שבעים שנה בדיוק אחרי תום מלחמת העולם השנייה, ממשיכה מדינת ישראל להפלות ניצולי שואה, ההולכים ומתמעטים, בקבלת הזכויות שלהם: מחר ידון בג"ץ בהרכב שלושה שופטים, בעתירה המבקשת להבטיח את הכרתם של ניצולי השואה שאינם זכאים לקצבה בשל בשל שנת עלייתם ארצה או מכיוון שלא היו בגטאות ובמחנות המוות.
העתירה של עמותת "כן לזקן לקידום זכויות הזקנים בישראל" נגד משרד האוצר, עוסקת בעיוות המתמשך בחוק בעניין השוואת זכויות ניצולי השואה שעלו לישראל אחרי שנת 1953, שעד לתיקון שהוביל לפיד כלל לא היו זכאים לקצבה מממשלת ישראל. לפני שנה בדיוק אמנם הוגש התיקון לחוק, שגם עבר בכנסת ביוני האחרון, כך שחלק מאותם ניצולים - כ-18 אלף במספר שהיו במחנות המוות ובגטאות - יקבלו קצבה הצמודה לזו שמעניק חוק נכי רדיפות הנאצים, התקף למי שעלו עד אותה שנה לישראל.

עם זאת, על פי נתוני "כן לזקן"  (הנסמכים על דוחות מרכז המחקר של הכנסת, ועדת איצקוביץ' שהקים בעבר משרד הרווחה ואחרים), למעלה מ-75 אלף ניצולים אחרים, כאלה ששהו במסתור, ביערות, במצב בריחה בזמן המלחמה ובעוצר, עדיין אינם זכאים לקצבה חודשית. זאת כשניצולים במעמדם שעלו עד 1953 כן זכאים לקצבה. מדובר במספר קטן בכ-10,000 איש מהנתונים שמציגה המדינה. 
החשד של העותרים הוא כי פקידי האוצר שניסחו את התיקון לחוק המבורך שקידם השר לשעבר לפיד, הגדירו בו רק את ניצולי המחנות והגטאות, כדי לצמצם את הזכאים הנוספים לקצבה. לטענתם בוצע ניסיון לחסוך כסף לאוצר המדינה, משום שהזכאים לקצבה מקבלים בממוצע 3,000 ש"ח בחודש. 

"שכחו את מי שלא נכנסים להגדרה המצומצמת"

"התיקונים שנעשו בשנה שעברה הם מבורכים וחשובים אבל לא מספיקים", מדגישה עו"ד יפעת סולל, היועצת המשפטית של "כן לזקן". עו"ד סולל מתארת את הרקע לעתירה: "עם חקיקת חוק נכי רדיפות הנאצים המדינה לקחה על עצמה לשלם קצבאות לניצולים שעלו עד אוקטובר 1953 בהתאם למועד הסכם השילומים עם גרמניה, כך שמי שעלה אחר כך יכול היה לתבוע את ממשלת גרמניה. אבל, מגרמניה ניתן היה לתבוע רק עד שנת 1969 ובעליות הגדולות של שנות התשעים הגיעו לישראל הרבה ניצולי שואה שמצאו עצמם אחרי המלחמה במדינות שמעבר ל'מסך הברזל'".  
אמנם במהלך השנים פתחה ממשלת גרמניה חלון שני לתביעות פיצויים של ניצולי שואה אבל גם הוא מוגבל לניצולי מחנות וגטאות וכן ישנה הגבלה בגובה הפיצוי. הכנסת חוקקה לפני מספר שנים חוק הטבות לניצולי שואה שגם הוא היה תקף רק לניצולי מחנות וגטאות ולא הוצמד מעולם לקצבה שמקנה החוק המקורי. אפילו בתי המשפט הרחיבו במהלך השנים את הקבוצה הזכאית לקצבה ממשלתית, ואז בא התיקון המבורך של לפיד. ובכל זאת - גם אחרי כל אלה, עדיין נותרו אותם 75 אלף ניצולי השואה שאינם זכאים. 
עו"ד סולל מסבירה את המצוקה: "שכחו את כל מי שלא נכנסים להגדרה המצומצמת של מי שעלה אחרי 1953 ולא היה ניצול מחנה השמדה או גטאות. ההגדרה הכי פשוטה שאנחנו מבקשים לזכאים היא של כל יהודי שהיה תחת שלטון הנאצים או הכיבוש הנאצי בימי מלחמת העולם השנייה. הקבוצה שאנחנו עותרים לגביה זכאית היום למענק של 4,000 ש"ח - אבל מדובר במענק שנתי".
בתשובתה לעתירה מודה המדינה כי אכן קיים פער בין זכויות ניצולי שואה אולם לשיטתה, הדברים מעוגנים בחוק ולפיכך אין בסיס משפטי לעתירה. ב"כן לזקן" מדגישים לעומת זאת: "העתירה הוגשה דווקא לאחר התיקון לחוק שבוצע בשנה שעברה, שלתפיסתנו פותח דרך חוקתית לתקוף את האפליה הקיימת מזה שנים". 
יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, קולט אביטל, אומרת ל"מעריב": "לצערנו, קיימות עדיין קבוצות של ניצולים שלא נכללו בתיקון החוק שעבר בכנסת בשנה שעברה. מרכז הארגונים קיים בנושא זה קשר הדוק עם לשכת שר האוצר לשעבר והובטח לנו שדברים יבואו על פתרונם. יתרה מכך, כפי הידוע לנו אף הוכנה, לבקשתנו, הצעת חוק נוספת לגבי עובדי כפייה, אבל לצערנו היא לא הוגשה בגלל פיזור הכנסת ובגלל מערכת הבחירות". 

מיש עתיד נמסר בתגובה: "ח"כ לפיד, בעת כהונתו כשר האוצר, היה זה שיזם והוציא לפועל את הרפורמה ההיסטורית לטיפול בניצולי השואה. ועם זאת, אמרנו לאורך כל הדרך שזה אינו סיום הטיפול, אלא תחילתו. ביום הראשון של הכנסת הנוכחית, הגיש לפיד הצעת חוק חדשה שמטפלת בחלק גדול מהעוולות המוצגות בכתבה ובכוונתו להמשיך ולהילחם למען ניצולי השואה בכל תפקיד ובכל מקום".