לכולם מניעים ודחפים משותפים, אבל רק מעטים מספיק בוגרים כדי להביט פנימה ולהודות בזה״, אומרת השחקנית פלורנס בלוך (49), שעכשיו משחקת באחד התפקידים הראשיים ב״המילים הטובות״, סרטו החדש של שמי זרחין, ומאפשרת להציץ לתוך עולמה.
״נולדתי בפריז למשפחה יהודית מתבוללת למדי״, היא מספרת. ״גדלתי לחינוך חילוני לגמרי, עד שבגיל ההתבגרות סקרן אותי לגלות מהם שורשי. בזכות כומר שאיתו עבדתי בעבודות קהילתיות, התחלתי להתעניין ביהדות ובזהות שלי. התעניינתי במיוחד בפן הסוציאליסטי והציוני. ככה הגעתי בגיל 17 לקיבוץ רביבים. בגיל 18 חזרתי לקיבוץ, הפעם לקיבוץ ניר עם, ואז הכל התחיל להתגלגל, ועשיתי עלייה בגיל 22. רק אז יכולתי להתמקד בנחת באהבתי הראשונה: תיאטרון. הלכתי ללמוד משחק באוניברסיטת תל אביב, ובשנה השלישית פגשתי לראשונה את חנוך לוין. עדנה שביט ביימה את 'הנשים האבודות מטרויה' מאת אווריפידס, וחנוך בא לצפות בחזרות ולעזור לנו להבין את מהות המחזה הקלאסי״.
יש שמועה שהיית עבורו סוג של מוזה?
״הייתי שמחה לחשוב שהייתי המוזה של חנוך, אבל הייתה לי זכות ענקית לעבוד איתו כמה פעמים ('אשכבה', 'האישה המופלאה בתוכנו' ועוד). הסתדרנו מצוין בעבודה ומחוצה לה. אני חושבת שלכל אחד יש החנוך שלו. החנוך שלי היה התגלמות המושג של התיאטרון האידאלי שלי, החיפוש המשותף של כולנו - מהשחקנים עד היוצרים - כדי ליצור עולם שלם על הבמה.