האנתרופולוגית האמריקאית מרגרט מיד נהגה לומר: "לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם, זה הדבר היחיד שאי פעם הביא לשינוי".
כשאני תוהה היכן ניתן למצוא את הקול האינדיבידואלי הפנימי לשלום, היכן יכול אדם אחד להשפיע על מהלך ההיסטוריה תוך שהוא חדל מלהביט על בעיות העבר, אני נזכרת במשפט זה שמעניק לי השראה. אל לנו לשכוח כי השלום מתחיל מעצם ההוויה העצמית, המחזיקה את עצמה נטועה בקרקע ונותרת בלתי מעורבת. הוויה המסוגלת להישאר ניטרלית, במיוחד כשהיא מביטה בנעשה מולה ורואה בכל מקום עימות ואלימות.
את הדברים הללו חשוב לי לומר לדור הצעיר כעת, לקראת ועידת השלום המקוונת של ארגון "יאללה - מנהיגים צעירים", העתידה להתקיים ב־2 ביולי. אני גאה לשמש בשנים האחרונות כיו"ר התרבות של ארגון זה. ארגון המוכיח כי מעל הסבך הפוליטי, השיח על דו־קיום עדיין אפשרי ומעורר תקווה בקרב צעירים, דור האינטרנט.
כעת, אין יותר צורך לפחד או לכעוס, יכולת הבחירה בידינו. יש לנו כעת הזדמנות נפלאה לראות את העולם על כל גווניו ודעותיו. הכפר הגלובלי מאפשר לנו להגיע למקומות שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהם. התקשורת הישירה והעולם הטכנולוגי המקיף אותנו מאפשרים שיח מסוג שלא הכרנו עד כה, וכל זה מתבצע בפשטות. אני יכולה למשל לספר לצעירים על הסטודיו לצילום שבו אני נמצאת כרגע, לתת להם להציץ בסקרנות אל תוך עולמי, בדיוק כשם שהם יכולים לעשות זאת עם כל אדם שירצו שיהיה מעוניין לראות את עולמם.
בראש ובראשונה, כולנו יכולים לבחור ליצור מציאות משותפת, לחצות גבולות ולשוחח עם שכנים שמעולם לא העזנו להחליף איתם מילה. איך עושים זאת? על ידי כך שנחשוף טפח מעולמנו, ונשתף את האחר בחזון המציאות האישית שאותה אנו רוצים ליצור. אם נצא מנקודת הנחה שכולנו בכל מקום שהוא בעולם רוצים ליצור עבור ילדינו עתיד שונה מזה שאנחנו קיבלנו, נגלה נקודת השקה לדו־שיח.
אין אדם שאינו מדמיין עתיד מלא אושר, שלום והרמוניה. אומנם עתיד אוטופי נשמע כאידיאל שאינו בר השגה, אך דבר זה אפשרי, הרי גם מדינות ועמים עשו כבר את השינוי הזה.
כשמדברים על המילה הגדולה - שלום, אפשר לחשוב בצורה פרגמטית כמתבקש, אך אפשר גם לחשוב במובנים של דו־קיום והתקדמות אל עבר העתיד. אם נביט מעבר לכתף ומעבר לעָבר, נוכל להבין כי אנחנו יכולים לחשוב על מציאות מודרנית שלא מבוססת על נקמה, ועל נושאים שייעלמו מהשיח ברגע שנמשיך קדימה.
דמיינו שאתם נוהגים במכונית, ובתא המטען יש יותר מדי מזוודות, והמכונית לא סוחבת בעלייה. לפעמים אין ברירה אלא לזרוק את מה שלא נחוץ, ולשמור רק את מה שחייבים כדי להגיע ליעד. אם אנחנו מגדירים את היעד שלנו כאושר, חינוך לערכים ודו־קיום, אזי כדאי שנקבע לעצמנו את סדר חשיבות הדברים הללו בעינינו וכיצד משיגים אותם. ללא ספק, המעשה הפשוט שיותיר אותנו בלתי מעורבים בתוך האנרגיה הלוחמנית והקשה, הוא ההתמקדות בשקט הפנימי שלנו ובתחושה שאיננו רוצים לקחת עוד חלק במאבק.
ובכל זאת, מדובר בעניין שאינו קל לביצוע, הוא דורש שליטה עצמית. הדרך להישאר נקיים בתוך ההוויה שלנו ולא להתערב באנרגיה הקשה שמנגד, היא משהו שמאתגר להישאר מחוצה לו. אך ברגע שנצליח בכך, נוכל להקשיב לאחר ונלמד לשאת ולתת ולקבל דעות שונות משלנו.
דו־קיום ניתן לבנייה ברגע שאנחנו מקבלים את העובדה שאנחנו חיים בכפר גלובלי המאפשר לנו לתקשר זה עם זה ללא גבולות, ללא מגבלות וכך להכיר לעומק זה את עולמו של זה. דף הפייסבוק של "יאללה - מנהיגים צעירים" הוא בדיוק הדוגמה לכך. שיח תרבותי ששובר את מעגל האלימות, ומאפשר קרקע יציבה ופורה שתצמיח אותנו קדימה, ותיצור עתיד טוב יותר עבור הדור הבא.
אני מזמינה את הדור הצעיר להיות יוצר השינוי בקהילה, ושהשינוי יהפוך לחלק אינטגרלי מחיי היומיום של כולנו. לא רק בבית עם החברים אלא גם עם השכנים ליד. יש לצעירים יכולת ללמוד על העולם הרחב. העולם שאותו ניצור תלוי בסופו של דבר רק בדור הצעיר, הם אלה יוצרי השינוי האמיתיים, והם אלו היכולים לעשות מהעולם הזה מה שכולנו רוצים שהוא יהיה.