זמנים לא קלים עוברים על רשות השידור. האווירה במסדרונות טעונה, ולא ברור מעל ראשו של מי תונף חרב הפיטורים. מי שהיה שם, כלומר תחת פירוק של כונס נכסים רשמי, מבין את המשמעות. מי שלא, כמו ששוק העבודה נראה במדינת ישראל 2015, עוד עתיד להבין. השמחה לאיד עולה על גדותיה, האויבים, מבית ומחוץ, רבים. ביטול האגרה, דה־לגיטימציה ציבורית, סגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית תוך פיטורים המוניים ועוד שלל שמחות הם מנת חלקה של הרשות.



על הרקע הזה, שבו ניתן להרחיב בנדיבות, מתפרסם הדוח השנתי מספר 20 של נציב קבילות הציבור דדי מרקוביץ', המוגש לכונס הנכסים הרשמי והממונה על פירוק רשות השידור, דוד האן. מרקוביץ' דווקא אופטימי. ״מתברר כי דווקא בחודשים האחרונים, בפרפורי הגסיסה של רשות השידור בפירוק, היא חווה סוג של לידה מחדש. הערוץ הראשון חזר בחודשים האחרונים להיות אי של שפיות בעידן של ריאליטי״, הוא כותב ומדגים: ״לצד רצועה דוקומנטרית איכותית וייחודית, עם העוגנים הישנים 'יומן', 'רואים עולם' ופוליטיקה', עלו למסך גם סדרות ישראליות משובחות; מהדורת 'מבט' המחודשת הקפיצה את נתוני הרייטינג בעשרות אחוזים וסיקור הבחירות, המוטה לרוב באמצעי התקשורת השונים, חשף שוב מדוע שידור ציבורי חזק, מאוזן, הגון וחף מאינטרסים כלכליים חשוב לדמוקרטיה״.



באותה נשימה, מציין מרקוביץ' את הריענון שעוברים גלי האתר תחת מנהלים חדשים: ״רשת ב' מתייצבת, רשת ג' מתחזקת, רשת א' מתחדשת, 88FM מחדשת ואין תחליף לשפיות של 'קול המוזיקה'״.



ולא רק: ״בשנתיים האחרונות נאבק נציב הקבילות להנגשת שידורי החדשות לציבור לקויי הראייה בעזרת תיאור קולי, מתוך שליחות ציבורית. לטלוויזיה הישראלית אסור להדיר ממשדריה, מסית וערכית, מאות אלפי אזרחים הזוכים לשירות דומה בערוצים המסחריים. בתהילת שנת 2014 החל ניסיון של השירות, אך הוא בוטל לאחר זמן קצר עקב קשיים תקציביים. בתחילת 2015 חודש הניסוי, ונכון לכתיבת שורות אלה מונגשים השידורים גם באמצעות תיאור קולי״, כותב מרקוביץ'.



אין תמותה לאגרה



גם המספרים מעודדים, לפחות בכל הנוגע לשערוריות גביית האגרה שהרשות נהגה לספק תדירות: בשנת 2014 התקבלו אצל נציב הקבילות 1,677 תלונות, כמחצית ממספר התלונות שהתקבלו בשנה שקדמה לה. הסיבה לכך היא הפסקה כמעט מוחלטת של הליכי גביית אגרת הטלוויזיה: נציב הקבילות טיפל ב-2014 ב-632 תלונות (לעומת 2,611 בשנה החולפת) על ענייני אגרה וגבייה, למעלה ממחציתן נמצאו מוצדקות. מאוד מוצדקות. ״קצרה היריעה מלהכיל את עלילות אגף הגבייה אל מול הציבור״, כותב מרקוביץ'. ״המענה לציבור, שהסתכם ב-15 שעות שבועיות, הוא שערורייתי ולא ראוי. בגוף, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגוף ציבורי הממומן מכספי ציבור, המתיימר לטפל בכשני מיליון לקוחות, אמורה לתפקד מערכת שירות לקוחות יעילה, שירותית ועדכנית״.



מספר דוגמאות: תושבים רבים שעזבו לחו״ל מקבלים מכתבי דרישה לאגרה; אלפי מכתבים נשלחים מדי שנה לאגף הגבייה ולא זוכים למענה בגלל מחסור בכוח אדם ודרישות תשלום גם לאזרחים שהלכו לעולמם בגלל מערכות המחשוב הישנות וחוסר סנכרון שוטף עם מנהל האוכלוסין; תיקים נפתחים בהוצאה לפועל ומתקבלות דרישות מעורכי דין לאורחים לתשלום שכר טרחה ועוד. נציב הקבילות קבע כי מדובר בהתנהלות פסולה שיש לעקור מן השורש.



אגב, מישהו אמר ארדן? ״למרות הבטחתו של שר התקשורת, גלעד ארדן, אגרת הטלוויזיה לא בוטלה ב-1 במרץ, והקמת המשדר הציבורי החדש במקומה של רשות השידור שבפירוק נדחתה בינתיים ל-1 ביולי. עם זאת, הליכי הגבייה נעצרו כמעט לחלוטין, עורכי הדין הונחו שלא לבצע הליכי הוצאה לפועל, האגרה לשנת 2014 נשלחה רק בתחילת שנת 2015, והמבצע לגביית חובות עם הנחה משמעותית לאזרחים על קנסות ופיגורים החל רק בחודש דצמבר 2014״.



המסקנה של הנציב חד משמעית: ״בעניין האגרה: היא עדיין לא בוטלה. הליקויים והבעיות באגף הגבייה נותרו :שהיו. כל עוד הליכי הגבייה נמשכים יש לשים דגש על מתן שירות אדיב ומסביר לאזרח ועל הפעלת מוקד טלפוני חדיש שייתן מענה ראוי לאלפי הפניות ביום. בנוסף, שדרוג מערך המחשוב המיושן של אגף הגבייה ושדרוג מערך התשלומים בטלפון ובאינטרנט הם מחויבי המציאות. במקביל, יש לפעול בחוסר סובלנות כלפי משרדי עורכי הדין שלא עומדים באמות המידה שמציבה להם רשות השידור״.



בענייני תוכן, החדשות פחות מלבבות. הקהל הנאמן עקבי וגם השנה נרשמה עלייה במספר התלונות: 1,045 תלונות טופלו על ידי הנציב בשנת 2014 לעומת 832 בשנת 2013. תלונות רבות יותר התקבלו השנה על פריצת מסגרות השידור (258) ופרסומות וקדימונים (83) - פרסומות שלטענת המלינים היו לא ראויות לשידור. במקרים מסוימים התערב נציב הקבילות וסייע בהורדתן.



ב־2014 נמשכה המצוקה הכלכלית של רשות השידור, שהתבטאה בין היתר בריבוי פרסומות ברדיו. כמו בעבר, גם השנה בדיקת הנציב מצאה כי במקרים רבים זמן שידור הפרסומות ב״קול ישראל״, עולה על זמני הפרסום בתחנות האזוריות הפרטיות.



אז מה עוד הטריד את צופי ומאזיני רשות השידור? בשנת 2014 נדונו 126 תלונות שעניינן חוסר איזון בשידור. כולם שם: ערבים, חרדים, פליטים ומי לא. 11 מהן נמצאו מוצדקות (כ־9% בלבד). אחת מהן היא תלונה שהתקבלה מהמרכז הרפורמי לדת ולמדינה על משדר מיוחד שהתקיים ברשת ״מורשת״ תחת הכותרת: ״רב שיח: נערות יהודיות מתחתנות עם ערבים - כיצד נתמודד עם התופעה?״: ״המשדר היה רווי בתכנים גזעניים ומסיתים ולא עמד בהתאמה לכללי האתיקה העיתונאיים ולהוראות חוק רשות השידור״, נכתב בתלונה. נציב הקבילות מצא את התלונה מוצדקת וסבר כי המשדר אכן היה רצוף בתכנים גזעניים, לא היה מאוזן וכי טוב היה לו לא היה משודר כלל. ״קצרה היריעה מלהקיף את כל החריגות שנמצאו במשדר של שעה - מהחוק, מהכללים ברשות השידור ומכללי האתיקה העיתונאיים המקובלים״, כתב.



תלונה אחרת הגיעה ממאזין לרשת ב', על כך שדווח בחדשות כי חרדים התפרעו בכיכר השבת בירושלים. מיד לאחר מכן דווח גם כי בשכונת שועפאט, שוב יודו אבנים אל עבר הרכבת הקלה. איש לא נפגע אך לקרונות נגרם נזק קל. ״מדוע אתם לא מציינים שבשכונת שועפאט יידו את האבנים ערבים? האם רק כאשר מדובר בחרדים מותר לציין את שיוכם המגזרי?״, קבל. התלונה נמצאה מוצדקת.



להבעת דעה אישית בשידור שמורה משבצת מיוחדת הנעה בין ״התקשורת שמאלנית״ ל״באי כוחו של ראש הממשלה מימין״. כך או כך, 36 קובלנות בעניין הבעת דעה הגיעו השנה אל הנציב, רק 4 מהן נמצאו מוצדקות.



מחוץ למסגרת



צופי ערוץ 1 יודעים שפעמים רבות לוח המשדרים הוא על תקן המלצה בלבד. 258 תלונות נבדקו בשנה החולפת על ידי הנציב, פי שניים מהשנה שלפניה. 30 נמצאו מוצדקות, 133 תלונות טופלו לגופן. באחת התלונות, אגב, עלתה השאלה מדוע לא מתרענן מלאי הסרטים הערבים. ״מכתב התלונה הועבר להתייחסות מפיקת הסרט הערבי בערוץ, שהסבירה למתלוננת כי בשנים האחרונות מתעוררים קשיים ברכישת זכויות לשידור סרטים חדשים... לכן נאלצת הטלוויזיה בערבית לדלות סרטים מתוך הארכיון״, השיב הנציב.



הסאטירה ״היהודים באים״, מהתוכניות המצליחות ביותר ברשות השידור בשנים האחרונות, הניבה 25 תלונות, רובן על פגיעה בערכי הקודש והתנ״ך. תלונות נסובו גם סביב השימוש הסאטירי בדמויותיהם של יוני נתניהו, אלי כהן המרגל מדמשק ורון ארד. המלצת הנציב, לקראת העונה השנייה, הייתה לפקח באופן הדוק יותר על המערכונים או לפחות להנחות את הכותבים. ״לא כצנזורה חלילה, אלא רק בשם הטעם הטוב והרגישות כלפי המשפחות השכולות״, הוא מציין.




תלונות על פגיעה בערכי הקושד והתנ"ך. "היהודים באים". צילום: באדיבות הערוץ הראשון


110 תלונות בקטגוריית ״תרבות הדיבור, מינוח וניסוח בחדשות״ הגיעו בשנת 2014 לטיפולו של הנציב. 30 מביניהן נמצאו מוצדקות, ובהן טענה על כך שמערכת החדשות בחרה בדיווח בעניינה של ענת קם, ״להעלים את הרשעתה בסעיף של ריגול חמור״ ובמקום זאת ״לספר את פרטי המעשה שלה״.



השנה נוספה קטגוריה חדשה בתלונות: חוסר דיוק וטעויות בשידורים. 37 מתוך 47 תלונות כאלה נמצאו מוצדקות. למשל, צופה בערוץ הראשון שלח צילום מסך מתוך ידיעה חדשותית שהופיעה ב״מבט״. בכיתוב צוין ״מתוך הסרט: ׳רובוקופ׳, במאי: חוזה פדיחה״. במקרה אחר, הצטמצם מאגר הנשק הכימי של סוריה פלאים, ובאתר האינטרנט של רשת ב׳ התנוססה הכותרת: ״0.75% ממאגר הנשק הכימי של סוריה הושמד״, במקום 75%.



בישראל כמו בישראל, משבצת ״שידורים בעת לחימה״ היא כמעט שנתית. במהלך מבצע צוק איתן טיפל הנציב ב־142 תלונות, והיד קלה על מקלדת הקיטורים - רק 17 מהן נמצאו מוצדקות.



הציבור לא נותר אדיש גם נוכח השימוש של עובדי הרשות במשאביה כדי להיאבק את מאבקם בקמפיינים ברדיו ובטלוויזיה בהשתתפותם. 31 תלונות מסוג זה טופלו ונבדקו על ידי נציב הק־ בילות ונמצאו מוצדקות. ״לא הצלחתי להבין במה חטאתי״, הלין מאזין לרדיו, ״רדיו שקורא לעצמו ׳השידור הציבורי שלכם ובשבילכם׳ מענה אותי בתשדירי שירות מתוצרת בית, שהופקו במשאבים השייכים לציבור ומשודרים על חשבון תקציב ששייך לציבור ובהם נעשית דה־לגיטימציה להחלטת ממשלה״.



ואיך אפשר בלי פרגון לקולגות לסיום? בקטגוריה המקסימה ״ללא עילה״, משבץ נציב הקבילות 59 קבילות העוסקות במעשיהם או במחדליהם של גופים שאינם קשורים לרשות השידור, כמו הטלוויזיה החינוכית, גלי צה״ל, ערוצים 10 ו־2 ותחנות הרדיו האזוריות. אלו הופנו לכתובת הנכונה או הועברו לגוף הרלוונטי.



״׳שעת כושר׳ המיתולוגית נעלמה מלוח השידורים שלכם. במקום פעילות כושר אתם מקדמים פטפוטים. למה?״, מתלוננת אחת הצופות. למתלוננת הוסבר כי רשות השידור והטלוויזיה החינוכית (ערוץ 23) הן שתי רשויות נפרדות.