״זו הכלכלה, טיפש״ - הייתה הססמה המובילה של המועמד ביל קלינטון בקמפיין הבחירות הראשון שלו ב־1992. הססמה שאביה־ מולידה הוא היועץ הפוליטי המבריק ג'יימס קורוול תרמה, לדעת הפרשנים, להפיכת הכלכלה לנושא המרכזי של הקמפיין וסייעה לניצחונו של קלינטון, שהציע רפורמות במשק שהפכו את תקופת נשיאותו להצלחה כלכלית.



אולי זה מוגזם לומר היום "זו מדיניות החוץ, טיפש", אבל להערכת פרשנים ובעלי טורים, שהתבטאו באחרונה באמצעי התקשורת בארה"ב, מדיניות החוץ תהיה הנושא המרכזי שישלוט במידה רבה במערכת הבחירות לנשיאות 2016. ג'רלד סאיב, פרשן מוערך ב״וול סטריט ג׳ורנל״, כתב: ״מדיניות החוץ תהיה בחזית ב־2016״.
 
פרשנים ותיקים בוושינגטון ודיפלומטים במטה הראשי של האו״ם בניו יורק חולקים בהערכה שלפיה הפוליטיקאים שככל הנראה יתמודדו על מועמדות מפלגתם לנשיאות הבאה, יהיו חייבים להקדיש זמן ואנרגיות רבות, אולי את רובן, כדי לדון בבעיות, בסוגיות ובנושאים השייכים למדיניות החוץ האמריקאית.
 

חשוב להדגיש - מדיניות הפנים עדיין נמצאת במרכז עניינו ועיסוקו של האזרח האמריקאי הממוצע. הבעיות המעסיקות את המשפחה האמריקאית והנידונות סביב שולחן האוכל הן עדיין הכלכלה, מצב התעסוקה, שכר הלימוד בקולג׳ים והביטוח הרפואי.

אלו הסוגיות שגם צפויות להידון בהרחבה במערכת הבחירות, אבל לדעת הפרשנים, בעיות הנוגעות לביטחון לאומי, השאלה איך להביס את ״המדינה האסלאמית״ (דאע״ש), הפולמוס סביב השיחות עם איראן והמאמץ להגביל את יכולתה הגרעינית של איראן, אפילו המתיחות ביחסים עם רוסיה - כל אלו יתפסו מקום מרכזי בקדמת מערכת הבחירות וצפויים להיות נושאים מובילים בנאומי המועמדים לנשיאות ובהצהרות של מטות הבחירות.
 
״אם המו״מ עם איראן ייכשל, השאלה הגדולה תהיה מי אשם ומה הלאה. כל אלו יהיו שאלות שכל פוליטיקאי הטוען לכתר המועמדות לנשיאות יהיה חייב להתייחס אליהן ולדון בהן״. אמר השבוע דיפלומט מערבי בכיר באו״ם.
 
במאמרי הפרשנות ובהערכות על הנושאים שיעמדו במרכז קמפיין 2016, הסכסוך הישראלי־פלשתיני אינו מוזכר בתור סוגיה שהבוחר האמריקאי מתעניין לדעת מה המועמד האהוד עליו חושב עליה.

 יש לה יתרון ברור בנושאי מדיניות חוץ, אך מומחים מעריכים שתצטרך לנקוט קו תקיף מזה של אובמה, הילרי קלינטון. צילום: רויטרס


יחד עם זאת, במדינות שבהן קיימים ריכוזים של אוכלוסייה יהודית, קרוב לוודאי שהפוליטיקאים שישתתפו במרוץ למועמדות לנשיאות או בבחירות המוקדמות לא יפסחו על ההזדמנות לנצל את הסכסוך במזרח התיכון כמנוף לרכישת לבו של המצביע (או התורם) היהודי ותמיכתו.
 
אם הפרשנים ומומחי מדיניות החוץ אכן צודקים, ומדיניות החוץ תהיה נושא מרכזי ומוביל במערכת הבחירות הבאה, אזי הפוליטיקאים הרפובליקנים שיודיעו על הצטרפותם למרוץ על המועמדות מטעם מפלגתם לנשיאות נמצאים בצרות צרורות.

עבור רובם, מדיניות החוץ והאתגרים שהיא מציבה איננה בדיוק ״הצד החזק״ שלהם. ״לרוב הגדול של המועמדים הרפובליקנים ניסיון מוגבל מאוד במדיניות חוץ״, נטען במאמר פרשנות ב״וול סטריט ג'ורנל״. היחיד מבין המועמדים שנחשב למומחה לנושאי חוץ הוא הסנטור לינדזי גראהם מקרוליינה, אבל סיכויו לזכות במועמדות לנשיאות נחשבים לקלושים ביותר.

מועמדים רציניים

מושל ויסקונסין, סקוט וולקר, ומושל ניו ג׳רזי, כריס כריסטי, שני מועמדים רציניים מטעם המפלגה הרפובליקנית, אינם מתיימרים אפילו לדעת ״יותר מדי״ על מדיניות החוץ. גם הסנטור טד קרוז מטקסס, שכבר הצהיר על מועמדותו, והסנטור מרקו רוביו מפלורידה, שהודיע כי בקרוב יצהיר על מועמדותו, אינם נחשבים למי שמעורים במיוחד בבעיות חוץ. המושל לשעבר של פלורידה, ג׳ב בוש, שצפוי להצהיר רשמית על מועמדותו, התבטא לאחרונה בנושאים הנוגעים למדיניות החוץ האמריקאית, אך רק באופן ביקורתי כלפי הנשיא אובמה ומבלי שהוסיף דעה מקורית משלו.
 
זהו מצב שמעניק מראש עמדת זינוק מועדפת להילרי קלינטון, הנחשבת למועמדת המובילה של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. בתור שרת החוץ לשעבר, קלינטון מכירה היטב את הזירה הבינלאומית ומודעת היטב לבעיות ולסוגיות הקיימות ולאלו העשויות להתגלות ביחסי החוץ של ארה״ב.
 
הילרי קלינטון, בתור מועמדת לנשיאות, תוכל לדון בנושאי חוץ ביתר קלות, אולם לדעת פרשנים היא תצטרך להרחיק עצמה ממדיניות החוץ של אובמה ולחזור לקו התקיף והנוקשה של מעצמת־על.