חג האביב אינו רק חג החירות, הוא חג הקול הפנימי, המועד של הסאבטקסט, השבועיים האלה הם חגיגה לאותן משמעויות אמיתיות שיש לדברים שנאמרים.
צריך להבין שמשפט תמים לכאורה, שנאמר בערב החג כמו "כן, בשמחה, אטעם קצת מהסלט" כוונתו האמיתית היא "למרות שאת מגישה לנו ערימת עלים חסרת טעם, כי את קמצנית, בכל זאת אוכל ממנה, כי עד שנגיע למנה העיקרית את תוציאי לכולנו את הנשמה"
הנה חלק א' של המילון המלא למשמעויות האמיתיות המסתתרות מאחורי החג הנדיר:
"תגידו, יפריע לכם אם השנה אני אעשה פסח במלון ?" אתם משפחה גרועה בלתי נסבלת, ואני מעדיף לבלות את החג עם אנשים זרים.
"שירה, תוכלי להכין מרק בקר?" לא שירה, את כבר לא ילדה, ולכן את לא יכולה להמשיך להביא סלט כל שנה ! את אדם בוגר ואגב, הגיע הזמן שתתחתני.
"לא... אין לי שום בעיה שתחגגו עם ההורים של אשתך" אם אתם לא מגיעים אלינו, תשכח שיש לך משפחה, מה יש לכם אצל ההורים של האפסה הזאת שהתחתנת איתה ? אפילו את ההגדה הם לא קוראים. שלא לדבר על המרק קניידלך שלהם.
"אז מה קורה שירה ....טוב לא נציק לך יותר מדי" המרק בקר היה רק פרומו למסכת התעללויות שאנחנו נעביר אותך פה. תתחתני כבר. תתחתני כבר. תתחתני כבר !!!
"יאא איזה מקסים הסט!" מאוד מקווה שיש פתק החלפה, כי יש לי חמישה כאלה.
"תאכלי תאכלי שירהל'ה, את יכולה להרשות לעצמך!" את אמנם שמנמנה, אבל זוגיות הרי אין לך, אז תיהני לפחות מפחמימות ריקות. או שתתחתני כבר !!
"אפרופו עבודה... " נכון, אין לי קריירה כמו שלך. אבל היי, גם לי יש חוויות.
"שטויות, מה זה משנה על איזה כיסא אני אשב, העיקר שאנחנו יחד" אתם מצפים שאני אתקע כל הערב על כיסא משרדי ?! הייתם אומרים שאין כיסאות, הייתי מביא מהבית. או עושה פסח במלון.
"הילדים נורא שמחים שעושים דווקא אצלכם השנה" אחרי חמש שנים שאנחנו מארחים, אפילו הילדים קלטו שאתם פרזיטים.
"תגידו, יפריע לכם אם השנה אני אעשה פסח במלון ?". צילום: פלאש 90
"יש במקרה זירו?" כן, אני אוכלת מצות, אורז ואת הקוגל, ויחד עם זאת אני בדיאטה, ואם למישהו פה יש בעיה עם זה, רק שיגיד משהו ואני קמה ויוצאת מפה...רגע , למה אני לא מצליחה לקום... הושבתם אותי על הכיסא ילדים או שהתרחבתי בגלל הקוגל?
"אז מי מהחמודים ישיר את מה נשתנה?" אולי סופסוף עידן יוכיח לכולנו שהוא לא ילד מב"ר וכן יכול לפתוח את הפה שלו ולהוציא ממנו שיר שהוא למד בעל פה כל היום?
"יוסי בא לך להחזיר את סבתא?" תקשיב חתיכת קאקר, אם אתה לא מפנה את הגוויה הזאת מפה תוך חמש דקות, אני מורידה עליך את הסיר של המרק בקר הדוחה ששירה הכינה.
"מי רוצה עוגת גבינה ומי כדור שוקולד?" מהבוקר עמדתי להכין שני קינוחים, אז שאף אחד לא ישחק לי אותה בדיאטה. וכן שירה, את יכולה את שניהם.
"בא לכם לקרוא את הסוף של ההגדה?" לא, אין לי חיים, והדבר האחרון שבא לי זה לחזור עם המטורפת הזאת שהתחתנתי איתה הביתה.
"אז מה, פסח הבא אצלנו?" אני סתם זורק משפט שמחר בבוקר תשכחו שהוא נאמר.
"תגידי, את הקוגל הכנת לבד?" מוכנה לשים כסף שזה קנוי.
"אז מה קורה איתכם בחול המועד?" בבקשה אל תתחילו לספר! אני מעדיף לבהות בקיר מאשר לשמוע שתכננתם לקחת את הילדה להצגה בקניון.
"איזה כיף היה, למה אנחנו לא עושים את זה יותר..." היה אירוע מסויט ודוחה. אל תתקשרו שנה.
מתי ישראלי מרגיש אשליה של חופש :
כשאשתו כותבת לו לקנות בסופר טונה – לא משנה איזו
בזמן בין הילד האחרון שנרדם לראשון שמתעורר
כשהוא מתלבט בין דירות שלעולם לא יוכל לקנות
אחרי שהוא סוגר את המינוס ולפני שהתחיל לשלם על ההלוואה
כשהוא כותב בוואטסאפ שלא יגיע לסדר, ואימא שלו מופיעה כ מקליד/ה...