נושאים בנטל: מה לעשות כשהעבודה הופכת לעול כבד מנשוא?

אני בת 59. אני מרגישה שלאורך כל חיי קושי רודף קושי - בילדותי לא היה לי קשר טוב עם אמי, ויש לי קשר דומה עם בתי הבכורה. יחסי עם בעלי הם לא טובים, ורק אחרי שהתחתנו גיליתי שהוא כלל לא מתאים לי. מבין שלושת ילדי תמיד היה לי קשר מיוחד עם בני הצעיר, והוא היה כמו הפסיכולוג שלי. היו לי ציפיות גדולות ממנו, אבל לפני שנתיים הוא טס לחו"ל, הידרדר וחזר לארץ במצב נפשי לא טוב. מאוד קשה לי. איך ממשיכים מכאן והלאה?

"בנך הוא בסך הכל בן 26 , במשך שנים הוא היה הפסיכולוג שלך ועכשיו הוא פשוט מבקש שתטפלי בו, הוא מראה לך שהוא בן אדם ושגם הוא יכול להיות חלש. כל השיעורים שעברת בחיים באו ללמד אותך שאת לא יכולה לסמוך על אף אחד אלא רק על עצמך. בחרת בן זוג שהתאים לך רק לזמן מסוים ולא לאורך זמן, האמנת שילדך יגיע לגבוהות ופתאום גילית שזה לא בדיוק ככה ואת זאת שצריכה לחבור אליו. כל חייך ניסית למצוא על מי להישען, אך לא מצאת אדם כזה. בילדותך לא קיבלת תמיכה והרבה פעמים הרגשת דחייה, וגם את המשפחה שלך בנית עם זוגיות לא כל כך תומכת. גם בנך, האדם היחיד שהרגשת שיכול היה לתת לך איזושהי תמיכה, נפל.

זה שיעור מאוד לא פשוט, וכנראה שזה השיעור של כולנו כי כולנו נולדים לבד והולכים מהעולם הזה לבד. למעשה, כל מה שמכינים אותנו בכל תהליכי החיים - מיום הלידה ועד הסוף - הוא דבר אחד: לדעת להיות עצמאי, עצמי בתוך עצמי. את השיעור הזה בדיוק מנסה 'הראייה האחרת' להבהיר: בין כל היחסים וכל האנשים שסביבכם תהיו עצמכם ותסמכו על עצמכם. תנסו כמה שיותר ותקבלו את מהשנותנים לכם בשביל לצמוח ולהתפתח, לא בשביל להיאחז או להישען על האחר כי אין באמת על מי, ובסופו של דבר אנחנו נעלמים מכאן".

אני תוהה לגבי העתיד המקצועי שלי. העבודה שלי מאוד מעייפת אותי, אני עובד הרבה שעות ואני כבר לא נהנה ממה שאני עושה. לפני שבע שנים עבדתי בתחום אחר, אך לצערי שיניתי כיוון והכל התהפך. מה עלי לעשות? והאם ילדי גם ייאלצו לעבוד בעבודה סיזיפית בגלל השרשרת הדורית שלהם?

"בעבר, כשעבדת והרווחת משכורות גבוהות, הכל בא לך בקלות, ואתה לא הערכת את זה. עכשיו קיבלת מנה של עבודה סיזיפית כדי שתלמד להעריך את הכסף. אתה פספסת בגדול כי לא ידעת להשתמש באנרגיה של הכסף שלך בצורה נכונה ולא הערכת את הנוחות שהייתה לך. בן אדם צריך לדעת לסנכרן בין השכל, הרגש והרוח. מי שעובד רק בעולם העשייה ולא חושב נמצא בבעיה כי כל היום הוא חושב רק על עשייה. הקלות תחזור אליך כאשר תצליח להטמיע בילדים שלך את ערך הכסף, לא במובן של רדיפה אחרי ממון, אלא כערך של היכולת שלנו להתפתח. כשאתה הרווחת הרבה כסף היית מאוד ראוותני. כעת עליך ללמד את ילדיך מהן צניעות וענווה, ובעצם איך משתמשים בכסף בצורה נכונה, לא בשביל להראות שיש לי כסף, אלא בשביל להיות אני".

אני ב 31 ויש לי חמישה ילדים. מבין כולם אני הכי קשורה לילדי השלישי בן ה 7, הוא ילד ־ מקסים וחכם. גם אני הייתי הילדה השלישית במשפחה שלי, אבל להבדיל מבני אני הייתי קורבן. הבית שבו גדלתי היה מאוד שונה מהבית שלי. אצלנו יש אווירה רגועה ומכילה, ובבית הורי היה משטר ביקורתי. בזמן האחרון יש לי כאבי ראש וכאבים באמצע הבטן מעל הטבור, וזה מאוד מטריד אותי. מה דעתך, והאם יש קשר בין מהלך חיי לכאבים?

"את סובלת מכאבים באזור הטבור, האזור 'של האמצע' שחוצה כביכול את הגוף ונמצא בין הרגליים לבין פלג הגוף העליון. איברים מדברים רגשית לפני שהם מאותתים לנו פיזית, וכשאנחנו לא מבינים משהו, אנחנו סובלים מכאב ש'מכוון' אותנו. האזור שיש לך בו כאב מעיד על חוסר סנכרון בין העבר להווה שלך ולעתיד שלך. את צריכה ליצור איזושהי סליחה מהעבר שלך אל ההווה שלך, וזה המקום לעשות עבודה. את היית הילדה השלישית במשפחתך וחשת כמו קורבן, וקיבלת ילד שלישי שאת כל כך אוהבת אותו. יכול להיות שבלי שתשימי לב, ילדייך יזהו את האהבה הגדולה שלך לבנך וגם הוא יהפוך להיות קורבן. את אולי חושבת שאת לא מראה את זה, אבל יכול להיות שהאחים של בנך שמים לב לכך. זאת התשובה, תתעמקי בה".

מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב־ 20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"