טל שניידר תוהה האם יש מקום בצמרת לשני פוליטיקאים

רבין ופרס, דרעי וישי, שמיר ולוי, נתניהו ולוי, נתניהו ושרון, יחימוביץ׳ ופרץ, אלוני ושריד. הדוגמאות בשפע וחוצות מפלגות. גם מעבר לים: אובמה וקלינטון.
 

מערכת היחסים הפוליטית־פסיכולוגית של הצמד נפתלי בנט ואיילת שקד היא דבר שלא זכור לי. איני או היסטוריונית, אך שמתי עין על הטיפוס לפסגה של שני הספורטאים הללו. הוא רץ מרתון ושקד ממש לא שם בתפקיד המעודדת מהצד. היא רצת המרתון השנייה. נכון להיום, בריצתה היא אינה שמה רגל או דוחפת חזק מדי את הגב של בנט. בנט מצדו, מכיוון שהוא מהיר ומתמרן היטב, מושך את שקד חזק קדימה. אבל החיים הפוליטיים אינם רק מרתון. מעניין מתי יעברו השניים הללו לספורט הורדות הידיים או שחמט.
 

בינתיים, כל עוד המרתון נמשך, משבצת הרץ השלישי, בתפקיד האצן התחמן, פנויה. ניסן סלומינסקי או אורי אריאל (ממפלגה אחרת - תקומה) עדיין לא ממלאים את הוואקום הזה בהצלחה יתרה. מישהו יבוא, כי כל מפלגה זקוקה לילד הרע שלה.
 

2. הצלחת הנשים לעקוף שריון ולהשיג דירוג גבוה בחלק מהמפלגות (שקד, שפיר, יחימוביץ׳, מיכאלי, מועלם) מלמדת שהבטחת הייצוג או השריון היו שלב משמעותי בחיים הפוליטיים שלהן ושל הציבור. הנה ההוכחה לכך שהשיטה עבדה. ויש גם ראיית סיוע מהליכוד. במקום שבו אין שיבוץ משמעותי המסייע לנשים במעלה הפוליטי, נוכחותן חסרה. השיח המגדרי אולי מתיש חלקים נרחבים באוכלוסייה כי אנשים מעדיפים לשפוט מועמדים על פי ניסיונם ועשייתם, ולא על פי מינם, אך הנה, מסתבר שגישת ה״בואו נראה מה הם עשו בחיים לפני היותם גבר או אישה״ הייתה פשוט כלי הסתרה לדחיקת נשים לסוף הרשימה. רוצה לומר, יש להמשיך לבחון אנשים לפי עשייתם אבל לא להפסיק לשאול את עשייתן של מי אנחנו לא מצליחים לראות מאחורי הכתפיים הגבוהות

והרחבות של אלה שיודעים להבליט את עצמם.

הכותבת היא בלוגרית פוליטית, בעלת "הפלוג", בלוג פוליטי.