שבועיים לפני שיסיים את תפקידו בראש הצבא, יתייצב הערב (שני) הרמטכ״ל בני גנץ להעניק צל״ש ל־54 לוחמי צה״ל שבלטו בתרומתם במבצע צוק איתן. סיפורם של ארבעה מהם, שנלחמו בשכונה הדרומית של חרבת אחזעה בעזה, ב־27 ביולי, מובא כאן.


אחד הנופלים בצוק איתן, רס״ן בניה שראל, נהרג בהיתקלות עם חמאס בחאן יונס. שראל, מפקד פלוגת סיור (פלס״ר) גבעתי, שאל את אמו לשלומה בשיחת הטלפון האחרונה ביניהם והיא השיבה בכמה שורות משירה של המשוררת זלדה: ״שלומי קשור בחוט אל שלומך״. הערב יפתחו המילים הללו, בליווי לחן, את הטקס באודיטוריום פלמ״חים, שם יוענקו הצל״שים: ״אני ואתה והחידה. אני ואתה והמוות. שלומי קשור בחוט אל שלומך״, ותשיר אותן להקה צבאית. זה יהיה האות לפתיחת הטקס הרשמי להענקת הצל״שים ללוחמי צוק איתן.

חיץ הגנה על הלוחמים


רס״ן ערן ארזי, מ״פ גדוד צבר בגבעתי, שרק יומיים לפני פרוץ הקרבות נולד בנו איתן, שמע בקשר דיווחים רבים שלפיהם כוח יחידת דובדבן נתקל בשמונה מחבלים בחרבת אחזעה. באירוע נפגע גם רכב כבד מסוג D9. ארזי הבין כי נוצר נתק בין הדחפור לכוח והחליט לנוע במהירות עם פלוגת החוד. הכוח זיהה את הבית שמתוכו נורתה האש ופקד לירות פגזים על הבית ולמוטט אותו.

ארזי חתר למגע תוך חילופי אש מסיביים, המשיך בתנועה בשטח הבנוי והצפוף וחדר למוקד ההיתקלות, תוך שהוא יוצר חיץ בין הבית שבו נמצאו הלוחמים לבין הבית שבו נמצאו אנשי חמאס. הוא הורה לפתוח לעברם באש טנקים ומקלעים שגרמה לקריסת המבנה עליהם, וכך התאפשר פינוי הנפגעים מהבית שבו נמצאו לוחמי צה״ל.


חרבת אחזעה. צילום: רויטרס

בצד השני של הקשר האזין סרן שי טובול, מ״פ בגדוד 603 בחטיבה 7 של השריון. טובול הבין כי הלוחמים זקוקים לסיוע וארגן כוח הכולל טנק ו״אכזרית״ פינוי, והתחיל לנוע. הוא הגיע לנקודה והתחיל לבודד את המרחב כדי לאפשר את פינוי הנפגעים ואת המשך הפעילות. בראש נעו שני דחפורים, בראשון ישבו מפקד הכלי, סגן יקיר אמיר, והמפעיל סמ״ר מושיקו דוינו ז״ל. לאחר מרחק מה נורה טיל נ״ט לעבר הדחפור. דוינו נהרג ואמיר חילץ עצמו החוצה. במקום התפתח קרב אש בין אנשי חמאס במבנה לכוחות ההנדסה, החי״ר והשריון. התרומה של טובול ופקודיו בזירה סייעה להכריע את הקרב.

החבר הקרוב נפל

באירוע הזה הוכיחו גבורה לא רק מפקדים אלא גם חיילים. סמל תמיר אסולין, מפעיל ציוד מכני הנדסי בגדוד 603, יקבל אף הוא צל״ש לאחר שלחם בצוות שחיסל שלושה אנשי חמאס, אחד מהם הרג את חברו הטוב, סמל משה דוינו ז״ל.

״קיבלנו את המשימה להיכנס לשטח, ובהתחלה לא ידעתי שמושיקו נהרג״, שחזר סמל תמיר אסולין, ״הגענו לנקודה ואז ראיתי שהדחפור נפגע. זה מחזה שלא נעים לראות. הכלי העוצמתי הזה דומם. ניסיתי לעלות מולו בקשר אבל לאחר שנותרה דממה, נפל לי האסימון״.

כאן הבין אסולין שצוות הדחפור השני נפגע. הוא לא ידע באיזה מצב הם אבל הבין שלא טוב, ומאותו הרגע המשימה שעמדה לנגד עיניו הייתה השמדת המבנה שממנו נורתה האש. הוא ביצע את הפעולות הנחוצות שהפכו את האירוע לסיפור הגבורה האישי שלו.

״רק בשטח הכינוס הבנתי מה קרה״, הוא סיפר, ״הבנתי שמושיקו, החבר שלי, היה בכלי ונהרג. שם התחילה אצלי הסערה הרגשית ושם הסתיימה המשימה״.
הצוות נע ראשון ופתח ציר. עם חבירתו לכלי הפגוע, החל הדחפור להשמיד את המבנה שממנו נורתה אש וגם ירי הנ״ט על הדחפור השני. תחת אש ישירה של שלושה מחבלים הנעים מחלון לחלון ויורים ללא הרף, המשיך הצוות בהשמדת המבנה תוך סיכון של ירי נ״ט נוסף על הכוח. הצוות גרם להתמוטטות המבנה על המחבלים וכך תם הקרב.

"המבנה התמוטט עלינו"

סמל אדיר עובדיה, מפעיל צמ״ה בגדוד 603, שמקבל גם הוא צל״ש בקרב הזה, סיפר: ״היו לנו כמה מטרות, חלקן מנהרות. אני זוכר שקט מוחלט. שומעים רק את הקשר. הכל מתוח וכולם עסוקים רק בדבר אחד - להיצמד להוראות בקשר. ניווטו אותנו עד שהגענו לבית הבעייתי. קיבלנו פקודה להתחיל 'לנגוס' בבית. התחלנו לנגוס, ופתאום ראינו איום מהגג. התפתח קרב יריות שנמשך קרוב לשעתיים. זה לא נגמר. החלטנו שממשיכים להיכנס ופתחנו באש תוך שאנחנו שוברים את הבית. לפתע המבנה התמוטט עלינו. ניצלנו את זה, נסענו לאחור ובנינו מההריסות רמפה. הסתכלתי על הבית וראיתי גופות. עלינו על הרמפה והרסנו גם את הבית השני״. בדיעבד יתברר כי הצעד הזה ניצח את הקרב.