במלאת עשור להתנתקות, נעה תערוכה נודדת מתל אביב לירושלים, לבית הנשיא ומשם למשכן הכנסת. הרעיון נכון. זו אמורה להיות תזכורת עוון על מהלכים ברוטליים שפגעו בביטחון ישראל, ברקמה החברתית ובמוסר היהודי.
החל בימים שבהם נושלו הבדואים מאדמותיהם בפתחת רפיח, עבור במתן הטבות למתנחלים על חשבונם של משלמי המסים בישראל וכלה במעטפת ההגנה המטורפת שהשקיע צה"ל בשמירה על ביטחונם ורווחתם של 7,000 תושבים יהודים בלב מיליון פלוס פלסטינים עזתים.
החל בימים שבהם נושלו הבדואים מאדמותיהם בפתחת רפיח, עבור במתן הטבות למתנחלים על חשבונם של משלמי המסים בישראל וכלה במעטפת ההגנה המטורפת שהשקיע צה"ל בשמירה על ביטחונם ורווחתם של 7,000 תושבים יהודים בלב מיליון פלוס פלסטינים עזתים.
אלא שבמקום אותה תזכורת עוון, קיבלנו שוב מסכת של יבבות "אכלו לי, שתו לי" ואותה "קריעה" ו"גירוש" המתוארים באותה תערוכה כאסון לאומי. כולה מדובר ברילוקיישן שסיבותיו טובת הכלל, כמו פינוי בתים בנתיב תחבורה והפקעת קרקעות לטובת מאגר מים.
ושוב מסתובב אבי פרחן, אחד מאותם "עקורים", באולפני הטלוויזיה ומתחזק את מסחטת הדמעות והכסף בעזרת הטראומה "אני פליט בארצי" - אלא אם כן יקבל בית בנווה ים.
ושוב מסתובב אבי פרחן, אחד מאותם "עקורים", באולפני הטלוויזיה ומתחזק את מסחטת הדמעות והכסף בעזרת הטראומה "אני פליט בארצי" - אלא אם כן יקבל בית בנווה ים.
לא משום שזה פריט נדל"ן יקר ונחשק, מה פתאום? זה בגלל הקשר הרגשי לים. "אני אמות ואקבר בנווה ים", הצהיר בטלוויזיה. זה בערך כמו שהיה תובע בית רק בכפר שמריהו כי זה מחבר אותו לאווירה הכפרית בגוש קטיף.
לקחי ההתנתקות של לפני עשור היו ברורים: המדינה והצבא ניצחו, אלוהים והרבנים הפסידו. וזה מה שיקרה בהתנתקות הבאה. בדרך היו כמה מבחנים שברובם המדינה ובית המשפט ניצחו, ובחלקם ניצחו המדינה )זו אותה מדינה( והמתנחלים. כולל סיפורי עמונה, שם נהרסו בתים שנבנו על אדמות מדינה ומיגרון, שפונתה
ללא מהומה והוחזרה לבעליה הפלסטינים.
בזמן הקרוב אמורים, על פי החלטת בג"ץ, להרוס כמה מבנים בבית אל. אומנם מתאם פעולות הממשלה בשטחים אמר כי "המדינה מחויבת לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ונערכת למימושו", ובאותה נשימה המנהל האזרחי עושה מאמץ לעכב את הפסיקה ולהלבין את המבנים הבלתי חוקיים.
בזמן הקרוב אמורים, על פי החלטת בג"ץ, להרוס כמה מבנים בבית אל. אומנם מתאם פעולות הממשלה בשטחים אמר כי "המדינה מחויבת לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ונערכת למימושו", ובאותה נשימה המנהל האזרחי עושה מאמץ לעכב את הפסיקה ולהלבין את המבנים הבלתי חוקיים.
מאחר שמדובר בממשלת ימין קיצוני, נערכות כבר כיום כמה פעולות בירוקרטיות לסיכול החלטת בג"ץ וכמה "ספונטניות". ראש המועצה, שי אלון, העביר את משרדו לאחד המבנים, על אף צו הביניים האוסר לאכלס אותם, הח"כים אורן חזן ובצלאל סמוטריץ' תקעו מזוזות בלשכותיהם שהועברו לבתים שנידונו להריסה (שני אלה יכולים לחסל את ההצבעה על התקציב) ולכל אחד מהם קופת שרצים משלו.
גם שר הביטחון, בוגי יעלון, החזיר את חובות הפריימריז למתנחלים (הוא עדיין תלוי בהם) כשאישר הרחבת התנחלות כוכב השחר על אדמות פרטיות. גוש קטיף עלה למשלם המסים למעלה מעשרה מיליארד שקל. חרב דמוקלס של הימין היא שהסכומים והבלגן אמורים לאותת למדינה שאין בכוחה לבצע התנתקות נוספת. המורשת של השמאל היא שלא תהיה בעיה לבצע התנתקות ב'. הים הוא אותו ים, והיהודים הם אותם יהודים, וכל השאר כלבים נובחים על שיירה עוברת.