מאז שנכנס לתפקידו לפני כחמישה חודשים מרבה הרמטכ"ל גדי איזנקוט לדבר על כך שהנכס החשוב ביותר שיש לצה״ל הוא "אמון הציבור". הדוח של ועדת לוקר הוא הזדמנות יוצאת מן הכלל לרמטכ"ל להוכיח כי דבריו אינם בגדר מנטרה או התייפייפות.



הדוח הוא מסמך חשוב, שאם יאומץ, וראוי שהממשלה תאמצו כמעט ככתבו וכלשונו, יכול לחולל מהפכה כלכלית, חברתית וצבאית בישראל. הוא נכתב מתוך כבוד רב לצה"ל, מתוך הכרה והבנה של חשיבות הצבא והאנשים שמשרתים בו למען מדינת ישראל, אך גם עם כוונה לשפרו לייעלו ולהופכו לצבא רזה, שרירי ומבצעי יותר.



המלצות הדוח הן סבירות והגיוניות. הגיע הזמן שתהיה שקיפות מלאה של תקציב הביטחון מול משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה ושיהיו בקרה ופיקוח על התקציב, כראוי במדינה דמוקרטית. יש צורך לשים קץ לטירוף הפנסיות הצבאיות שמאפשרות למשרת בקבע, ולא בתפקיד קרבי או נדרש, לצאת לפנסיה מלאה באמצע שנות ה־40 או ראשית שנות ה־50 לחייו.



לאמיתו של דבר, יש לא מעט מכנה משותף בין דוח לוקר לתוכנית העבודה ״גדעון״ שגובשה בצה״ל. לוקר ממליץ על תקציב רב־שנתי שיעמוד לרשות הצבא ויאפשר לו לתכנן את מהלכיו ואת תוכניות העבודה שלו עד שנת 2020. גם ״גדעון״ היא תוכנית רב־שנתית, לארבע שנים. דוח לוקר ממליץ על תקציב רב־שנתי של 59 מיליארד שקל בשנה (שכוללים גם את ההקצאה לפנסיה ואת הכספים לנכי צה״ל). בצה״ל מדברים על 61 מיליארד שקל כתקציב סביר ומספק. הפער לא בשמיים.



לוקר והרמטכ״ל מסכימים שצריך להצעיר את גיל המפקדים בדרגות סגן אלוף ואלוף משנה ולשים דגש על מתן הטבות למפקדי השדה וללוחמים, על חשבון אנשי המטה והעורף. יש ביניהם מחלוקת על קיצור השירות הצבאי. עתה מתגייס המחזור הראשון שישרת 32 חודשים. דוח לוקר ממליץ על הורדת שירות החובה לבנים בהדרגה בארבע שנים ל־24 חודשים ולתגמל את הלוחמים ומי שנושאים בתפקידים נדרשים, שיאריכו את שירותם.



ויש כמובן את סוגיית הפנסיות ומי יהיה ראוי לפנסיית גישור. כאן הפערים כנראה גדולים ויהיה קשה לגשר עליהם.



מה שמצטייר הוא לא ויכוח על עקרונות. צה״ל הוא הצבא החזק ביותר במרחב. רק השבוע אמר מקור בכיר במטכ״ל כי לישראל יש עליונות בכל תחום על פני יריביה: באוויר, בים, ביבשה ובסייבר. צה״ל יכול להרשות לעצמו צמצום בכוח אדם ובתקציב.



זהו מאבק על כוח, כבוד ואגו. בצה״ל, ובמיוחד הרמטכ״ל, נפגעו מכך שהאלוף יוחנן לוקר לא הרבה להיוועץ בהם, אף שבנספח לדוח עולה בבירור שחברי הוועדה נפגשו עם שר הביטחון, עם הרמטכ״ל ועם אנשי צה״ל אחרים. הרמטכ״ל גם לא מעוניין להיות זה שבמשמרת שלו יפוטרו אלפי משרתים בקבע, שירש מקודמו.



למרבה הצער, צה״ל, בגיבוי מרבית הכתבים הצבאיים, מתייחס לאנשי ועדת לוקר, שעם חבריה נמנו שני אלופים בצה״ל, ניצבת במשטרה, אנשי כלכלה בכירים ומומחים לפנסיה, כמו היו מחבלים שמבקשים לחדור לפיגוע מיקוח במוצב, ויעידו על כך הביטויים שלפיהם הדוח הוא "ירייה לצה"ל בין העיניים".



זה לא מאוחר שהרמטכ״ל ושר הביטחון שניצב מאחוריו, יתעשתו. איזנקוט גם אומר שהוא אינו ראש חונטה צבאית או גילדה. אם יסכים לאמץ ולו 60% או 70% מהמלצות לוקר, הוא יוכיח שפיו ולבו שווים ושצה״ל הוא צבא ההגנה של מדינת ישראל ולא צבא שיש לו מדינה.