כשאדם בוגר מחליט להיות הורה, הוא חושב שזה עשוי להיות נחמד להתרבות קצת: קוקיות בבוקר, כדורגל בחצר, אהבה ללא תנאים. אתם יודעים, ילדים. אבל הוא לא לוקח בחשבון שהוא עשוי לאבד את עצמו בתהליך הזה.
החברה המודרנית השכילה להצמיח מערכות שמאפשרות קיום רב־דורי זה לצד זה. כלומר, גם אם יש לי ילד זה לא אומר שאני אמורה לשכוח את מי שאני, את הקריירה שלי, את ההעדפות שלי, הצרכים והאהבות שלי ולהפוך לאמא 24/7. כי יש גן, מעון ובית ספר; כי יש מערכת חינוך שתישא בחלק מהעול של חינוך ושמירה על הילדים שלי, גם כשאני ממשיכה להתפתח. כי אם לא הייתה כזאת, היו נולדים הרבה פחות ילדים.
השבוע התבשרנו שהזוועה הזאת, שנקראת ימי חופשה, תגדל בשנת הלימודים הבאה. לקוראי הרווקים אדגים: בפורים, יום אחד שאין בעיה הלכתית ללמוד בו, יש שלושה ימי חופשה. פסח, שנמשך שבוע ומהם רק יומיים של חג, הפך ל־18 ימי חופשה. כלומר, בימים האלה שבהם הילדים בבית, אחד ההורים צריך לוותר על מי שהוא, על העבודה שלו ועל הצרכים שלו ולהשתעבד לילדיו.