פחות משבוע חלף מאז נאום השבטים של הנשיא רובי ריבלין ועד להתבטאות המקוממת של האמן עודד קוטלר. פחות משבוע שהוכיח עד כמה רחוקים שבטי ישראל מחזון האחדות של נשיא המדינה, בעיקר נוכח מערכת הבחירות הפרועה. פחות משבוע שבו בשם ערכים כמו חופש הביטוי, שלטון הרוב (״אנחנו קיבלנו 30 ואתם 20״) והדמוקרטיה מתנהלת כאן מלחמה שבה מותר להגיד הכל, להילחם על הכל וגם להיות נכון לאבד את הכל, בחברה שממילא היא רופפת.
חופש הביטוי הוא מקודש בדמוקרטיה. כשאמנים מביעים חשש מפני פגיעה בו - הם צודקים. בלי החופש ליצור ולומר דברי ביקורת לא יתממש לעולם הרעיון הדמוקרטי ועלולה להתרחש בקלות רבה מדי פגיעה בזכויות האדם. יחד עם זאת, חופש הביטוי אינו ערך מוחלט. מדינה בהחלט רשאית לקבוע לעצמה גבולות.
חופש הביטוי אין פירושו להגיד או לעשות ככל העולה על רוחנו בלי להתחשב באנשים או בערכים אחרים שעלולים להיפגע כתוצאה מכך. מה שמתרחש כאן בשבוע האחרון הוא ניסיון ציני לאלץ את המדינה להעניק הכשר לדברים שעלולים לפגוע במהותה, בשם אותו ״חופש״.