אין לי ספק שבנימין נתניהו היה 1 מעדיף שמועד יציאתו לנאום בקונגרס לא יגיע לעולם. שיחלה בשפעת, שיאבד את קולו או שהמצב בארץ לא יאפשר יציאה.

אין לי ספק כי הוא מבין היטב את גודל השגיאה, את עוצמת העימות עם הנשיא האמריקאי, את התגובות בתקשורת בארץ ובארה׳׳ב, ואת הקולות במפלגתו שמדברים בחדרי חדרים על המחיר הצפוי.
 
מדובר בהסתבכות של ממש. עשרות מסרים, גלויים וחשאיים מגיעים לנתניהו מאישים וארגונים יהודיים בקריאה ברורה לטובתה של ישראל, לטובת יהדות ארה"ב ולטובת היחסים הדיפלומטיים: חזור בך מהכוונה לנאום בוושינגטון, בשעה שהנשיא מודיע שאינך רצוי בעיר.
 
יש עוד זמן עד ליציאתו של נתניהו לקונגרס, אבל ההערכה שלי היא שבסוף הוא לא ינאם, שיימצא כאן מבוגר אחראי ותימצא פשרה. ועוד תגיע העת לבדוק מה הביא את נתניהו להכריז מלחמה על ארצות הברית ועל נשיאה, ומדוע הוא בחר שלא להיענות לבקשת מנהיגי הדמוקרטים בקונגרס והעדיף להתמודד עם גינויים והחרמות של הנאום. לנתניהו ברור לחלוטין ששכרו יצא בהפסדו, ושמאמר אחד פרי עטו ב"וושינגטון פוסט" המפרט את עמדתו בסוגיית ההסכם עם איראן, ישפיע לא פחות מנאום שנוי במחלוקת בפני קונגרס חצי ריק.
 

העימות עם ברק אובמה לא התפתח על קרקע בתולה. בוושינגטון בכלל ובמפלגה הדמוקרטית בפרט עוקבים כבר שנתיים אחרי הרומן הלוהט בין נתניהו - באמצעות שלדון אדלסון ובלעדיו - לבין המפלגה הרפובליקנית, לרבות האירוח של אדלסון ושל המועמד לנשיאות מיט רומני לארוחת ערב עם תורמים בירושלים.
 
בעקבות מדיניותו זו גורם נתניהו בעקיפין להגדלה משמעותית בכוחו של ארגון הג'יי סטריט, השדולה היהודית־ אמריקאית למען ישראל והמקבילה השמאלנית של איפא"ק. הארגון מקבל אוזן קשבת ותשומת לב שהולכת וגדלה מהמפלגה הדמוקרטית, וגם היקף הכנסים שלו הולך וגדל ומזכיר את זה של איפא׳׳ק.
 
אני יכול רק להעלות בדעתי מה חושבים הרמטכ"ל הנכנס והיוצא ואיתם שר הביטחון על המשמעויות שעלולות להיות לעימות שבין נתניהו לאובמה, שאותו בוחר ראש הממשלה לנהל דווקא בוושינגטון, מתחת לחלונות הבית הלבן. רק דמיינו מה היה קורה אילו בניגוד לדעתם של נתניהו והממשלה, יו"ר המחנה הציוני היה מזמין את אובמה לנאום בכנסת.
 
אבל אם אפשר להמר, אני מניח שככל שיתקרב מועד הבחירות נתניהו ימצא את הדרך לא לשבור את הכלים, שבמובן מסוים הפכו לשברי חרסינה שמוטלים על רצפת היחסים עם ארה"ב.

תרגיל מנהיגות
 
"אדוני שר הביטחון, במנחת מחוץ לארמון חונים שני מסוקים. אני מבקש שתטוס מכאן אל המדבריות במחוז זרקא ביחד עם עוזרך ויועציך. בני הקולונל עבדאללה, מפקד הכוחות המיוחדים של צבא ירדן, מקיים שם תרגיל צבאי. תטוס, תתרשם ואני אחכה לך כאן בארמון לארוחת צהריים". את הדברים הללו אמר חוסיין מלך ירדן לשר הביטחון הישראלי יצחק מרדכי בשנת 1998.
 
שר הביטחון נעתר לבקשת המלך והיה לפוליטיקאי הישראלי הראשון (והאחרון) שהוזמן לצפות בתרגיל צבאי של מדינה ערבית. עלינו על המסוקים וטסנו מזרחה. על הגבעה, מתחת לסככה, המתין לנו אל"מ עבדאללה לבוש במדי ב' וחמוש בנשק ובמשקפת. התרגיל של הכוחות המיוחדים כלל לוחמי חי"ר, קומנדו ומסוקים. קולו של עבדאללה במכשירי הקשר היה קצר, סמכותי ובוטח.
עמדנו שם נרגשים מהמעמד ומהחוויה, כשלפתע בסמוך אלינו נחתו ארבעה מסוקים. ארבעת הטייסים יצאו ועמדו לימין המסוקים, ולפי סימן של עבדאללה החלו לרוץ לעברנו. המאבטחים הישראלים קצת נלחצו, אבל מבטו של הקולונל הרגיע אותם. כשארבעת הטייסים עמדו במרחק מטר אחד משר הביטחון הישראלי, הורה עבדאללה לאחד מהם לצעוד צעד אחד קדימה. "אדוני השר", הוא אמר, "הרשה לי להציג בפניך את אחי הצעיר, הנסיך פייסל, מפקד הטייסת". שעה אחר כך שבנו לרבת עמון לארוחת צהריים עם המלך ועם הנסיכים פייסל ועבדאללה והנסיכה עיישה.
 
לאחר מכן ביקש חוסיין לשוחח ביחידות עם מרדכי. "כיצד התרשמת מבני עבדאללה", הוא שאל, "איך הוא מתמודד כמנהיג? האם חייליו הולכים אחריו?״. השר הישראלי שיתף את המלך בהתרשמותו החיובית.
 
ימים ספורים אחר כך, ביחד עם כל העולם, שמענו שהמלך חוסיין החולה הדיח במפתיע את אחיו חסן שנחשב ליורש העצר, והמליך תחתיו את בנו עבדאללה. אז הבנו את פשר הביקור הנדיר.
נזכרתי השבוע בביקור המיוחד הזה בעקבות המנהיגות האמיצה והנחישות שמפגין המלך עבדאללה בנקמה על שריפת הטייס הירדני. הוא, שעד כה לא נחבל כמו עמיתיו בעקבות האביב הערבי, מגלה מנהיגות ראויה להערכה בתקופה קשה זו.

3. עם כל הסלידה והתיעוב מדאע״ש, צריך להודות כי הארגון קצר הצלחות לא מבוטלות ביחסי הציבור, ההרתעה והדיפלומטיה הציבורית (אם אפשר לדבר במונח כזה על ארגון ברברי).
 
הישגיו בתחום זה גדולים לאין שיעור מההישגים הצבאיים או הטריטוריאליים שלו. בתחכום נדיר ובמקצועיות יוצאת דופן, הצליח דאע״ש להפעיל טכנולוגיה תקשורתית ועשה שימוש מוצלח מבחינתו ברשתות החברתיות ובמדיה החדשה. אולם נראה כי הסרטון המזוויע של שריפת הטייס הירדני יכול להירשם כנקודת מפנה קריטית עבור הארגון.


שריפת הטייס הירדני מהווה נקודת מפנה ביחס לארגון. צילום: מיוטיוב

 
הבמאים והתסריטאים של הארגון הלכו צעד אחד יותר מדי וקוממו עליהם את העולם הערבי המתון, כך שלא רק המלך הירדני יצא למסע נקמה בשליחות הרחוב, ככל הנראה יצטרפו אליו בקרוב גם מדינות נוספות.
 
הפעילות של הקואליציה ושל הלוחמים והלוחמות הכורדים, שהצליחו בעמל רב ובחירוף נפש לדחוק את לוחמי דאע״ש מהעיר כובאני, שזכתה לכינוי ״סטלינגרד של סוריה״ וגם הסרטון המזעזע, מכריחים את אלו שיושבים על הגדר לעשות מעשה.
 
השבוע הסביר הנשיא הסורי בשאר אל־ אסד שארה״ב משתפת איתו פעולה דרך עיראק בהדיפת דאע״ש. כך, מי שהיה עד אתמול האויב העיקרי הופך היום לבן הברית.
 
דקה אחת מעבר לגבול שלנו בסיני, בירדן, בסוריה ובלבנון מתרחשת מציאות קשה. בינתיים עבורנו אלו חדשות חוץ. השאלה היא: עד מתי?
הכרזת ערוצי הטלוויזיה על עימות
 
4 בין ראשי המפלגות המתמודדות בבחירות, מחזירה אותי אל העימות בין נתניהו לאיציק מרדכי לפני 16 שנים, ב־1999. על המסך ניצח מרדכי את נתניהו, מי שנחשב עד אז למר טלוויזיה ושהמסך היה למגרש הביתי שלו. אולם בבחירות ניצח אהוד ברק, שבחר לא להגיע לעימות. אז לנוכח טראומת העימות ההוא, ברור שתשובתו של נתניהו להצעה תהיה רק ״אני שוקל בחיוב״. נצטרך, כנראה, להבין אותו.