בדיוק בזמן רעידת האדמה השנייה בנפאל, אירעה בתקוע רעידת אדמה בזעיר אנפין. כוחות של המינהל האזרחי, מגובים בלוחמי יס״מ, טיפסו לגבעה של תקוע ד', על מנת להרוס שני מבנים. אף על פי שמדובר במראות שכבר ראינו, זה בלתי נסבל בכל פעם מחדש; שיירות של דחפורים, חיילים ושוטרים אטומי מבט, מישהו מצית שדה קוצים, מתיישבים שמנסים לעצור את ההרס, מכות ודחיפות, גרירות וצעקות, ובאמצע - בעל הבית שאותו מחריבים.



במקרה הזה, בעל הבית הוא נירו אבקסיס, נגן עוד, איש פשוט ותם, שבנה את ביתו במשך שנים, אסף שקל לשקל ובלוק לבלוק עד שהייתה לו קורת גג מעל לראש. תגידו: זה אולי נכון, אבל זה לא חוקי, אומר: מה אתם יודעים. האדמה שעליה בנה נירו את ביתו היא אדמת טרשים. מעולם לא הייתה אדמה פרטית של פלסטינים, ואין עליה תביעות משום גורם. בהגדרתה החוקית זוהי ״אדמת סקר״, כלומר אדמה שהמדינה עדיין לא הסדירה את הסטטוס שלה.



תגידו: הימין בעד הריסת בתים של ערבים, אבל לכם מותר לבנות איך שאתם רוצים, אומר: בואו נעשה עסקת חבילה - אני בעד שתהיה אכיפת חוק בכל מקום, ללא הבדל דת או לאום. ואני בעד ש־100% מהמבנים הנבנים ביו״ש ייבנו באופן חוקי. אבל משום שכמעט 90% מהבתים הערביים בנויים שלא כחוק, ורק 5% מהבתים היהודיים בנויים שלא כחוק, נראה לי ששמירת החוק ואכיפתו לא בדיוק עמדו בראש מעייניהם של הכוחות ההורסים בתקוע. לו היה המצב כזה, היו הורסים את כל הכפרים הערביים בדרך מהבסיס ועד היישוב.



העובדה שרוב חברי הכנסת של הליכוד וכל חברי הכנסת של הבית היהודי פנו לשר הביטחון בימים האחרונים בבקשה למנוע את ההרס המיותר לא הועילה. עוד בטרם הושבעה הממשלה, עוד בטרם נקבעה מדיניות בנוגע לפינוי או הריסה, התבצע מחטף מכוער ומעורר זעם, על גב המתיישבים, על גבו של נירו אבקסיס.



״אנחנו מרגישים שהורסים פה בלי שום סיבה טובה, רק בגלל קפריזה של מישהו״, אמר חבר הוועד של היישוב, עמיחי נעם, ״אלו הן אדמות סקר שאין עליהן תביעה של פלסטיני כלשהו. אנחנו סתם שעיר לעזאזל. זה לא סתם הרס של בלוקים, זה הרס חיים של בן אדם״.



הרשות המבצעת, שאמורה להיות הזרוע של הממשלה בשטח, קמה על יוצרה. מישהו במינהל החליט שצריך להרוס, ולא משנה כמה לחץ תפעיל המועצה האזורית או כמה תחנונים יביעו חברי הכנסת - הדחפור ימשיך לנסוע, המבט ייאטם, ואיתו גם הלב.