ג' בת ה־15, תושבת המרכז, קידמה את פניו של החופש הגדול בשמחה. היא מצאה עבודה כמדריכה בקייטנת שחייה פרטית. ״הילדה עברה ראיון אצל הבעלים ולי כמובן היה חשוב לדבר איתו קודם״, מספרת האם ליאת.
״מצד אחד, המעסיק גילה גמישות והתחשב בשאר הפעילויות שלה. מה שכן היה הזוי זה שהוא היה שוכח שהיא בת 15. הוא היה מתקשר אליה בשבע בבוקר ומבקש שתקנה לו דברים בסופר או תביא דברים מהבית. הוא תמיד שילם לה על זמן האקסטרה, כי היא ידעה לדרוש״.
ג' חוותה את זה אחרת: ״נכון שזה מספק להרוויח הרבה כסף, וכיף שמטילים עלייך אחריות, אבל היה גם לחץ. הבוס שלי העמיס עלי והלחיץ אותי. לשם לא אחזור השנה״, היא אומרת. על אף העובדה שמדובר בקייטנת שחייה, והסכנות הכרוכות בה רבות, ג' מספרת שלא עברה הכשרה. ״הכל היה מבוסס על שיקול הדעת שלי״, היא אומרת. ״הוא היה דורש כל הזמן והציף אותי במשימות, כך שפשוט לא ידעתי איך לגשת אליו ולהתלונן על זה שלא קיבלתי שום הכשרה. הרבה בני נוער מחפשים עבודה והוא לא היה חייב דווקא לקבל אותי״.