"אני פורשת בתחושת סיפוק לאחר שש שנות כהונה כשרת התרבות והספורט, בעיקר בכל הנוגע להנגשת התרבות לפריפריה, מה שאני קוראת לו צדק תרבותי״, אומרת השרה לימור לבנת. ״מצד שני, תקציב התרבות הוא בהחלט בן חורג בתקציב המדינה של כל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל. משום מה מתייחסים לתרבות כאל דבר שולי וטפל, אולי כמותרות. אבל לא רק שהתרבות היא לא בבחינת מותרות, היא חיונית לאומה. התרבות היא שהחזיקה את העם במרוצת כל הדורות. בלעדיה לא היינו יכולים להתקיים. לא כעם, לא כמדינה. הרי בסך הכל מדובר כאן בתקציב מביש, שהוא כסף קטן בהשוואה לתקציבים המופנים לביטחון ולחינוך״.



האם באוצר לא מבינים את זה?


״זה לא רק נערי האוצר אלא מי שקובע במשרד הזה. כשהם באים לחלק את העוגה התקציבית, הם משאירים את התרבות באיזו תרבות דחויה. ממש קשה לתאר לאילו קרבות נאלצתי לצאת אפילו כדי להשיג מיליון שקל לנושא כזה או אחר. זאת בשעה שנזרקים סכומים הרבה יותר גדולים, אפילו מאות מיליונים, לכל מיני מטרות לא תמיד באמת חשובות. איתנו נלחמו על כל שקל. למרות כל זאת, לחמתי כלביאה והצלחתי לגרד מן הגורן ומן היקב עוד תקציבים״.



צדק תרבותי



לבנת קמה ועשתה מעשה לא נפוץ בנוף הציבורי. בגיל 64, לאחר 23 שנים בכנסת, מי שהייתה שרת התקשורת, שרת החינוך ושרת התרבות והספורט בשני פרקי כהונה במשך תשע שנים בסך הכל, החזירה את המפתחות מיוזמתה, בלי לצפות לדין הבוחר בבחירות הנוכחיות. הערב ייערך לה בתיאטרון הקאמרי מופע פרידה רב משתתפים, ולכך מתווספת נימת אכזבה גלויה.



״כשסוף־סוף קיבלנו שר אוצר שהוא בנה של סופרת ובעצמו בא מהתרבות, הוא אכזב בגדול את כולנו״, קובעת לבנת. ״ציפינו מלפיד שלפחות בשביל הנשמה יקדיש 1% מתקציב המדינה לתרבות, לא 0.18%, כפי שמקובל עד עכשיו. לא דרשנו שיעלה בבת אחת ל־1%, אלא שהדבר יתבצע באופן הדרגתי. אגב, להפתעתי גיליתי את הדרישה שלי ל־1% מהתקציב לתרבות במצע של יש עתיד. זה נראה לי ציני במידה מסוימת״.




אכזב בגדול. לפיד. צילום: פלאש 90



מלבד הענקת פרסים ואותות הוקרה, מה היו הישגייך בתחום התרבות?


״גם הענקת פרסים היא מההישגים, כולל הפרס לאמנים ותיקים על שמו של אריק איינשטיין, שהודעתי עליו מיד לאחר מותו. בסך הכל הוענקו קצת יותר ממיליון שקל ל־21 אמנים בתחומי אמנות שונים, שכל אחד מהם קיבל 50 אלף שקלים. בלי להיכנס לשמות, ידוע שלא מעטים מהם במצוקה, מה גם שאין להם שום פנסיה".



"כפי שאמרתי, אני גאה שבתקופת כהונתי פעלנו להנהגת מה שאנ־ חנו קוראים צדק תרבותי בפריפריה. על חורבות 'אמנות לעם', שהפכה לגוף מאוד בעייתי, בלשון המעטה, כדי לעודד את התרבות ביישובי הפריפריה, הקמתי את 'תרבות לישראל'. למעלה משלושה מיליון צופים שם זוכים ליהנות מהצגות, מופעי מחול וקונצרטים בהנחה משמעותית. למעלה מ־750 סדרות כאלו סבסדנו בשנת 2014 ב־200 יישובים בפריפ־ ריה, כולל קונצרטים קלאסיים פתוחים תחת כיפת השמים בקיץ, בהשתתפות מיטב התזמורות. זאת לצד פעילות גם בתיאטרון ובקולנוע, לרבות חממת קולנוע לנשים חרדיות בירושלים״.



בין ההישגים את מונה גם את החוק להגנת הספרות והסופרים?


״אני בהחלט רואה הישג מאוד גדול בחוק הזה שאושר בכנסת. זאת למרות הקמפיין המאורגן כנגדו מצד גורמים אינטרסנטיים. בשבוע הבא יפורסם דוח על מה שנעשה בענף מאז חקיקת החוק. אגב, הנתונים שרצים בהקשר זה בתקשורת אינם נכונים. אחראים להם אלה שהתנגדו לחוק מלכתחילה, כולל הוצאות ספרים מסוימות״.



היכן היית כשהוסרה מועמדותו של יצחק לאור מפרס ספיר לספרות?


״לדעתי, יש לעשות הפרדה בין היצירה הספרותית ובין הטענות נגדו. עם זאת, טוב שהוסרה המועמדות הזו בעקבות תלונות על התנהגותו כלפי נשים״.



חוק הקולנוע הוא לשביעות רצונך?


״החוק הוא לשביעות רצוני, פרט לכך שיש לוודא שלא יהיו כל הזמן אותם לק־ טורים מאותו מילייה, הקובעים באילו סרטים יש לתמוך. הם לא מביאים לידי ביטוי את המגוון החברתי במדינת ישראל ואת כל הקולות שישנם בחברה הישראלית. לכך ניתן מענה בתיקונים שנעשו על ידי מועצת הקולנוע. הפעילות שלנו מכוונת לכולם, דבר שבלט ביום הקולנוע הישראלי המתקיים לראשונה. לבד מהעובדה שבאותו יום הוקרנו לא פחות מ־21 סרטים ישראליים חדשים, הגיעו בו לא פחות מ־120 אלף צופים לכ־300 בתי־קולנוע ברחבי הארץ. זה בערך כעשירית מסך הצופים בסרטים ישראליים בשנה. 21 סרטים זה מספר מבורך, אם כי לדעתי זה יכול היה להיות מבורך לו הייתה השקעה יותר גבוהה בקצת פחות סרטים, אבל איכותיים, במקום  ללכת רק על הכמות ולחלק אותו סכום להרבה יותר".



סכנדר קובטי, במאי הסרט ״עג׳מי״, נשלח לייצג את ישראל בתחרות האוסקר הזר. הוא טען שסרטו לא מייצג את מדינת ישראל, אבל ניזון מכספי משלם המסים הישראלי.


"בעקבות מקרים כאלה הוכנסו תיקונים במבחני התמיכה לקולנוע. תהיה חובה לרשום שהסרטים נעשו בישראל. אולי לא כולם מחבבים תיקונים כאלה, אבל הם נראים לי הכרחיים. יש הסבורים שחופש הבעת הדעה שייך רק לצד אחד במפה הפוליטית. על אף היותי השרה של כולם, גם לי יש חופש ביטוי, כפי שהבעתי אותו לגבי 'חמש מצלמות שבורות'". 



איך היה לך, הליכודניקית המובהקת, לפעול בתחום שרבים מהעוסקים מזוהים כתומכי שמאל?


"לקח לנו זמן הסתגלות, הייתי אומרת - לי ולהם, כאלה שהתייחסו אלי כאל בת חורגת. גם לקח להם זמן לקלוט שהתרבות ואני לא זרות זו לזו. אני באה מבית של תרבות. אמי, שולמית לבנת, היא זמרת ואני חובבת תרבות בעצמי, כולל שירה לא רק במובן של זמר. אני אוהבת תיאטרון, אופרה וקונצרטים. הם בהתחלה לא האמינו שתיתכן ליכודניקית שהיא באמת אוהבת את התחום שלהם. וכשגילו את זה, הם לא הבינו איך זה מסתדר עם הדעות שלי. נראה לי שבסוף התאהבנו זה בזה".




שולמית לבנת. צילום: ראובן קסטרו



וכשהותקפת גם מהצד השני של המפה הפוליטית, ראית באיזון הזה הישג?


"לא הישג, אבל אני לא רואה את תפקיד שר התרבות כקומיסר תרבות. אני שרה, לא קומיסר, בוודאי לא צנזורית. מתפקידי להכתיב מדיניות ולהביע את דעתי, אבל לא להגיד להם מה לעשות. בימין חשבו שאעביר להם תקציבים רק בזכות הדעות הפוליטיות שלהם ואמנע אותם מאחרים. אין חיה כזאת, זו שטות. איש, בימין או בשמאל, | לא יסיט אותי מדרכי או מהמקום שבו אני רואה את הדברים".



לחטוף על הראש



אחד מהנושאים שקידמה ועליהם ספגה ביקורת הוא פרס היצירה בתחום הציונות, שניתן לאמנים שקידמו ביצירתם את ערכי הציונות.


"כמה חטפתי על הראש בגלל זה", היא אומרת. "כעבור שנה אלה שגינו אותי לא נמנעו מלהגיש את יצירותיהם".



מדוע נמנעת בהצבעה על חוק הלאום, בניגוד לתמיכה של מפלגתך? 


"למרות שהחוק הוא של המפלגה שלי, בעיני זה חוק בעייתי. מותר שתהיה לי עמדה משלי. אנחנו חיים במדינה מאוד מסובכת ומערכת הבחירות האחרונה הוכיחה עד כמה היא שסועה ועד כמה המארג החברתי שבה קשה. עלינו להיות מאוד זהירים בעניין הזה. הצבעתי כפי שהצבעתי בעקבות כמה סעיפים שנראו לי לא נכונים".



כיהנת גם כשרת הספורט.


"פעלתי להגדלת התקציב פי שלושה, מ־44 מיליון שקל ל־130 מיליון, ולעידוד הספורט הנשי. באשר להכנסות הטוטו, שהסתכמו ב־2009 ב־1.5 מיליארד, היום הן עומדות על 2.5 מיליארד. זו קפיצה שלא הייתה כמותה לאחר שנים של קיבעון. יותר הכנסות מהטוטו, יותר כסף לספורט. הקמנו את ועדת זליכה, שהמליצה על רפורמה מקיפה בספורט הישראלי בכלל ובכדורגל בפרט. הרפרומה הזאת הביאה להקמת מינהלת לשתי הליגות הבכירות והמקצועניות בכדורגל ולכך שליו"ר ההתאחדות לא תהיה זיקה לאחת הקבוצות מחשש לניגוד אינטרסים".



אבי לוזון.


"אתה אמרת. בעקבות ועדת זליכה, כספי ההימורים בספורט, שהועברו דרך מרכזי הספורט, יועברו ישירות מהטוטו לקבוצות. זו מהפכה דרמטית ביותר, מלווה בחקיקה, שהייתה כרוכה במאבק איתנים ביני ובין מרכזי הספורט, לרבות איומים פוליטיים עלי, שיצביעו נגדי במרכז הליכוד. בסופו של דבר השגתי את תמיכת חברי הכנסת האמיצים שתמכו בחקיקה".



נצפית בהרבה אירועי ספורט לוחצת ידיים ומחלקת גביעים. הם באמת עניינו אותך?


"אם אשאל עם יד על הלב מה מעניין אותי יותר, אז ברור שאני הרבה יותר בחלק של התרבות. אבל כשלקחתי גם את תחום הספורט, התלבשתי עליו ופעלתי למענו, כולל הקמת ועדת לובצקי שעסקה בתעדוף תקציבי של ענפי הספורט השונים, שעד הוועדה קיבלו תקציב זהה. יש לתת יותר תקציבים לענפים שבהם יש לנו יותר סיכויים בזירה הבינלאומית, עם האולימפיאדות בראש".



מה קרה באולימפיאדת אתונה 2004 כשקפצת על גל פרידמן עם זכייתו במדליית הזהב? עד כדי כך התרגשת?


"אומנם מאז זוכרים לי את זה לרעה, ועושים צחוק מהעניין, אבל כאן יש לי ההזדמנות להביא דברים כהווייתם. לא רצתי לעבר גל ממרומי היציע. כל האירוע עם המדליה היה בפורום מאוד קטן ויצא שממילא עמדתי בסמוך לו. אז ניגשתי אליו באופן ספונטני. לא כדי להצטלם איתו ולקחת חלק במדליה שלו, אלא לתת לו חיבוק בשם העם. אבל כמו בהרבה דברים אחרים שלא היה לי פרגון, השתמשו בזה נגדי".




"ניגשתי לתת לו חיבוק בשם העם". לבנת עם פרידמן, לאחר זכייתו במדלית זהב באתונה. צילום: עדי אבישי



נדלג על הישגייך כשרת התקשורת, כולל הכנסת זכיין שלישי בסלולר (פרטנר), הרבה לפני כחלון, ופתיחת שוק השיחות הבינלאומיות. גם לא נתייחס לפעילותך כשרת החינוך. אבל מה עבר עלייך כשארגוני המורים ניהלו נגדך מלחמה, כולל שלטים עוינים על אוטובוסים?


"הכוונה שלהם הייתה לחסל לי את הקריירה הפוליטית. הם לא הצליחו בזה, אבל בהחלט הצליחו לפגוע בי".



ציפית לניצחון הגדול של הליכוד בבחירות בשבוע שעבר?


"מישהו ציפה שיהיה ניצחון כזה? אפילו ראש הממשלה לא ציפה לכך".



איך התייחסת לכך שנתניהו התריע מפני הערבים הנוהרים לקלפיות?


"קמפיין הגעוואלד היה נכון ואמיתי לשעתו, כשלא נראה סיכוי לנצח, בשעה שהיה חשש שקולות הליכוד יזלגו למפלגות אחרות, בעיקר לבית היהודי ולכחלון. זה היה מחוסר ברירה. לגבי האמירה של ראש הממשלה כלפי הערבים, הוא בעצמו התנצל עליה. אם הוא היה מדבר על מצביעי הרשימה המשותפת, בלי להזכיר ערבים, זה יכול היה להיות ניסוח ראוי יותר".



בעבר הרחוק הייתחלק מאופוזיציה פנימית בליכוד לנתניהו. מה שינה את עמדתך?


"ראש הממשלה הפיק לקחים מהקדנציה הראשונה שלו, כשאז היו בינינו מחלוקות לא מעטות".




הפיק לקחים. נתניהו. צילום: רויטרס



תמכת בהתנתקות. מתחרטת?


"כבר לפני שמונה שנים הבעתי חרטה ברורה על ההצבעה שלי בזכות ההתנתקות. בהחלט שגיתי".



רשימת הליכוד הסבה לך אושר?


"קשה לומר זאת. הייתי שמחה אם היו נבחרות יותר מחמש חברות הכנסת שלו. הייצוג הנשי בליכוד לוקה משום מה בהשוואה למפלגות אחרות. על אף שחברי הכנסת נבחרו באופן דמוקרטי, לא זכינו לרשימה האופטימלית. אין ספק שבחירת המועמדים דרך פריימריז היא בעייתית, אבל אני לא מתגעגעת לוועדה המסדרת מתחילת דרכי בליכוד. בשיטה הנוכחית יש עיוותים קשים מאוד, בעיקר בכל הנוגע לייצוג המחוזות במפלגה. כנראה אין מנוס מלשריין יותר מקומות ברשימה לנשים. חבל שאי אפשר לשריין מקומות לשרות. מצער שבממשלה הנכנסת יהיו פחות שרות מאשר בממשלה היוצאת".



עד כמה שילמת בקריירה על נאום הג׳ובים שלך?


"אל תשאל, גם דברי על פייגלין. הייתי היחידה במפלגה שלא הסכימה להתפשר ויצאה נגדו, כמי שהביא לתוך המפלגה אנשים שבכלל לא התכוונו להצביע למענה. כזאת אני, אף פעם לא הייתי מוכנה להתקרנף".



מדוע את פורשת כעת?


"אחרי 23 שנים בכנסת, כשבסך הכל אני 44 שנים בתוך הפוליטיקה, מאז השחרור שלי מהצבא, אני מרגישה שמיציתי והגיע הזמן שאשתחרר מהשליחות הציבורית הזאת, שעשיתי אותה באהבה. אני גאה במה שעשיתי, אבל לאחר כל העול הכבד שהיה מוטל עלי אני חשה שאני רוצה לעשות גם דברים אחרים".