1. לא קל להיות בנימין נתניהו בימים אלה. ימים די נוראים שמזכירים, בדמיון מדהים, את ימיו האחרונים בשלטון ב־1999. הוא יעשה הכל, נתניהו, כדי להמשיך לשבת בבלפור. הכל, כולל הכל. צריך לשקר? נשקר. לא שקר לבן, לא בלוף צדדי, לא ״אי אמירת אמת״. שקר גס. אתמול העלה נתניהו לעמוד הפייסבוק שלו, בחתימתו, את המשפט הבא: ״בוז׳י כבר הצהיר שהוא לא שולל את מינויו של אחמד טיבי ליו״ר ועדת החוץ והביטחון״. לא היה, לא נברא.



למה אני נדרש דווקא לשקר הזה? כי אני קשור בו. מדובר בראיון שנתן לי הרצוג באולפן הבחירות של ״מעריב״ לפני כמה שבועות. הוא ברשת, אתם מוזמנים לצפות. ראיון ארוך ומעניין שבסופו עברנו לשלב של שאלות קצרות עליהן יכול הרצוג לענות ב״כן״ או ״לא״ בלבד.



אמרתי לו ״אחמד טיבי חבר בוועדת החוץ והביטחון״. הרצוג ענה: ״לא שולל״. נפתלי בנט, עוד ספינולוג מדופלם, העלה את הסרטון הזה אתמול לרשת, כאילו הרצוג נתפס במסירת מודיעין מסווג לסוכני דאע״ש. אבל בנט לפחות לא שיקר. נתניהו זה לא בנט. הוא משקר, בגסות, בבוטות, שקר קצר מועד, נטול עכבות. לא דומה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ליו״ר שלה. היו כבר שני חברים ערבים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. טאלב א־סנע, והאשם מחמיד. בשני המקרים, אי אפשר היה למנוע את זה. אנחנו, עדיין, מדינת חוק. דמוקרטיה. שוויון. הערבים הם 20% מהאלקטורט.



מפא״י הייתה סוגרת עניינים כאלה באיזה דיל, הערבים היו מקבלים צ׳ופר במקום אחר ומוותרים על ועדת חוץ וביטחון. עד שפעמיים הם לא ויתרו, ומונו. מה קרה? המדינה התמוטטה? לא. מה שקרה זה שמליאת ועדת החוץ והביטחון הפכה הרבה פחות מסווגת, שום דבר סודי באמת לא נמסר שם. הח״כ הערבי קיבל כבוד, אבל לא מהות. בוועדות המשנה הסודיות הוא לא היה, ובא לציון גואל. זו הסיבה שהרצוג לא יכול היה להשיב שום תשובה אחרת. הוא ענה ביושר, בכנות ובאומץ. הוא יכול היה להתחמק, הוא יכול היה להגיד משהו לא מחייב. הוא העדיף שלא.



נתניהו, אחריו, העדיף לשקר. יו״ר ועדת החוץ והביטחון הוא חבר כנסת עם סמכויות אדירות ונגישות לכל הסודות הביטחוניים של המדינה, ללא יוצא מן הכלל. הכל, כולל הכל. לפי נתניהו, הרצוג מוכן שטיבי יהיה שם. מה שלא נכון. נתניהו שקרן. אבל לא אכפת לו להיות שקרן, כל עוד הוא ימשיך להיות ראש ממשלה.



2. חוץ מזה, שבינתיים הוא הצליח להעביר את היום בלי שנדבר יותר מדי על קבוצת הביטחוניסטים שהתייצבה אתמול בצהריים, בראשות ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, והטיחה בו דברים קשים. שביט הוא איש ימין ותיק. ביטחוניסט קשוח שבילה קריירה של עשרות שנים ומעללים במוסד.



מאז שמאיר דגן עלה על הבמה בכיכר, מצא עצמו שביט באותה משבצת שסומנה עבור דגן: שמאלני בוגד. אתמול הוא אמר לנתניהו מה הוא חושב עליו. זה לא היה נעים. מצד שני, הרצוג רוצה את טיבי בוועדת החוץ והביטחון!



3. נתניהו נסע אתמול למלון פרק בנתניה. אי אפשר לשכוח את הפיגוע המזוויע שאירע במקום בליל הסדר לפני 13 שנה. פיגוע שאחריו יצאה ישראל, בהנהגת אריאל שרון ושאול מופז, למבצע חומת מגן. הבעיה של נתניהו היא שהוא שכח שאת רבי־המרצחים שאחראים לפיגוע הזה, שחרר מהכלא ראש הממשלה הישראלי שגם הוא עונה לאותו שם: בנימין נתניהו. חוסאם בדראן, אחד האחראים לפיגוע, שוחרר כאמור בעסקת שליט ומאז הוא מנהל חיי נוחות בקטאר ומשמש דובר חמאס בחו״ל. באדיבות נתניהו. נאסר יתאיימה, גם הוא סייע לפיגוע הזה, שוחרר אף הוא על ידי נתניהו. גם הוא חי בקטאר. לאחרונה הפך לזמר פופולרי עם שיר המפאר את מעללי חמאס. אותו חמאס שנתניהו הבטיח להכריע.



4. ומילה אחרונה לפרקליט המדינה שי ניצן על העלתו בדרגה ועל קבלת המינוי של פרקליט המשפחה (נתניהו). אחרי שהלך בכל הכוח על חקירה נגד ״ישראל ביתנו״, בעודו מפציר בכל בתי המשפט האפשריים לא לגעת בתיק מני נפתלי לפני הבחירות (״כי זו תקופה רגישה״), עבר אתמול ניצן מבחן חניכה וליחוך פנכות חשוב כשהגיש את התצהירים הנגדיים באותו תיק של מני נפתלי ללא התצהיר הנדרש של הגברת שרה נתניהו.



יכול להיות שניצן הושפע מאירוע ההצדעה הצפון קוריאני שנערך לכבוד הגברת (על חשבוננו) ביום האישה הבינלאומי, יכול להיות שהוא מושפע מהרוח שמנשבת בבניין שבו הוא עובד ברחוב צלאח א־דין.



מה שבטוח הוא ששי ניצן העמיק אתמול את עליבותה של הפרקליטות לתהומות חדשים. כבוד.