1.

הסופה של סוף השבוע שעבר הביאה איתה מטחי ברד וכמה שברי ענן שגרמו לכמויות עצומות של מים לזרום באזור גוש דאנס. כתוצאה ממזג האוויר הסוער נוצרו כמה מפגעים שחלקם עלול לגרום לפגיעה בבני אדם. בפינת הרחובות ארלוזורוב וויצמן בתל אביב ליד בית המאפה "בית לחם" נוצר בקע בכביש ונשברו אבני שפה ממש בקטע של מעבר החצייה בו מונמכת המדרכה לצורך הקלה על קשישים והמטפלות שלהם, הנעים בכיסא גלגלים ונכים אחרים העוברים במעבר החצייה בדרכם אל בית החולים איכילוב או בחזרה ממנו. מעבר לכך באזור מתגוררים קשישים רבים וישנם שני בתי אבות גדולים שחלק מדייריהם עוברים יום יום במעבר החצייה.
 
הבלטות השבורות יצרו מכשול מסוכן. ביום שני בבוקר כשראיתי את  המכשול המסוכן ולנגד עיני כשל ומעד קשיש שנתקל במכשול ואלמלא הפיליפינית שלצדו היה מועד ומשתטח ארצה. ביקשתי מרונית מנהלת בית הלחם לצלצל ל 106 ולהתריע על המפגע המסוכן במקום שבו אלפי קשישים, נכים וסתם אזרחים עוברי אורח עלולים למעוד ולהיפגע.
 

ב-106 קיבלו את התלונה וציינו שמספרה הוא 4103142. בשעות אחר הצהריים בדרכי לשתות אספרסו בבית הלחם כמו אדיוט לא שמתי לב למפגע ובמזל לא עפתי על הכביש, העירייה כמובן לא שלחה מישהו לתקן את המפגע או לפחות למען ביטחון האזרחים לסמן בסרט את המקום עם שלט "זהירות סכנה". 
צלצלתי ללשכת דובר העירייה, בחורה חביבה ענתה, הסברתי לה את חומרת העניין, תוך כדי שאני מסביר לה הגיעה מצד צפון קשישה על כסא גלגלים כשהמטפלת הפיליפנית שלה דוחפת אותה ובדיוק נתקלת במפגע. החלק האחורי של הכיסא התרומם והקשישה נזרקה קדימה, כמעט הגיעה לרצפה וכל זאת ממש בזמן שאני מדבר עם לשכת הדובר. הבחורה החביבה מצדו השני של הקו הבטיחה שהעניין יטופל.
 
יום שלישי שעת אחר צהריים, הולך לשתות אספרסו. המפגע נשאר כמו שהיה אתמול, אין סימון, אין אזהרה, על תיקון אין בכלל על מה לדבר. אני מקבל ג'ננה ומצלצל ללשכת הדובר (הוא נמצא בחו"ל) אני מדבר עם העוזרת שלו בצעקות וגם קצת מאיים, וגם קצת נחמד, ומסביר שכשתהיינה תביעות פיצויים מאנשים שנפלו ונפגעו זה יעלה ביוקר לעירייה ואני אהיה מוכן להעיד מול סוללת עורכי הדין שלה (שתמציא כל מיני תירוצים למה לא מגיע לנפגע פיצויים) שהעירייה היא חדלת מעש וטיעוני עורכי הדין הם שקריים ולא חשוב מה שיטענו.
 
למען האמת רציתי לצלצל לישיר של רון חולדאי ולצווח עליו ודחיתי את זה לערב, בינתיים בכדי למנוע אסון לקחתי עם ידידי השרברב השכונתי נתן נומדר שני ארגזים מהחצר האחורית והנחנו אותם על המפגע, אבל כמו שאנחנו מכירים את בני עמנו לא היה לנו ספק שמישהו יעלים את הארגזים שהם שווי כסף.
הלכתי לעשות קצת קניות, כששבתי אני רואה אדם גדל גוף עומד ליד המפגע ומדבר עם מישהו בטלפון, שאלתי אם הוא מהעירייה. הגברת לידו אמרה לי שזה מר אבי מזרחי, מנהל מחלקת האירועים בעירייה שעבר במקום וראה את המפגע וצלצל לעירייה בכדי לדאוג לכך שמישהו יזיז את התחת ויבוא לבצע את מה שצריך לבצע. 
 
תשאלו למה אני בעצבים כאלו על פאקינג מכשול במדרכה, אז זהו שלפני 20 עשיתי דרכי על מדרגות בחוף מציצים, הייתה שם תאורה לקויה בניגוד כחוק, אחת המדרגות הייתה שבורה ואני עם המזל המחורבן שלי נתקלתי בה ונפלתי. הייתה לי פריקה בכתף, קריעת הרצועות וארבעה שברים קטנים. זה היה סבל נוראי, בית חולים, מיון, טיפול במחלקה אורטופדית, יד מקובעת 3 חודשים, חוסר יכולת לישון, עד היום אני סובל מטראומת הכתף. תבעתי את העירייה, זה היה סיוט בפני עצמו. לא מאחל לאף אחד את מה שעברתי ועובר, גם עשרים שנה אחרי איני מסוגל לישון על צד שמאל ובחילופי מזג אוויר לא מצליח להניע את היד השמאלית. אדוני ראש העיר לתשומת לבך, ואם צריך להעיף מישהו לכל הרוחות תעיף אותו ותמסור לו ד"ש עצבני ממני.
 
אגב, הקשישה החביבה על כיסא הגלגלים שכמעט עפה מכיסא הגלגלים היא אותה קשישה שהופיעה עם המטפלת שלה בתמונה שהופיעה בשבוע שעבר.
2.
ביום ראשון נערכו בשני מקומות שונים בתל אביב שתי מסיבות יום הולדת צנועות. בקפה תמר ברחוב שינקין חגגו ל"קיסרית" שרה שטרן 90. בבר "ברבוניה" חגגו לדוד "דובצ'ק" קוך 95.


זהבי ודובצ'ק במסיבת יום ההולדת. צילום: נתן זהבי 

את הכינוי קיסרית הדביק לשרה שטרן בתקופה האחרונה הסופר דודו בוסי, האימפריה שלה – קפה תמר בפינת שינקין אחד העם. לפני עשרות שנים (שנות השבעים) גרתי בחדר מצ'וקמק על גג בית מט ליפול ברחוב פיארברג הסמוך לקפה והבית השני שלי היה קפה תמר. הייתי חוזר מהדייג (אז התפרנסתי מזה) לאכול סנדוויץ' בקיוסק של איציק ורותי ולשתות קפה ולקרוא עיתונים אצל שרה. היה לי מנהג מגונה, כשהייתי פותח איתה את הקפה בבוקר הייתי צועק למעטי העוברים והשבים: "הבורדל פתוח! המדאם מקבלת לקוחות". עד היום, אחרי ארבעים שנה, בכל פעם שאני בא אני צועק את אותה צעקה ושרה למרות קשישותה ותשישותה לוקחת את הסכין לחיתוך עוגות ומקרטעת אחרי בפוזה של "הנה אני דוקרת אותך". 
 
אני אוהב את שרה, היא אוהבת אותי, לא פעם הבנות שלה והנכדים מבקשים שאבקר יותר בקפה כי אני גורם לה לצחוק ולהשתולל, לגדף ולקלל כאילו הייתה שרה של פעם.
 
גדעון לוי, מיושבי הבוקר כתב ביום הולדתה ה-85 בהארץ על האימפריה של שרה: "כיסאות אלומיניום מימי הטורקים, שולחנות הפורמייקה מתקופת המנדט, הקופה הרושמת מימי הפלמ'ח, כפיות הפח בגרוש, כוסות הדורולקס בשקל והיכל ההנצחה על הקירות: יצחק רבין באין ספור גרסאות, האיורים של זאב, הציורים של אורי ליפשיץ, אם יש עוד אי במים העכורים שמסביב, אם יש כאן עוד "מוסד" שהוא באמת מוסד, ולא רק פאב בן שנתיים, אם יש עוד משהו תל אביבי, ישראלי, גזעי, אמיתי ושורשי זה המקום, היכל הקודש של הכרך. מסביב ייהום הסער, רשתות בתי קפה מפלסטיק, עם שמות לועזיים וטעמים סינטטיים.....לכו ל"ארומה", שבו ב"קופי בין", שתו ב "ג'ו", היפגשו ב"אילנ'ס", פלרטטו ב"קפה קפה"- ולא תבינו לעולם מה זה קפה שהוא בית ובעלת בית שהיא אמא.

קבלו את הגברת הראשונה, הגראנד מדאם, האישה הגדולה מהחלומות, קבלו את שרה שטרן, מתנדנדת בין השולחנות כאמא אווזה, גוערת, רוטנת, מקללת, מנבלת את הפה, לפעמים אפילו מרימה יד-אוהבת ואהובה שכמותה. היא גרה בשינקין, שותה בקפה תמר, אבל היא לא רוצה לעשות סרט קצר. אין ניגוד מדהים יותר בין האיכרה כבדת הגוף הזאת מנהלל לבין תרבות שינקין שהיא ממחולליה. אין ניגוד גדול יותר גדול יותר מזה שבין שרה לבין אורחיה שלל צבעי טכניקולור, המשוררים, השיכורים ,הבודדים, האובדים והאבודים...". 
 
רבים וטובים (וגם רעים) מאנשי תמר קברה שרה, רשימה חלקית מגוונת: הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, הסופר יורם קניוק, הזמר שמוליק קראוס, הקריקטוריסט זאב, השחקן עמוס לביא, המשורר פי'צו, הצייר מנחם מזרחי, המשורר ייבי, ויסלחו כל המתים שלא הזכרתי. הפעם האחרונה ששרה שלפה עלי את סכין העוגות הייתה כשהצעתי לה שנעשה על קברה מצבה מהרוגלעך המחורבנים והבורקסים היבשים שהיא מוכרת. מאחר שלפי תורת הסיכויים היא תקבור אותי, הצעתי לה בכדי להרגיע את עצביה המתוחים שאתרום את גופתי למדע ואת עצביי שנמצאים במלוא אונם ישתילו אצלה. באינסטינקט שלא מתאים לאשה בת התשעים העיפה עלי את הסמרטוט המצחין אתו היא מנגבת את הבר וגם פגעה טפו טפו טפו. מת עלייך שרה.

3.
בזמן שחגגו לשרה יום הולדת 90 בתמר, בברבוניה התכנסו שתייני תל אביב לחגוג יום הולדת 95 לדוד "דובצק" קוך. דובצ'ק שפעם כונה "הקודח", הגיע לישראל מפולין ובילה את רוב זמנו כאחראי על קידוחי מים בחברת מקורות. הבחור הצעיר וקטן הקומה חובב מזון משובח, נשים יפות ואלכוהול מכל סוג מזדמן, החליט שבשל היעדרותו מן הבית לתקופות ארוכות בגין השהייה באתרי הקידוח יהיה זה מסוכן להתחתן ולהשאיר אישה לבד, דבר העלול לגורמים עוינים לפתות אותה ולה להתפתות.

זקני הברים זוכרים (וגם אני) את דובצ'ק חורש את המועדונים, ואת נערות הקונסומציה שישבו בברים של שנות השישים והשבעים עטות עליו כעל טרף קל. למי שלא מכיר את המושג קונסומציה אז הנה ההסבר, היו אלו בחורות שישבות על הבר והיו מקבלות אחוזים מהדרינקים שהזמינו עבורם לקוחות שהגיעו בגפם אל הבר למטרות "חיפוש חברה" או ציד של מישהי לבילוי חד פעמי.
 
שמות של ברים כמו "אדריה","51", "צברה", "פורטו ריקו", "קוקסטייל", זכורים רק לזקני השבט. דובצ'ק זוכר את שמות כל הברים, שמות כל הברמנים וכמובן את שמות כל הבחורות שעבדו בהן. חלק מהן, היום קשישות חביבות בגילאי 60-80, הגיע לעשות כבוד לדובצ'ק שהוא תופעת טבע מדהימה, פנים חלקות כמו של תינוק. מדי יום שותה בברבוניה כמה דרינקים בצהריים ואוכל דגי ים, עד לפני שנה היה נוהג לבר וממנו אבל כתוצאה מנפילה נשברה לו היד והוא הפסיק לנהוג. 
 
הבן אדם לבוש טיפ טופ, בגדיו מגוהצים (הוא מגהץ בעצמו), אי אפשר שלא להביט, לשוחח אתו, לצחוק איתו ולא להתפעל ממנו. עשרות שתיינים הרימו שמפניה, קוניאק צרפתי, ויסקי משובח לחיי דובצ'ק האיש והאגדה והוא מרוב תשבחות, צעקות וצחוקים כשאף אחד לא הרגיש הוציא את מכשיר השמיעה הזעיר מהאוזן והכניסו לכיס (מאוחר יותר כששאלתי אותו למה הכניס את המכשיר לאוזן הוא צחק והסביר: "אחת האורחות ביקשה מוזיקה מזרחית בכדי לרקוד על השולחן, אני לא סובל רעש ולא יכול לשמוע את המוזיקה הזאת").
 
ברגע של חולשה כמעט הצעתי לו שאעשה שידוך בינו לבין שרה שטרן מתמר אבל במחשבה שנייה הבנתי שזה יהרוג את שניהם ואני לא רוצה שימותו.       
גימטרייה
מדאם שטרן = 644 = אני אוהב אותך מלא מלא = זה לא קל לאהוב אותך
דובצ'ק = 202 = אז מה אם אני גמד = זקפה