בשליחות נתניהו. מי יודע, אולי א־סיסי יסדר ללאודר סולחה עם ביבי.