הטלוויזיה החינוכית, שמתוקצבת ומפוקחת על ידי משרד החינוך, מלמדת אותנו, בימים אלה, את ההיסטוריה של מדינת ישראל. היא עושה את זה באמצעות סדרה ששמה "אומרים שהיה פה". כל פרק עוסק בשנה משנות המדינה, ומלמד מה באמת קרה כאן כל השנים. ברור מהו הנרטיב של הסדרה הממלכתית. הוא ניכר, לפני הכל, מזהות המנחה - ההיסטוריון הרשמי של הממלכה. ואת מי בחרו מחנכי משרד החינוך כמתעד העתים שלנו - יהונתן גפן.



יצא לי להביט לאחרונה בגרסה של גפן והטלוויזיה החינוכית הזו לאירועי 1967 ומלחמת ששת הימים. רק לדוגמה, גפן מספר שהצרור היחיד שהוא ירה מהרובה שלו במהלך המלחמה נורה לעבר טרנזיסטור שממנו בקע השיר "ירושלים של זהב". הייתה לזה, כמובן, סיבה. גפן מציין שהמסרים של ההמנון הלאומי הזה הם פשיזם ואפילו גורם לבת של נעמי שמר להתגונן ולהצטדק. כך בונה לנו גפן את ההיסטוריה, לאחור. הוא מקרין לצופה שהשיבה לבורות המים, לשוק ולכיכר הייתה מעשה פשיסטי. וברור שהתגובה הראויה לכך היא לירות צרור על הטרנזיסטור, כדי לעצור את הפשיזם.

גפן מספק, כצפוי, את הסחורה שהזמינו ממנו. ברור שמי שליהק אותו ואת חברת ההפקה "קסטינה" להגיש לנו את קיצור תולדות המדינה ידע בדיוק מה הוא יקבל. גפן ידוע כאיש שמאל קיצוני שהביע את עמדותיו פעמים רבות ללא מסכות. הוא כתב, למשל - ״לו הייתי כיום בן 18 הייתי עושה הכל כדי לא להתגייס לצבא״; ״אני מאוד מרוצה שהבן הבכור שלי לא שירת בצבא שהפך לצבא כיבוש". הוא אמר, למשל, אחרי הבחירות האחרונות כי ״כל מי שהצביע לביבי השנה, שלא יבכה אחר כך שהילדים שלו ימותו במבצע הבא בקיץ שאולי יקראו לו תות עשן״.

ומי שבחר בגפן כמספר הממלכתי רצה לצבוע את ההיסטוריה בנקודת המבט הכוזבת וההרסנית של השמאל הקיצוני. מדובר בפקידים המקבלים משכורת ממשלתית ואפילו מתיימרים לחנך אותנו. ועובדה שאף על פי ש״אומרים שהיה פה״ מספרת את ההיסטוריה מנקודת המבט של השמאל הקיצוני, לא קם עד היום קול זעקה. אנחנו כבר רגילים. הליהוק ותוכן הסדרה סותרים במידה רבה את האמת ואת ההשקפות של מרבית הציבור, אבל כך עושות כולן.
זה בדיוק מה שקורה בליהוקים רבים של מגישים, מנחים ועורכים בכל קשת התקשורת הממלכתית שלנו, התקשורת שניזונה מתקציב ממשלתי או מפוקחת על ידי רגולטורים. וכמו הליהוק, כך התכנים. שוליים קיצוניים משקפים לנו את ההווה והעבר, כדי לקבוע את העתיד.
אגב, המגמה הזו מפרה שורה של חוקים, ביניהם חוק רשות השידור וחוק הרשות השנייה. חוקים שמחייבים איזון וקובעים חובה שהשידורים יהיו מאוזנים וישקפו באופן הוגן את דעות הציבור.
מכל זה ברור שלשר החינוך החדש יש הרבה עבודה בטלוויזיה החינוכית. אבל הסיפור הקטן של גפן ממחיש גם עד כמה נחוצה הרפורמה שראש הממשלה נתניהו מתכנן לבצע בתקשורת הממלכתית. אם נתניהו יתחיל לעבוד, מיד נתחרש מזעקות שבר על פגיעה בחופש הביטוי וסתימת פיות פשיסטית. אבל נא לא להתבלבל, כל מי שחרד לחופש הביטוי וריבוי דעות, כל מי שרוצה שלא ישכתבו לו את ההיסטוריה, זקוק לרפורמה מידית, כאן ועכשיו.