חיפושים נואשים של לין דרור, העוזרת הפרלמנטרית של ח״כ דני עטר (המחנה הציוני), הנמצאת בחודש השמיני להריונה, אחר מקום חניה במתחם הכנסת, הולידו הצעת חוק שנויה במחלוקת שלפיה נשים בשליש האחרון להריון יוכלו לחנות בחניית נכים.



ההצעה של עטר, שעליה חתומים 22 חברי כנסת מסיעות המחנה הציוני, מרצ, הליכוד, ישראל ביתנו וכולנו, וביניהם שלי יחימוביץ', מרב מיכאלי וקסניה סבטלובה, עוררה תגובות נזעמות של גברים ונשים שטענו כי ״הריון זה לא מחלה, ונשים בהריון אינן נכות״.



אלו החיו את הפולמוס שהתעורר בעקבות פוסט שכתבה קלואי נגר, בחורה בת 27 בהריון מתקדם, שזעמה על כך שגברים לא קמים עבורה באוטובוס ודרשה להקצות מושבים בתחבורה הציבורית לנשים הריוניות.



״הרעיון להצעת החוק התגבש אצלי לאחר שהיועצת הפרלמנטרית שלי, שנמצאת בשליש השלישי להריון, הגיעה מתנשפת וכואבת ללשכה״, סיפר ח״כ עטר. ״היא הסבירה שלא מצאה חניה ונאלצה ללכת מרחק רב מהמכונית למשרד. שאלתי אותה 'למה לא החנית בחניית נכים', והחלטתי לקדם את ההצעה הזו. מדובר בשינוי קטן בחוק שיכול להקל על כ-150 אלף נשים בשנה ואולי אף להציל חיים״.



דרור, העוזרת הפרלמנטרית, סיפרה שהיוזמה להצעה נולדה למעשה לפני חמש שנים, בתא הסטודנטים ״אופק״ באוניברסיטה העברית. ״הצענו את החוק לח״כ לשעבר עינת וילף, אבל אז בדיוק התרחש הפיצול במפלגת עבודה, וההצעה נגנזה״, היא אומרת.



כאבים בצד


ההצעה, כאמור, עלתה מחדש השבוע, כשדרור הגיעה מתנשפת ללשכתו של עטר. ״חיפשתי וחיפשתי חניה. בסוף חניתי במקום מרוחק יחסית״, היא מספרת. ״משם ללכת עם הבטן ההריונית לתוך המשכן, וגם במסדרונות, זה מרחק גדול וזה לא קל. הגעתי ללשכה עם כאבים בצד. דני הסתכל עלי ברחמים ושאל אותי לגבי חניית הנכים. באותו רגע נזכרתי בהצעת החוק ההיא. דני התלהב, וכך נולדה ההצעה״.



על פי הצעת החוק, נשים בשליש השלישי להריונן יוכלו לקבל תו נכה זמני מתחילת השליש ועד חודש לאחר תאריך הלידה המתוכנן. במועד זה יפוג תוקף תו הנכה.



בדברי ההסבר להצעה כתב ח"כ עטר כי המשותף בין נכים המוגבלים בתנועה לבין נשים בהריון מתקדם הוא הקושי לצאת מהבית בשל מחסור במקומות חניה בקרבת היעד. "בשלב זה של ההריון יש תופעות כמו נפיחות, צרבות, עצירות, טחורים, קוצר נשימה ועוד. בנוסף, משקלו של התינוק מגיע לשיא, דבר המקשה גם כן על ההתניידות", הסביר עטר.




ח"כ עטר ולין דרור עם הצעת החוק



בנוסף לכך, בתקופה זו הופכים הביקורים אצל הרופא לתכופים יותר, כך שהצורך לצאת מהבית מסיבות בריאותיות גובר, כמו גם הצורך בחניה זמינה וקרובה. עטר גם מציין שבחודשים אלה כל מאמץ פיזי, כמו גם סיכון בנפילה, אשר גדל בהליכות ממושכות, עלול לסכן את התינוק. מבחינתו, קיים בהצעת החוק גם נימוק בריאותי מובהק.



ההצעה עוררה גל של תגובות ולא מעט ביקורת. רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, עמותה הפועלת למען שכבות חלשות בחברה הישראלית, אמר בתגובה: "מהיום תגידו נשים בהריון זה נכות. אין שום דרך אחרת להסביר את הצעת החוק. 150 אלף נשים יוכלו בכל שנה להחנות במקומות המיועדים לנכים. למה? כי קשה להן ללכת. שיהיה ברור, בהחלט צריך להגן על זכותן של נשים לתנאי עבודה ומחיה נוחים בזמן ההריון. אבל אני מצטער, אני לא מסוגל שלא לראות בעיני רוחי את אלפי המכוניות שחונות בחניות של נכים בזמן שהנשים שותות קפה עם חברות בקניון. ומה השלב הבא, קצבת נכות זמנית? נהג צמוד? להפסיק לעבוד? אולי נגדיר כעבודה מועדפת חניית מכוניות של נשים בהריון וסחיבת סלי הקניות שלהן. יהיו בוודאי המון חיילים משוחררים שיקפצו על המציאה. רוצים לעשות חניות מיוחדות לנשים בהריון? תעשו, לא על חשבון הנכים. מה לא ברור במשוואה הזו.



מלמד מעלה נקודה חשובה נוספת: האם יש צורך בחוק על מנת לגלות התחשבות כלפי ציבור מסוים באוכלוסייה? "לא כל דבר צריך חקיקה", הוא אומר. "לקום באוטובוס זו נורמה של נימוסים והליכות, כנ"ל גם לעזור לקשישים לחצות את הכביש. לקחת חניה של נכה בשביל שאישה תלך לקניות או לבילוי? סליחה, יש גבול לחוצפה".



מספר מקומות ציבוריים כבר נקטו ביוזמה פרטית על מנת לסייע לנשים הרות בכל הנוגע למציאת חניה. כך למשל ניתן למצוא בקניון עזריאלי בתל אביב מקומות חניה המסומנים בצבע ורוד ומיועדים להורים לתינוקות. מלמד נותן כדוגמה את המכללה למנהל, שנקטה ביוזמה דומה.



עניין אישי


כאמור, הדיון הנוכחי מצטרף לדיון קודם בנושא, שהתעורר בעקבות הפוסט של נגר, שסיפרה כי נוסעים לא נוהגים לקום בשבילה כשהיא נוסעת באוטובוס. "שלום. אני בחורה בת 27, בהריון מתקדם", היא כתבה בפוסט, אותו העלתה לעמודי הפייסבוק של משרד החינוך ומשרד התחבורה. "אני נאלצת לנסוע לעבודה כל יום, משרה מלאה. הסיבות כבר ידועות והרי 'הריון זו לא מחלה', אז עובדים. יש לי שעה נסיעה אותה אני נאלצת לעבור באוטובוס. לרוב אף אחד לא קם בשבילי. אני לא מבקשת הרבה. אני מבקשת שתוציאו הנחיה. שלט מעל כיסא ספציפי".



הצעירה ביקשה שיורו להקצות באוטובוסים וברכבות כיסא המיועד לנשים בהריון. "בצפיפות של האוטובוס יש סכנת נפשות לי ולעובר שלי", טענה.



"יש לנו עוד הרבה עבודה כדי להבטיח מרחב מונגש ונגיש לציבור הנכים לפני שאנחנו גוזלים את המעט שנותנים להם", אומרת ח"כ עליזה לביא, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת היוצאת. "לעצם העניין, נשים בהריון אינן נכות והריון אינו מחלה. ראוי שתהיה הבנה קהילתית ולאומית בנושא, אבל לא בדרכי חקיקה. זה עניין שקשור יותר לנימוסים והליכות ולחינוך. לא בכל דבר צריך המחוקק להתערב. ואם יעבירו חוק כזה, מי בכלל יוכל לאכוף אותו? איבדנו את


כל עולם הערכים שאנחנו צריכים להתערב בזה בחקיקה? אם יהיה חוק שצריך לקום בפני אישה בהריון באוטובוס, אז אנשים יקומו בגלל החוק?".



עו"ד עירית גזית, מנהלת מערך הסיוע המשפטי של ויצ"ו, תומכת בהקצאת מקומות חניה לנשים בהריון, או להורים עם עגלות תינוק, אבל לא על חשבון הנכים ולא בחקיקה. "אני לא אוהבת את הרעיון של תו נכה לנשים בהריון משום שאנחנו לא רואות בהריון נכות", היא מסבירה. "גם לא כל אישה בהריון זקוקה לפתרון כזה. הריון הוא דבר אישי. לא צריך לפתור בעיות של נשים הריוניות על חשבון ציבורים אחרים, בטח לא נכים. בכל מקרה, לא מדובר באלפים ולא במאות".



לדעתה של גזית הדרך הנכונה להציע פתרונות בנושא היא באמצעים רגולטוריים וקהילתיים: "בקניון עזריאלי הקצו מקומות חניה ורודים להורים עם עגלות תינוקות, בלי שמישהו בכנסת חוקק חוק בעניין. גם במספר מוסדות אקדמים עשו דבר דומה. הרעיון עצמו, לדאוג לחניה או לכיסא באוטובוס לנשים בהריון מתקדם, הוא חיובי, אבל לא בחקיקה ולא בכפייה. בוודאי לא על חשבון הנכים".



כך או כך, ח"כ עטר דוחה את הבית קורת: "שמחתי לגלות שהנושא מעורר עניין ודיון רחב ומעלה לסדר היום את הקשיים של אוכלוסיית הנכים, כמו גם את הקשיים של נשים בהריון מתקדם ואמהות צעירות. הסוגיות הללו אינן מתנגשות ואינן באות זו על חשבון זו. להפך. יש לקדם ולפתח את החקיקה והמדיניות לרווחת שתי האוכלוסיות. כל צעד בקידום חוק זה לא יבוא על חשבון מקומות החניה של הנכים. בכוונתי לקחת חלק בכוח המוביל של התחום בכת נסת, ולקדם הרחבה של מספר החניות המסומנות לבעלי תו נכה".