חברות הכנסת זהבה גלאון ושלי יחימוביץ' יערכו השבוע כנס “חירום” למניעת העלאת גיל הפרישה לנשים, בעקבות הקמתה הקרבה של הוועדה שתדון בנושא והלחצים שמופנים כלפי שר האוצר להעלאת גיל הפרישה. למה האוצר? כי הזקנים מכבידים על קופת המדינה. המדינה תופסת אותם כנטל כלכלי שצריך למתן ככל האפשר. אם הנשים יעבדו עוד מספר שנים, נחסוך עוד כמה מיליונים של פנסיות.



במבט מן הצד נדמה שהדיון הזה שייך למאה אחרת ומטשטש את השאלה המרכזית – איך מאפשרים לזקנים החדשים לחוות זקנה פעילה ומשמעותית, עבורם
ועבור החברה.

גיל הפרישה נקבע בסוף המאה ה־19 בגרמניה לגיל 65, בהנחה שמעטים יגיעו לגיל זה. 100 שנים אחרי, תוחלת החיים עלתה ל־84, וחוקי הפרישה כמעט לא השתנו. לפי החוק, עובדי שירות ממשלתי או ציבורי חייבים לפרוש עד גיל 67, ונשים עד גיל 62. החוק מפלה נשים וגברים על בסיס גילם, ויוצר תפיסה מוטעית שאדם מעל גיל זה אינו יכול לתרום לכוח העבודה. ההגדרה מחלישה אותו, והוא הופך בעיה ונטל כלכלי.


הפסקת עבודה אינה צריכה להיות על רקע מין או גיל. יכולתו של אדם להמשיך לעבוד צריכה להיקבע לפי כישורים, מיומנות ומקצועיות. אימוץ תפיסה זו יביא לייתור הדיון בדבר השוואת גיל הפרישה בין נשים לגברים.

עלינו להבין את השינוי החברתי הטמון בעלייה בתוחלת החיים. המשמעות העמוקה אינה מתבטאת בתוספת מספרית של שנות חיים אלא בהתהוות של תקופת חיים חדשה ונוספת. בעשורים האחרונים נוצרת שכבת גיל בעלת ידע, ניסיון וכישורים שנדרשת לסיים את העבודה ולחיות עוד 20 שנים לאחר הפרישה.
 
המעבר מעולם העבודה לחיים שאחרי הוא דרמטי. בן לילה נותר האדם ללא זהות מקצועית ומשימה חברתית משמעותית, והוא מוגדר כ"גמלאי". הגדרה שלילית המתייחסת למה שהוא כבר לא – עובד – וההפסד, גם במישור הכלכלי, כולו שלנו.

ממחקרים שנערכו בארצות הברית בעשור האחרון עולה שמיזמים עסקיים שהצליחו לשרוד, ולהיות רווחיים, הוקמו על ידי פורשים, וזאת בשל ניסיונם ותבונת חייהם, ובשל הציפיות הריאליות לגבי מה שניתן להשיג ומה שלא. הם גם יודעים לבצע תפניות טקטיות ולגלות גמישות ואורך רוח בהשגת מטרותיהם.
קובעי המדיניות צריכים לחשוב איך לטפח את שכבת הגיל הפורשת, ולהשתמש בה כמשאב. כשותפים לדרך. לזקנים יש תפקיד חשוב בבניית חברה מתוקנת. הם אמונים על חניכת הדור הצעיר, ועל העברת הידע והמסורת.
 
המדינה צריכה לבנות מנגנונים שונים לחיזוק אוכלוסייה זו, לייצר ולעודד מסלולי תעסוקה המותאמים לכישורים ולמיומנויות של גיל זה, לצד המגבלות המאפיינות אותו. לאלה שבחרו לפרוש מהעבודה יאפשרו תפקידים, תעסוקתיים והתנדבותיים, כך שיוכלו להעניק לקהילה מניסיונם ויחוו זקנה פעילה ותורמת. המדינה נדרשת ליצור נקודות מפגש משותפות לצעירים ולזקנים. מהנגשת המרחב הפיזי ועד חיזוק התא המשפחתי וקידום הבין־דוריות כערך.
 
מוסדות החינוך נדרשים לאמץ את בני הגיל השלישי כאורחי קבע במפגשים שוטפים. מהלך זה יאפשר לילדים ולבני נוער ליהנות מחוכמת החיים של "זקני השבט", והילדים יעניקו להם בחזרה את תחושת המסוגלות והעוצמה. הילדים יראו במפגש עם הזקן דבר טבעי, ויגדלו להיות פרטים רגישים יותר לאחר בכלל ולזקן בפרט.
 
הדיון שמתקיים היום בכנסת הוא הזדמנות לפעול וליצור שינוי חברתי אמיתי, המבוסס על ערכים מרכזיים בתרבות שלנו. העלאת גיל הפרישה בשנתיים לא תשנה כמעט דבר. עלינו לזרוע לשנים, כך שלפחות כשאנחנו נהיה זקנים, אולי נזכה לקצור את התבואה. ד
הכותבת היא מייסדת פרויקט "בית בגן" וחברה בפורום "קול הדורות" לחיזוק החברה הבין־דורית בישראל