גם בשב"כ קוראים סקרים. היחידה לאבטחת אישים תגברה לאחרונה באופן משמעותי את האבטחה סביב יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג. מספר המאבטחים הוגדל, פרמדיק צורף לפמליה והרצוג מתנייד מעכשיו באאודי A8 משוריינת.
ממצאי סקר פאנלס פוליטיקס שנערך השבוע עבור “מעריב־סופהשבוע״ מעגנים את מגמת היתרון המובהק שהשיגה המחנה הציוני של הרצוג ולבני על פני הליכוד של נתניהו. הפער הוא 4 מנדטים, במחנה הציוני מקבלים 25 מנדטים ובליכוד 21, כפול מהסקר הקודם (24-22). גם בנתונים האישיים חווה נתניהו ירידה: בשאלת הרצון של הציבור לראות אותו מכהן קדנציה נוספת, הוא קורס מ־46-44 לטובתו (פלוס 2) בשבוע שעבר, ל־48-41 נגדו (מינוס 7).
יחד עם זה, שום דבר עוד לא גמור. הפער לא בלתי מחיק. מפת הגושים עדיין מעורפלת. יאיר לפיד נתקע על 13 מנדטים (כמו בשבוע שעבר), משה כחלון מזנק מ־8 ל־10 מנדטים, הנדנדה של נפתלי בנט נמשכת עם ירידה מ־12 ל־11, אריה דרעי ויעקב ליצמן דורכים במקום (7 ו־6 בהתאמה), מרצ יורדת מ־6 ל־5, אלי ישי עולה מ־4 ל־5 והמודאג הראשי הוא אביגדור ליברמן, שצונח ל־4 מנדטים.
כדי להרכיב ממשלה בתנאים האלה צריך יצחק הרצוג עדיין לרבע את אחד משני המעגלים: או להושיב את מרצ עם ליברמן, או את החרדים עם לפיד. לפני שנמשיך עם התרחישים הפוליטיים, הנה הכותרת של הסקר: רוב עצום של הציבור הישראלי סבור שישראל “צועדת בכיוון הלא נכון", או דורכת במקום. 74% סבורים כך בנושא מעמדה הבינלאומי של המדינה, 72% בנושא המצב הכלכלי, 75% במצב המדיני, 64% במצב הביטחוני, הנחשב לצד החזק של נתניהו, 80% במצב החברתי ו־75% בנושא מצב החינוך. זהו ציון נכשל מהדהד לממשלות האחרונות. שאלת הסיכום, שעליה ענו 72% מהציבור ב"כן" גורף, היא האם את/ה סבור/ה שמדינת ישראל זקוקה לשינוי כיוון. כן, ישראל רוצה שינוי כיוון. השאלה שנשאלת עכשיו היא אם זה כרוך גם בשינוי מנהיגות.
המתנדנדים
בדקנו בסקר הסיכום הנוכחי גם את מידת הקשיחות בהצבעה למפלגות השונות, עד כמה מצביעי המפלגות בטוחים בהצבעתם. איזו מהמפלגות פריכה והתמיכה בה אינה יציבה מספיק, ואיזו מהן נהנית מגרעין של מצביעים בטוחים. בתחום הזה מובילה, כצפוי, יהדות התורה. הקהל שלה בטוח (83%) שיצביע עבורה. במקום השני הפתעה: המחנה הציוני של הרצוג ולבני. במקום השלישי בנט, במקום הרביעי מרצ, הליכוד בראשות נתניהו רק במקום החמישי. 29% ממצביעיו, כמעט שליש, לא בטוחים שיצביעו בסופו של דבר עבורו. לנתניהו יש בסקר הנוכחי 21 מנדטים, זה אומר שקצת יותר מ־6 מנדטים יכולים להתפוגג ברגע האחרון. חדשות לא טובות לנתניהו.
מתחת לנתניהו, באותה טבלה, אלי ישי, הרשימה הערבית, לפיד, דרעי, ליברמן וכחלון. מתוך כל אלה, לפיד וכחלון לא צריכים להיות מודאגים מדי. הם רשימות חדשות שאין להן קהל מצביעים מסורתי כמו הליכוד. זה טבעי שבשלב כזה חלק מהמצביעים לא יהיו בטוחים בהצבעתם. מי שצריך להיות מודאג הוא אביגדור ליברמן.
בדקנו את המצביעים המתנדנדים, אלה שמודיעים שיצביעו עבור מפלגה מסוימת, אבל אינם בטוחים. לאיזה כיוון הם מתנדנדים? מצביעי הרצוג המתנדנדים מתלבטים בין יש עתיד למרצ. מצביעי בנט בין הליכוד לכחלון. מצביעי מרצ מתנדנדים לכיוון הרצוג, מצביעי אלי ישי לכיוון ש״ס ובנט, מצביעי הליכוד לכיוון בנט. מצביעי יאיר לפיד מתנדנדים בין הרצוג לכחלון, מצביעי כחלון בין בנט ללפיד. מצביעי ליברמן בין הליכוד לכחלון. מבולבלים? כן, גם אנחנו, וגם הם.
השורה התחתונה: יש עדיין לא מעט מתנדנדים. זוהי הערת אזהרה שנופקה גם על ידי מנחם לזר, יו״ר פאנלס פוליטיקס. ממצאי הסקר הנוכחי חשופים לתנודות מסוימות של הרגע האחרון. המגמות המתוארות בסקר הזה נכונות, אבל התוצאות הסופיות יכולות לזוז פה ושם, וכמעט ברור שיש איזושהי מפלגה שתקבל מתנה נדיבה של הרגע האחרון.
ממצא בולט נוסף: הציבור ממש לא רוצה ממשלת אחדות בין הליכוד למחנה הציוני. 58% מתנגדים, רק 22% תומכים. אלה שכן רוצים אחדות, מעדיפים שהרצוג יכהן ראשון ברוטציה (50%), רק 40% מעדיפים שנתניהו יהיה ראשון. כנראה מיצו אותו.
בדיקה אחרונה עשינו בהקשר לפרשיות השונות שפורסמו בשבועות האחרונים. את המקום הראשון קוטפת חקירת אנשי ישראל ביתנו. 79% מהציבור סבורים שהזיקה למפלגה. במקום השני פרשת אלי אוחנה (72% סבורים שפגעה בבית היהודי). במקום השלישי הסרטון של הליכוד שפגע בעובדים (65% סבורים שפגע בליכוד), במקום הרביעי פרשות שרה נתניהו לדורותיהן (57%), במקום החמישי יאיר גרבוז ומנשקי הקמעות (45% סבורים שפגע במחנה השמאל) ובמקום האחרון קלטות מרן: כאן הציבור מפולג. 22% סבורים שהקלטות סייעו לאלי ישי, 24% סבורים שהן פגעו בש"ס, 8% אומרים שהקלטות פגעו באלי ישי, 4% אומרים שהקלטות סייעו לש״ס. בקיצור, בוקה ומבולקה.
תרחישים לסיום
כרגע הרצוג מוביל עם אופציה לממשלת מרכז־שמאל צרה, אבל קשיים ניכרים במעשה המרכבה, כפי שתואר להלן.
אפשרויות נוספות הן ממשלת אחדות בין הרצוג לנתניהו, עם או בלי רוטציה. המודל הוא בחירות 88׳, רוטציה בין פרס לשמיר, כשפרס ראשון בגלל יתרון במנדטים למפלגת העבודה (אבל מבוי סתום בגושים). במצב כזה נתניהו צריך לפנות את לשכת ראש הממשלה לשנתיים. חיזיון קשה.
אפשרות סבירה פחות, אבל אפשרית, היא ממשלת נתניהו. אם יהיה נאמן להצהרתו ולא ילך עם הרצוג, הוא יקים ממשלה צרה עם הימין, החרדים, כחלון וליברמן. זו תהיה ממשלה שבה הליכוד יאבד את כוחו. לא יהיה מה לחלק לחברים. משה יעלון יאבד, קרוב לוודאי, את תיק הביטחון, שילך לנפתלי בנט (או לליברמן אם יפתיע). משה כחלון יהיה שר אוצר, ליברמן, אם לא יהיה שר ביטחון, יישאר שר חוץ. ישראל כץ, סילבן שלום, יובל שטייניץ, גלעד ארדן וכל האחרים, ייאלצו להסתפק בשאריות.
ארדן יהיה שר משפטים, כל השאר יריבו על החינוך ואולי התשתיות. דרעי יחזור למשרד הפנים, ישי יקבל את השיכון, גפני יקבל את ועדת הכספים וליצמן, כרגיל, את הבריאות. נתניהו ינסה, וכנראה גם יצליח, לבטל שוב את החוק ולהגדיל שוב את הממשלה למספרים אסטרונומיים. מושג ה"שר בלי תיק״ יחזור בגדול, בוגי יעלון ייאלץ להיפגש מחדש עם תיק האיומים האסטרטגיים והמודיעין, לליכוד לא יהיו כוחות בוועדות הכנסת ומותו של נתניהו יהיה טוב מחייו. מדהים שהוא נלחם כדי לזכות בכל זה.
