ח״כ אופיר אקוניס ויריב לוין מיהרו להגדיר את נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס אתמול ״היסטורי״. וכי מה אפשר לצפות מנאמניו שבועיים לפני הבחירות? נתניהו שאוהב להשוות עצמו לצ׳רצ׳יל, לא נשא נאום צ׳רצ׳יליאני בנוסח דם יזע ודמעות. מעבר לאלגנטיות הלשונית וליכולתו הרטורית באנגלית זה היה נאום חסר השראה ואף בכייני.



לא חלופה דיפלומטית בינלאומית, לא יוזמה מדינית מול הפלסטינים, שתגבש קואלציה חדשה במזה״ת נגד איראן, ולא חלופה צבאית. זה היה ביבי הקלאסי שמאוהב במילותיו ובנאומיו ומעדיף שלא לעשות כלום. ולכן הוא גם לא הציע דבר לממשל.



הוא לא הציע שום חלופה ל״הסכם הרע״ שמגבש הממשל. ראש הממשלה אפילו לא שב על עמדתו העקרונית שאסור להתיר לאיראן להחזיק ולו צנטרפוגה אחת ויש לשלול ממנה את הזכות להעשיר ולו גרם אחד של אורניום. היתה בפיו רק בקשה אחת: אל תחתמו.



אבל בלי הסכם הצנטריפוגות, כל ה־19 אלף שכעת, מחציתן מושבתות, ימשיכו להסתובב. הכור באראק -בנייתו תימשך ואיראן שנמצאת במרחק של חודשים מיכולת להרכיב נשק גרעיני, תשעט לפצצה.



איראן היא מעצמת סף גרעינית כבר עתה. ההסכם, אם ייחתם, לא ישנה מציאות זו. הוא רק יעניק לגיטימציה בינלאומית לכך.



ההסכם, אם ייחתם ולא ברור כלל אם ייחתם, לא ישנה את העובדה הזאת, אלא רק ירחיק את איראן בשנה מהיכולת להרכיב נשק גרעיני. הנאום של ראש ממשלת ישראל ישנה עוד פחות.



אם נתניהו היה רוצה לשנות את המציאות הזאת, היו לו לכך שש שנים שבהן כיהן בשתי הממשלות האחרונות. הוא יכול היה להורות לצה״ל לתקוף. אם הוא באמת ובתמים מאמין שאיראן מהווה איום וסכנה קיומיים לישראל, הוא יכול היה להורות על כך למרות התנגדות ראשי הביטחון, ובכך היה מפגין את התכונות הצ׳רצ׳ליניות שכנראה אין לו.