השחקנית שרה אדלר, שרלוט גינסבורג של הקולנוע הישראלי, הייתה בעיצומה של הדרכת קבוצות של מהגרים בנבכי הביורוקרטיה הצרפתית, כשלפתע תפס אותה טלפון בלתי צפוי. אדלר, שבחצי השנה האחרונה חיה בפריז, שאליה עברה מישראל לאחר צוק איתן, קיבלה הודעה כי הסרט הישראלי הקצר "איה", בו היא מככבת, התברג ברשימת חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר בקטגורית הסרט הקצר.
שלוש שנים תמימות לאחר צאתו לאקרנים, "איה" הוא כרגע הסיכוי היחידי שלנו לפסלון, זאת, לאחר ש"גט" המדובר לא הצליח באותה המשימה. אבל אדלר, סוג של כדור בקנה הקולנוע הבינלאומי שעדיין לא החליט לאיזה כיוון גיאוגרפי הוא רוצה לירות, לא מתרגשת מהשטיח האדום. "אני לא זוכרת אפילו מתי צילמנו כי זה היה כ"כ מזמן" היא מודה. או שאולי זו רק הילת השלווה ספק אדישות שמקיפה אותה ומלווה את צופיה הרבה לאחר שהסרט נגמר. למרות מראה השכנה ממול בגרסת הנון שלנט, אדלר בוחרת את תפקידיה תוך נטייה לאזור האינדי ולגילום דמויות נשים מורכבות עם תוגה חורפית שאינה מכאן. ואולי זו הסיבה שעבור הצופה הישראלי הממוצע היא השחקנית הישראלית המוערכת אך היחסית אנונימית, בקטגוריית מים שקטים חודרים עמוק.
"משהו עצוב בעיניים" שרה אדלר בסרט "איה. צילום: יח"צ
תמיד יש זליגה בין הדמות לשחקן, כי למעשה אני נתתי לה חיים. אבל בניגוד אלי, שהחיים שלי לא שגרתיים במובן שאני נודדת כל הזמן, איה מגיעה מחיים מאוד נורמטיביים. היא מחפשת את ההתרגשות שביציאה מהתלם על מנת להביע חלקים רדומים בתוכה. אגב, אני רואה את עצמי כאדם די מילולי, למרות שיחסית לישראלים אני פחות ורבלית, כנראה".
"ברור שפריז היא המקום שאני אוהבת והבית שלי, אבל אני עדיין מחפשת את המקום שייתן לי לחיות בשלווה. זה לא שאני מרגישה הכי בטוחה כאן. אין עלי סממנים חיצוניים שמעידים על כך שאני יהודייה ואני לא מסתובבת יותר מדי במקומות מוסלמיים או עורכת קניות דווקא במקומות יהודיים. כמובן שהסכנה גדולה ואתה לא יודע איפה זה יתפוס אותך. טוב, בכלל העולם נהיה מפחיד״.
ולמרות הנדודים ההצלחה רודפת אחרייך.
יש לך כבר שמלה לטקס?
אולי עכשיו תודי שאת בכל זאת קצת מתרגשת.