גם אם לא אוהבים את רשימת העבודה החדשה, דבר אחד קשה להכחיש: היא מפתיעה. הרי העבודה אמורה להיות מפלגה זקנה, אפורה ודהויה. היא גם הייתה כזו עד לפני רגע, אבל הצעירים שזינקו במהירות לצמרת נותנים לה ניחוח של אייפון 6. אפשר להבין את התגובות התוקפניות של הליכוד ושל הבית היהודי כלפי הרשימה נוכח סקר סטודנטים שפורסם בתחילת השבוע. מסתבר שבקרב הצעירים הרצוג לוקח את כל הקופה עם 30 מנדטים, בנט מככב עם 26, ואת הליכוד לא ממש סופרים. עם תוצאות כאלה בפריימריז, העבודה רק מגדילה את כוח המשיכה שלה בקרב צעירים.
הפתעה נוספת היא שקבלני הקולות לגמרי איבדו את זה, גם לפי תוצאות הפריימריז בליכוד ובוודאי שלפי תוצאות הפריימריז בעבודה. אלה חדשות טובות לדמוקרטיה, אבל אחרי שמסיימים לצהול על הטיפול בריקבון, מתפנים להתבונן בהיווצרותה של בעיה חדשה. מהי בעצם המשמעות האופרטיבית של המיקומים ברשימה?
המתפקדים הנלהבים בעצם בחרו במי שהיו הכי רוצים לראות כחברי כנסת. אנשים שהם התרשמו מיכולותיהם, בין אם מסיבות פופוליסטיות או מוכחות. אבל בין מירי רגב שתעשה לנתניהו הפיכה אם הוא לא ימנה אותה לשרה, לבין סתיו שפיר ואיציק שמולי (להבדיל אלף אלפי הבדלות) שאך לא מכבר סיימו בגרות באזרחות, קצת קשה להאמין שאם המתפקדים היו מתבקשים לבחור את מי שהכי מתאים בעיניהם לכהן כשרים, זה הסדר שהם היו בוחרים.
השאלה היא אם מתפקדי המפלגות בכלל צריכים להשפיע על מינוי שרי הממשלה. יש הבדל בין הזדמנות מהציבור לעשות עבודה פרלמנטרית חרוצה ולייצג אותו בכנסת, לבין היכולת לעמוד בראש משרד ממשלתי.
הרשימה היא משב רוח רענן שיבדר את בלוריתו של בוז׳י בדרכו לקלפי, אבל היא יכולה ליצור בעיה ביום שאחרי, ורצוי להתחיל להתכונן כבר עכשיו ולהעלות את הנושא לדיון ציבורי כולל. נתניהו אומנם הציע שינוי בשיטת הממשל, אבל השינויים שהוא רוצה נועדו רק כדי לקבע את שלטונו. הרצוג ורשימתו החדשנית, לעומת זאת, יכולים להרוויח לא מעט אם יבואו בהצעה משלהם לשינוי השיטה, אבל כזו שתשרת גם את צורכי הציבור לאורך זמן.
לאנשים בישראל נמאס מהפוליטיקה הקטנה שמעדיפה את הכבוד של הפוליטיקאי על טובתם, וטובתם היא בחירת האנשים המתאימים ביותר לכהן כשרים. לא הגיע הזמן שהמינויים האלה יהיו מקצועיים? אפשר לתלוש את השערות משלל המינויים הפוליטיים העקומים שנרקמים מתוך הדילים האלה, שבגללם אנחנו מקבלים שרי חוץ חסרי כישורים דיפלומטיים ושרי אוצר בלי ניסיון בכלכלה, ומבזבזים אדם עם ניסיון ביטחוני עשיר כמו יעקב פרי על כהונה כשר המדע.
כדי להיות שר טוב צריך ידע, ניסיון מקצועי, כושר ניהול, וכן - גם ניסיון חיים. עם כל הכבוד לצעירים האמביציוזיים והמרשימים, קמפיין מוצלח ושנה וחצי של עבודה פרלמנטרית טובה ככל שתהיה, לא מכשירים אותם להיות שרים. שמולי ושפיר בעצמם יצטיירו כאחראים וחדשניים אם יבכרו לבדם להמשיך בשלב זה לשרת את הציבור נאמנה בצבירת עוד קילומטראז׳ במסדרונות הכנסת, ויוותרו על התהילה שאורזת את התואר ״שר״ בגיל כה צעיר. גם מבחינתם, עדיף להגיע לתפקיד כזה רק בעוד כמה שנים. וכן, על הדרך אולי גם הציבור ייהנה משיטה משודרגת שתביא לו שרים מצטיינים.