רשת לא חברותית: האם נכון להציב מפורסמים בקמפיין נגד אלימות?
קמפיין חדש, שקורא לשים קץ לאלימות המקוונת, מעמיד במרכז מפורסמים שנכוו בעצמם דרך הצג. אבל האם הבחירה בדמויות שידועות בעשיית פרובוקציות אינה פוגעת במסר? איך סרטון יכול לסייע לילד שנפגע?
"כשזה קרה לי רציתי למות", מספרת ענת (שם בדוי), בת 18, על חוויית ההתעללות שעברה ברשת לפני שנתיים. "בדיוק עברתי לבית ספר חדש, בסך הכל העליתי תמונה שלי בבגד ים מטיול עם חברה, ופתאום כל הבנות בכיתה התנפלו עלי: מכוערת, שמנה, עקומה, זונה, מה את חושבת את עצמך? וזה לא היה רק הן, זה היו גם ילדים מכיתות אחרות בבתי ספר אחרים שאני בכלל לא מכירה".
"כולם הצטרפו לזה. לא רציתי ללכת לבית הספר, לא יכולתי לספר להורים, מה הם מבינים בכלל בפייסבוק? הם בטח חושבים שזה 'רק בפייסבוק', אז מה הביג דיל? זה יצא משליטה, ילדים זרים שלחו לי הודעות בווטסאפ, הרגשתי שזה נכנס אלי הביתה, רודף אחרי לתוך החדר. שיקרתי להורים, לא הלכתי לבית הספר במשך ימים שלמים. בסוף זה נרגע איכשהו, הם כנראה עברו הלאה. לקורבן הבא. בסך הכל לא באתי להם טוב. לא שום דבר מעבר לזה. הם לא ראו אותי בוכה, אז זה לא הזיז להם. סתם כמה מילים על המחשב שלהם בערב, אני הייתי כלום בשבילם".
אחד המקרים הידועים של בריונות ברשת שהסתיימה בטרגדיה הוא זה של הנער הישראלי דוד אל מזרחי, בן ה־15 ממעלה אדומים, שב־4 בינואר 2011 שם קץ לחייו. אחרי מותו גילתה אמו שבנה היה קורבן להתעללויות בפייסבוק מצד תלמידים בכיתה שקיללו אותו בהודעות עד שלא יכול היה יותר לשאת זאת.
כמו גל עכור, האלימות ברשתות החברתיות הולכת וגואה בשנים האחרונות.
המספרים שהמרכז לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי מספק הם מבהילים. הוא הוקם רק לפני שנתיים, וכבר במהלך שנת 2014 התקבלו בו 2,395 פניות לגבי פגיעה ברשת שקיבלו מענה אישי, ועוד 25,294 גולשים ביקרו באתר. כ־50% מהפניות עוסקות בפגיעות בילדים ובבני נוער, בהפצת תמונות פוגעניות, בפריצה לפרופיל פייסבוק ובהפצת פוסטים פוגעניים או תמונות מביכות באפליקציית סיקרט ובפייסבוק, טוויטר ואחרות.
"היתרון של האיגוד הוא בנגישות שלנו לרשתות החברתיות", אומרת מיטל גרייבר שוורץ, יושבת ראש איגוד האינטרנט הישראלי. "מכיוון שאנחנו מוכרים בתחום, פניות שלנו לרשתות חברתיות כמו פייסבוק, סיקרט , אינסטגרם ועוד להורדת תוכן פוגעני נענות בתוך שעות ספורות, ולפעמים אף מהר מזה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה במקרים שמדובר בפעילות פלילית ומקבלים סיוע ומענה שנער או נערה לא היו מגיעים אליו לבדם. אנחנו לא מנטרים את הפעילות ברשתות, אלא מגיבים לפניות שמגיעות מבני נוער, ילדים וגם מבוגרים, בשנתיים שחלפו מאז שהקמנו את המרכז לאינטרנט בטוח, מספר הפניות אלינו רק עולה ועולה. לצד הפעלת הקו והאתר אנחנו מקיימים פעילות הסברה בנושא גלישה בטוחה בקרב הורים, מחנכים ובני נוער".
מחיר כבד
מנתונים שפורסמו לאחרונה על ידי המועצה לשלום הילד עולה כי 45% מהילדים בשנת 2014 בגילאי 10־17 דיווחו שנפגעו מאלימות מילולית ברשת האינטרנט. נתון נוסף שפורסם על ידי המועצה הוא שכ־77 אחוז מהילדים מעולם לא סיפרו לאיש על היותם קורבנות לאלימות באינטרנט.
קמפיין חדש של המרכז לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי שהושק שלשום קורא לשים קץ לאלימות ברשת ומנסה להעביר את המסר באמצעות סרטון בהשתתפות מפורסמים המקריאים למצלמה תגובות אלימות וקללות שנכתבו עליהם ברשתות החברתיות ובטוקבקים.
אלא שהבחירה בכוכבים עשויה להעלות תמיהה, כאשר ביניהם אפשר למצוא גם את חן טל ועומרי חיון שעיקר עיסוקם הוא פרובוקציות ברשת. כך למשל חן טל הצטלמה לפני כחודשיים באתר של עומרי חיון בעירום מלא כמחווה לצילומים דומים של קים קרדשיאן, ועדיין, כשהיא קוראת בסרטון את התגובות המאחלות לה סרטן ושההורים שלה יתאבדו, משהו בפנים שלה משתנה ומבהיר לצופים כמה גדולה הפגיעה גם כשהיא מכוונת למפורסמים משופשפים ברשתות החברתיות וגם כשהיא נשלחת באופן אנונימי בלי לראות את הפנים שמעבר למסך.
צילום מסך מתוך הקמפיין
מפורסמים נוספים שנרתמו לפרויקט הם גל אוחובסקי, מרגלית צנעני, פנינה רוזנבלום, רני רהב, אורטל בן דיין, עדי שילון, אייל שני, ליאור דיין, קותי סבג, יורן דוידי, עומרי חיון, נאור אורמיה, שון גיטלמן, מור סילבר, אנה זק ויהב טווסי. כולם חיות רשת משופשפות שבחרו בחיים של חשיפה ציבורית.
אך האם ההחלטה לבחור באנשים שהרשתות החברתיות מהוות את עיקר עבודתם, והם עצמם מייצרים שיח מאוד פרובוקטיבי, לא פוגעת במסר? "הייתה לנו התלבטות בבחירת המשתתפים בקמפיין, אבל כשבחרנו דווקא במפורסמים, בחרנו להעביר מסר מאוד ברור: אם להם קשה כל כך להתמודד עם אלימות ברשת, תחשבו כמה קשה לנער או נערה 'רגילים' שאין להם מערך תמיכה, שזה אינו העיסוק שלהם", אומרת אורנה היילינגר מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח. "גם אדם שרגיל להיות בעין התקשורת נפגע מאלימות ברשת. בסרטון רואים את התגובות האמיתיות, אין עריכה, אין הכנה לדבר כזה. המפורסמים האלו הם טריגר להעלאת המודעות".
הניסיון ליצור שינוי מלמעלה לא מלאכותי? בסוף היום מדובר בילדים ובני נוער שחיים את הרשת החברתית.
"אנחנו מנסים ליצור שינוי בשיח. השיח היום ברשתות החברתיות מאוד אלים, נורא קל להפנות אלימות מעבר למקלדת כשלא רואים את הפנים של האדם מולך, אבל אסור לנו לוותר. המחירים שהילדים שלנו משלמים היום הם כבדים, אני רוצה שההורים יבינו שייתכן מאוד שהילד שלהם פוגע או נפגע ברשתות החברתיות. זה עשוי להוביל לדיכאון, פגיעה עצמית, במקרים קיצוניים מאוד גם להתאבדות".
אתם קוראים לצנזורה ברשת?
"בשום פנים ואופן לא, אנחנו מתנגדים לצנזורה. אנחנו פועלים לשמור את הרשתות החברתיות פתוחות וחופשיות, אבל גם כדי לנסות ולמנוע פגיעות באמצעות האינטרנט ולהגן על אלו הנפגעים ברשת. אנו קוראים לציבור להגיד 'לא' לאלימות ברשת ולא לעמוד מהצד כאשר רואים פגיעה באחר, ובוודאי שלא לשתף ולא להשתתף בפגיעה באחר. אם ראיתם או חוויתם פגיעה, יש לאן לפנות וחייבים לטפל בכל גילוי אלימות בעולם הווירטואלי כפי שעושים לכל גילויי אלימות אחר".
שכונה וירטואלית
בדצמבר האחרון דווח על מקרה שבו קבוצת הורים גילו שבנם וחבריו צילמו בנייד סרטון התערטלות של נערה מבית הספר והתכוונו להפיצו. ההורים מחקו את הסרטון, פרמטו את הניידים והמחשבים של הנערים, הענישו אותם בחומרה והסכימו ביניהם שהפרשה לא תגיע למשטרה. אבל התופעה רק הולכת ומחמירה.
אלון חקק, פסיכותרפיסט ויועץ חינוכי העובד בבית ספר יסודי, בטוח שאפשר ליצור שינוי, אבל אך ורק אם ההורים ובית הספר ישתפו פעולה ויבינו ששינוי כזה הוא הכרחי ושהילדים שלהם לא בהכרח מבדילים בין טוב לרע כשמדובר בקלות הכמעט בלתי נסבלת של הרשתות החברתיות.
"אולי אי אפשר לעצור לגמרי, אבל אפשר בהחלט לצמצם את ממדי האלימות", אומר חקק. "הילדים והנוער היום חיים ברשת, זו השכונה הווירטואלית שלהם, בדיוק כמו שלנו בגילם הייתה שכונה מציאותית, ולכן האלימות לא נפסקת בבית הספר, היא מגיעה איתם הביתה. הרבה יותר קל לתקשר ברשת והרבה יותר קל להפעיל בריונות, אתה לא רואה את האדם שנפגע. הפגיעה והעלבון גדולים מאוד מכיוון שאין שליטה על ממדי התופעה, זה לא רק הקורבן והפוגע, אלא גם הצופים, וברשתות החברתיות קל מאוד לייצר המוני צופים וצפייה מתמשכת. הילדים חוששים לספר להורים כדי לא לאבד את הגישה לפייסבוק ולווטסאפ".
אז מה ניתן לעשות? איך ההורים אומרים לדעת שהילד שלהם עובר התעללות או מתעלל בעצמו? "הורים חייבים להבין ששיתוף פעולה עם בית הספר הוא הכרחי, ולא רק זה. גם השגחה ופיקוח הם הכרחיים, גם אם הורים לא רוצים לפלוש לפרטיות של הילדים. אין מה לעשות. עד כמה שזה נשמע מיושן - את המחשב מציבים במקום מרכזי בבית. לא פחות חשוב להקפיד ולשוחח עם הילדים, ילדים רוצים לספר. דברו איתם, כל יום. ילדים הם עדיין ילדים, גם אם הם מתוחכמים מאוד ובעלי יכולות טכניות מרשימות. יש פער ענק בין כמות המידע שאליו הם נחשפים לבין ההתפתחות הרגשית שלהם".
בבית הספר שבו עובד חקק זוכים הילדים בכל הכיתות לחינוך לשימוש ברשת וקובעים יחד כללים לשימוש מושכל ברשתות חברתיות. "מבוגרים שמפעילים אלימות ברשת לא גדלו לתוך השיח הזה", הוא אומר. "אני רואה ירידה משמעותית בכמות האלימות בבית הספר בעקבות החינוך שלנו, ואני מאמין ששינוי בהחלט אפשרי".
אך בית הספר שבו עובד חקק אינו היחיד: רשויות רבות בישראל מפעילות תוכניות כאלו ואחרות המנסות להקנות לילדים כישורי חיים ברשתות החברתיות ולהוריד את מדד האלימות. עם זאת, בינתיים, כפי שמראים המספרים של האיגוד ושל המועצה לשלום הילד, התוצאה אינה מספקת סיבה לאופטימיות.
המרכז לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי מפעיל קו תמיכה לפגיעות באינטרנט, 24 שעות ביממה, בנושאים כגון בריונות ברשת, קבוצות שנאה, לשון הרע ועוד.
