אתמול ניתן גזר דין מעודד בפרשת אורי ברעם, שקרא ב־2011 לרצוח את שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה דאז. ברעם נידון למאסר על תנאי ולעבודות שירות בלבד אף על פי שהפרקליטות ביקשה לשלוח אותו למאסר ממושך. אבל יש משהו משמח מזה; השופטת נאוה בכור מבית משפט השלום בכפר סבא חיזקה את טענות הימין בדבר אפליה מתמשכת נגדו. גזר הדין מאתמול פוסק שאנחנו נורמלים. אנחנו לא פרנואידים כמו שניסו לצייר אותנו, כי באמת רודפים אותנו, באמת מפלים אותנו, וזה חייב להיפסק.
בית המשפט קיבל את טענות ההגנה מן הצדק, שהוגשו בידי עו״ד קידר מארגון ״חננו״, וקבע ששי ניצן נהג באכיפה בררנית בכך שסגר אוטומטית תלונות שהוגשו נגד אנשי שמאל וערבים בגין הסתה לפגיעה ביהודים, מתנחלים וחיילי צה״ל. ברעם אומנם הואשם בהסתה, אבל טענות ההגנה בנוגע לאכיפה סלקטיבית של שי ניצן, שקודם מאז לתפקיד פרקליט המדינה, הוגדרו כ״שערורייתיות״.
״מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לבין אוגוסט 2010 משקף התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים ומסיתים לאלימות, טרור או גזענות, כלפי חיילים, יהודים, ואף שר בממשלת ישראל״, כתבה השופטת בכור בפסק הדין. ״ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות תורתית, כללית וכמעט נגועה באוטומטיזם בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב האפשרות הממשית בעבירת ההסתה. כך כיצד קריאות המוניות ל׳מוות ליהודים', 'סירוס המתנחלים' ו׳הרג חיילים' אינן יכולות להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ״ל?״, תמהה השופטת, ״האם כל אלה לא נפגעים כתוצאה ממעשי אלימות או טרור כמעשה שביומיום כמעט?״.
כשסולן להקה באירוע התרמה של אנרכיסטים קרא לרצוח את אהוד ברק שר הביטחון (״דמיינו את הראש של אהוד ברק תקוע על בזנ״ט״) ולאחר מכן התנצל, זה הספיק בשביל ניצן לסגור האת התיק נגדו. אבל כשברעם התנצל - רכבת הפרקליטות שעטה מולו במלוא כוחה. ככה ייעשה לאיש שלא מיישר קו עם דעתו של פרקליט המדינה.
אי צדק יוצר תחושת קיפוח, ואי אמון גובר במערכות הצדק. או כמו שהשופטת אמרה אתמול: ״מתעצמת גם תחושה שמנגד על אפליה פסולה נגד המחזיקים בדעה מנוגדת, וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית״.
אנחנו לא משוגעים, אנחנו באמת מקופחים. יבוא יום ושי ניצן יועמד לדין על האפליה שנקט נגדנו, הוא וחבריו הגורמים למתנחלים ולאנשי ימין לסבול מאי צדק, מרמיסה, מהתאכזרות, מהתעמרות ומתחושת קיפוח המעלה דמעות רותחות בעיניים. עד אז - נתנחם בגזר הדין הזה.