אלפיים שנה חי עם ישראל בשכנות טובה, גם אם כפויה, בינות לעמים אחרים, לעתים עוינים, והיה מופת של יצירה, מחשבה, קדמה והצלחה. אלא שלמרבה הצער, הוא חרג מן המצפן המוסרי שלו ושכח את אנושיותו כלפי עמים נרדפים. ישראל, המדינה החזקה והיציבה במזרח התיכון, הנהנית מיוקרה ומהשפעה באזור ובעולם כולו, בוגדת בשליחותה ההיסטורית והעל-זמנית. אף שמוראות השואה האיומה צרובים בה ובאזרחיה, היא עמדה מנגד כאשר נרצחו אזרחים תמימים בבוסניה וברואנדה, ובשל אינטרסים משותפים לה ולטורקיה היא מסרבת עד עצם היום הזה להכיר ברצח העם של השלטון העותמני בארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בראשית אוגוסט 2014 כבש ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) את האזורים היזידיים בשינגאל (שמה הכורדי של סינג׳אר) ובקרבת מוסול, בירתו של הארגון בעיראק, והחיל את השריעה בגרסתה המחמירה ביותר על העם היזידי השלו. כבמאות השנים האחרונות, כל פשעם של היזידים היה היותם יזידים. חמושי הארגון הנפשעים הרגו וחטפו בדרכים ברבריות ולא אנושיות יותר מ-15 אלף איש, רובם נשים וילדים, שחטו אותם, אנסו נערות ונשים שוב ושוב ומכרו את השבויות במחירי רצפה. על יתר בני הקהילה היזידית הם כפו להתאסלם.
דת שלמה חיה מאז הקיץ האחרון באוהלים במחנות פליטים, בשלדי בניינים ומתחת לגשרים. ההגליה והעקירה מחוללות בה סבל נורא, והיא עומדת בסכנת הכחדה מוחלטת. אין לה הנהגה מתפקדת והיא זקוקה נואשות לסיוע שלכם, בני ישראל. זוהי חובה ערכית ומצפונית המוטלת לפתחכם.

יזידים מעטים טוענים כי דאעש היא יצירת כפייה של ישראל. אחרת, מדוע שתקה מדינת ישראל על השמדתם של בני דת חסרת ישע תחת דגל האסלאם? האם הפיוס הממשמש ובא בין ישראל לבין טורקיה, מדינה שהעניקה וייתכן שהיא עדיין מעניקה תמיכה וסיוע לארגון דאעש מאחורי הקלעים, הוא הסיבה האמיתית לדממה הישראלית?
אולם רוב מוחלט של בני הקהילה רואה ביהודים ובישראלים אחים לסבל, לשנאה ולרדיפות שזימנה ההיסטוריה לשני העמים, וסבור כי ישראל היא המדינה היחידה שיכולה להבין את סבלותיהם ולהגיש להם עזרה ומזור. יחסם לישראל אינו תלוי נסיבות; היזידים נושאים עיניים מעריכות, מעריצות ואוהבות לישראל זה שנים. מאז אוגוסט האחרון נוסף למבטיהם גם נופך של ייאוש ותחושת דחיפות.
פעילים יזידים פנו למדינת ישראל פעמים רבות בשנה האחרונה - במאמרים, במכתבים פתוחים בעיתונות ובראיונות בטלוויזיה וברדיו - וביקשו ממנה להתערב למען הצלתם. עד כה הושבו פניהם ריקם. ישראל מפנה עורף למי שחשבו אותה לידידה היחידה שלהם בשכונה קשה, ומפקירה אותם במחדל לגורל אכזר וידוע מראש. אנו פונים לדעת הקהל הישראלית: אנא הירתמו לפעולה והתוו לממשלתכם כיוון ברור לפעולה הומניטרית ומצפונית מהירה כדי להציל את בני הדת היזידית שוחרת השלום, אחת הדתות הקדומות במסופוטמיה, המאמינה באחווה אנושית ובחיים משותפים לכל עמי האזור. אין ליזידים כיום ידיד אחר זולת העם היהודי הנבחר. אם לא תתייצבו לצד הקהילה היזידית כעת, הפורענות בוא תבוא והיא תכלה אותנו עד תום. 
שינגאלי הוא עיתונאי, לשעבר אחראי על התיק היזידי בממשלת החבל האוטונומי של כורדיסטן העיראקית בריר הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית ודוקטורנט בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב